ששת הסבל של יצורים חיים

• חוסר הוודאות וחוסר הסיפוק של הקיום המחזורי
• הנטייה שלנו תמיד לרצות טוב יותר ושונה
• המסקנה הנכונה שיש להסיק בעת מדיטציה על נושאים אלו

כאשר אנו מדברים על ששת סוגי הדוקה החלים על כל תחומי הקיום המחזורי, הראשון היה שהדברים תמיד אינם בטוחים, והשני הוא שהדברים אינם מספקים. הרולינג סטונס צדקו. אבל אם אנחנו מסתכלים על המוח שלנו, המוח שלנו לעולם לא מרוצה. בין אם אנחנו מסתכלים על מישהו או משהו בעולם החיצוני, אנחנו תמיד רוצים שזה יהיה טוב יותר, אנחנו רוצים שזה יהיה שונה. אם יש לנו את זה אנחנו רוצים את זה. ברגע שאנחנו מקבלים את זה אנחנו רוצים משהו אחר. כל מה שנקבל יוצא מהאופנה, הוא משתדרג, אז זה לא מספק. המוח תמיד לא מרוצה, מחפש עוד וטוב יותר.

כמו כן, גם כשאנחנו מתייחסים לעצמנו, אנחנו לא מאוד מרוצים מעצמנו, נכון? אנחנו מאוד ביקורתיים עצמיים, ותמיד: "אה, אני צריך לעשות את זה, אני צריך להיות זה, אני צריך, אני צריך...." וכמובן, מה שאנשים אחרים חושבים עלינו, הם גם תמיד לא מרוצים מאיתנו. ואז כולנו מסתבכים בניסיון להפוך למה שאנחנו חושבים שהם רוצים שנהיה. אנחנו מסתבכים בניסיון להיות מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות. אף פעם לא ממש עצרנו והסתכלנו בכלל על המצב, אנחנו פשוט ממשיכים להסתובב במעגלים כאלה.

כאשר אנו מבינים את הטבע הלא מספק של הקיום המחזורי - לא רק כיצד אנו לא מרוצים בחיינו, אלא בכל מקום בו אנו נולדים בקיום מחזורי, זה גם לא מספק. כשיש לך סוג אחד של לידה מחדש אתה רוצה סוג אחר. כשיש לך סוג כזה אתה רוצה סוג אחר. כשאתה בן אדם אתה רוצה א דווה לידה מחדש (לידה מחדש שמימית). "הו, אני רוצה להיות אל ממלכת תענוגות חושים ושתהיה לי את כל תענוגות החושים המפוארים האלה. זה נשמע ממש טוב." אבל אז אתה מקבל את זה, וזה נהדר לזמן מה, וכשאת מת אז אתה מאבד את זה, אז זה לא מספק. אתה רוצה מצב של ריכוז חד נקודתי, אז אתה מקבל את זה. אתה נולד בתחום הצורה או התחום חסר הצורה. זה נחמד לזמן מה. אבל כאשר ה קארמה מסיים עם זה ואז אתה נופל שוב למחוזות הנמוכים ושוב אתה לא מרוצה ולא מרוצה. אז חוסר שביעות הרצון הקבוע הזה נמשך ונמשך.

כאשר אנו מדיטציה על זה אם אתה מגיע למסקנה של, "טוב, אני תמיד לא מרוצה אז תדפוק את העולם," זו לא המסקנה הנכונה. זו מסקנה שגויה. אבל הרבה אנשים מגיעים לזה, לא? הם מסתכלים מסביב וזה כאילו, "עשיתי את זה, עשיתי את זה, אין שום דבר ששווה לעשות אז אני פשוט אשב ואשתכר כל היום כי כל השאר לא מספק." כמובן, גם האלכוהול שלך אינו משביע רצון. וזה פשוט יותר יקר מכל דבר אחר שאתה עושה. אז רק לומר, "ובכן שום דבר לא כדאי" זו לא המסקנה הנכונה להגיע אליה.

כשאנחנו רואים שהדברים אינם מספקים, אז אנחנו רואים שזה בגלל טבעו של הקיום המחזורי, ובמיוחד בגלל שאנחנו תחת השפעת התקשרות. כל עוד יש לנו התקשרות הכל יהיה לא מספק. נכון? לא משנה לאן נלך, לא משנה מה נעשה, לא משנה עם מי נהיה, לא משנה בכמה ויכוחים ננצח, לא משנה כמה אנשים אוהבים אותנו, לא משנה איזה תענוג יש לנו, אילו הרפתקאות יש לנו, אף אחד מהם. זה הולך לחתוך את זה בסוף. אם אנו מבינים זאת בשלב מוקדם, ואנו רואים שזו תכונה של קיום מחזורי, אז אנו מייצרים את המשאלה להיות חופשיים מקיום מחזורי. זו המסקנה הנכונה.

כיצד אנו מתמודדים עם חוסר שביעות הרצון בין עכשיו לבין המועד בו אנו מגיעים לשחרור מהקיום המחזורי? אנחנו מצמצמים את שלנו התקשרות. כמה שפחות התקשרות יש לנו, כך נהיה פחות מרוצים.

אנחנו מביאים את חוסר שביעות הרצון ישר לתוך המנזר. אני תמיד אומר לאנשים שיהיו דברים שונים שאתה לא אוהב במנזר, או בכל קהילה דתית שאתה הולך אליה. אתה לא הולך לאהוב את הדרך שבה המטבח מתנהל. אתה לא הולך לאהוב את לוח הזמנים. ואתה לא הולך לאהוב את האופן שבו מזמרים התפילות או איך מדיטציה הוא מובנה. ימין? אף אחד לא מרוצה מהם. אתה מביא את חוסר שביעות הרצון שלך, אתה לא מרוצה מהם. ואז אתה מסתכל מסביב ואומר, "הו, אתה יודע, הדשא ירוק יותר בצד השני של מדיטציה אולם." או דרך אחרת לומר את זה היא, "אוי, הם שרים את הפזמונים יפה יותר במנזר האחר הזה." אז אתה רוצה ללכת למנזר אחר. אתה רוצה ללכת למקום אחר. בדיוק אותו הדבר, לחפש משהו אחר שיעשה אותך יותר מרוצה.

הנקודה היא שזהו טבעו של הקיום המחזורי, כלומר טבע הנפש שלנו נמצא תחת השפעת התקשרות נצמדת, ו השתוקקות, ובורות. אנחנו צריכים לשאוף להיות חופשיים, ולפני שאנחנו עושים את זה, להפחית את הסוג הזה השתוקקות למשהו חדש, משהו אחר, משהו יותר הרפתקני, משהו, משהו.

עכשיו, צמצום ה השתוקקות ו נאחז, וצמצום המוח הלא מרוצה, לא אומר שאם משהו לא עובד אתה מלבין אותו ואומר, "אני אהיה מרוצה מזה". זה לא אומר שבחברה אם יש אי צדק - או אפילו בחברה נזיר קהילה אם יש משהו שלא נעשה כהלכה - אם יש הפרות של זכויות אדם או משהו, זה לא אומר שאתה פשוט אומר, "טוב, זה רק המוח הלא מרוצה שלי, ואם הייתי מרוצה יותר הדברים האלה לא היו חשובים, אז פשוט עזוב את זה," זה לא נכון. אני אומר את זה כי אנחנו נוטים ללכת לקיצוניות בתרגול שלנו, או מאוד חסרי מנוחה ולא מרוצים או שאנחנו פשוט אומרים, "טוב, בלה", וגם זו לא גישה נכונה. אם משהו לא בסדר, אם משהו לא נעשה כמו שצריך, או מישהו נפצע, אז אנחנו מדברים.