פסוק 26: שליליות קטנות, רעלים חזקים

• אנו עושים מאמצים חזקים כדי להימנע מפעולות גדולות שאינן סגולות
• אנו נוטים לעשות רציונליזציה לפעולות הקטנות יותר שאינן סגולות
• החשיבות של טיהור

אבני חכמה: פסוק 26 (להורדה)

פסוק 26 אומר, "מהו רעל חזק וקטלני שלמרות שהוא קטן, מביא כאב גדול? מעשים קטנים של שליליים קארמה נעשה ללא חרטה או יישום של תרופות הנגד."

מהו רעל חזק וקטלני שלמרות שהוא קטן, מביא כאב גדול?
מעשים קטנים של שליליים קארמה נעשה ללא חרטה או יישום של תרופות נגד.

כאשר אנו לומדים את עשר המעלות הלא-סגולות, אנו יכולים לעשות מאמץ חזק מאוד להימנע מהגדולות באמת. אני לא חושב שלהרבה מאיתנו יש בעיה עם לא להרוג בני אדם, אתה יודע? אוֹ…. ובכן, אני לא יודע לגבי גניבה. כי אנשים יכולים לעשות הרבה דברים - לא על ידי פריצה לבתים של אנשים אלא על ידי רמאות של אנשים בסכומי כסף גדולים. או על ידי שינה עם שותפים אחרים.

אנחנו מנסים לזנוח את הגסים באמת, שהם כבר מספיק קשים. אבל אז יש את כל הקטנים יותר, אתה יודע? הרג חרקים. אני לא מדבר כאן על לעשות את זה בטעות, אלא לעשות את זה בכוונה.

כשאני נוסע לסינגפור הם תמיד שואלים על זה כי יש להם שם כל מיני נמלים לבנות שאוכלות בבתים והם איכשהו רוצים שאני אגיד שזה בסדר להרוג אותם, כאילו אני נותן סליחה. אבל אני לא יכול לעשות את זה.

דברים כאלה, הרג בכוונה. או לקחת פריטים קטנים שאינם שלנו ולשמור אותם. אולי אנחנו לא שודדים בנקים או לא סוחטים כסף מאחרים, אבל אנחנו בוגדים במקום העבודה שלנו, ואם זה מספיק כסף שאפשר להגיש נגדך תביעה משפטית או לעצור אותך, זו שליליות גדולה. אבל גם אם זה רק עפרונות ועטים ודברים אחרים, נייר, שאנחנו לוקחים שהוא לא שלנו, זה קטן.

אותו דבר עם פלירטוטים עם אנשים שאינם בני זוג. זה במקרה של הדיוטות.

מספרים שקרים קטנים. אתה יודע? כל כך הרבה אנשים מספרים שקרים קטנים. כן?

יש כל מיני שליליות שהן קטנות יותר ולכן אנחנו נוטים להתייחס אליהן או להתעלם מהן. אז זה אומר, "אנחנו עושים אותם בלי חרטה." אז אנחנו עושים רציונליזציה. "הו, זה היה צריך להיעשות מסיבה זו וזו. אז אני לא ממש מתחרט על זה". ובעיקר על השקר. אנשים באמת מצדיקים את זה, אני חושב, הרבה. השקר והרמאות.

ואז בגלל שאין חרטה אז אנחנו לא עושים שום דבר טיהור אוֹ. כי חרטה היא הצעד הראשון ליישום התרופות הנגד ולעשות את זה טיהור תהליך. אז הדברים הקטנים האלה, אם לא נטהר אותם, הם עוברים, הם מתבשלים במוחנו. והם הופכים גדולים יותר. או שהם תוססים במוחנו. זו מילה טובה. הם מתסיסים במוחנו והופכים ממש רעים. ובמיוחד אם אנחנו הופכים את זה להרגל לעשות שליליות קטנות, עצם ההרגל הזה מקל לעשות את זה שוב ולעשות את זה ולעשות את זה, ליצור עוד ועוד שליליות, וזה נותן חופש פעולה למוח ליצור בסופו של דבר את אותו הדבר. פעולה, אבל בצורה של שליליות גדולה.

אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים בדברים מהסוג הזה. ובאמת להשתמש ב ארבע מעצמות יריב לטהר אפילו שליליות קטנות.

1. ראשית יש חרטה.

2. ואז השני הוא לוקח מקלט ו[יוצר] bodhicitta כדרך לשקם את מערכת היחסים שלנו עם מי שביצענו איתו שליליות. כמו המורה שלנו או ה שלושה תכשיטים, או יצורים חיים אחרים.

3. לאחר מכן, מחליטים לא לעשות את הפעולה שוב. או לפחות מבטיחים לפרק זמן מסוים להיות ממש קשובים לא לעשות את זה.

4. ואז רביעית היא לעשות איזושהי התנהגות מתקנת. אז זה המקום בו מדקלמים וג'רסאטווה המנטרה להיכנס, או הצעה שירות במקדש או במנזר, בארגון צדקה. אתה יודע, עושה סוג של עבודה התנדבותית. מדיטציה על bodhicitta, מהרהר על הריקנות. עושה השתטחות. הֲכָנָה הנפקות. כל הדברים האלה הם חלק מההתנהגויות המתקנות.

חשוב שיהיו את כל הארבעה ארבע מעצמות יריב. ולהחיל אותם לא רק על השליליות הגדולות, אלא גם על הקטנות. כי אחרת הם הופכים ל"רעל חזק וקטלני".

יש אחד מהמאפיינים של קארמה, זכרו, שגם פעולה קטנה יכולה לשאת תוצאה גדולה, באותו אופן שזרע קטן יכול לצמוח לעץ ענק.

כשאנחנו חושבים על זה זה באמת עוזר לנו להיות יותר מודעים לשלנו הוראות והערכים שלנו במהלך חיי היומיום שלנו. וגם כדי שתהיה יותר מודעות אינטרוספקטיבית ובאמת לבדוק מה אנחנו חושבים ואומרים ועושים.

ולכן להתנהלות אתית טהורה לחלוטין זה לא משהו שעומד לקרות עד מחר. זה משהו שאנחנו עובדים עליו לאורך תקופה. כי ככל שנכנסים לזה יותר רואים את הדקויות שבו.

בהתחלה המוח שלנו מאוד גס ולכן הפעולות השליליות נראות גסות מאוד. זה כמו, "בסדר, אני לא הורג אף אחד, זהו." אבל אז כשאתה מתחיל להתאמן ולהסתכל באמת אתה מתחיל לראות כל מיני דרכים שונות שבהן אנחנו... אולי אנחנו לא הורגים אחרים, אבל אנחנו פוגעים בהם פיזית. כן? דברים כמו זה. באותו אופן, אולי לא נשדוד בנק, אבל אנחנו בהחלט לוקחים את מה שלא ניתן. או שאנחנו לא משקרים לגבי ההישגים הרוחניים שלנו, אלא אנחנו לוקחים דברים שלא שייכים לנו. או, לעתים קרובות יותר, אנו שואלים דברים ולא מחזירים אותם.

אז כל זה, כדי לעזור לנו למנוע יצירת שליליות נוספת, ולאחר מכן גם ליישם את תרופות הנגד כדי לטהר את כל מה שיצרנו. וכאשר אנו עושים זאת בעקביות, במיוחד אוהבים בסופו של יום לסקור מה עשינו במהלך היום ולהתוודות ולטהר. או ברגע שאנו מבחינים בעצמנו עושים משהו שהוא לא כל כך טוב, להצטער על כך מיד במוחנו. אז זו הדרכים להפחית באמת את ההשפעה של זה קארמה ולהתחיל בתהליך של טיהור מוחנו. וזה טיהור הוא כל כך חשוב על מנת שנוכל לזכות בהגשמת הדרך. אחרת זה כמו שמקשיבים לתורות וזה כמו לשפוך צוף לכלי מטונף. כי המוח שלנו מלא לגמרי ברפש שליליות. ואנחנו שומעים את התורות ואז קשה להן להשפיע באמת. אבל ככל שנטהר וניצור יותר יתרונות אז נראה את ההשפעה החזקה יותר שיש לתורות על המוח שלנו.

[בתגובה לקהל] אז אתה באמת מדבר על התרחבות המוח כדי לשקול יותר רווחה משלנו? רווחת הסביבה, רווחת היצורים החיים איתם אנו חולקים את הסביבה. וגם על צמיחה מעבר למוח שאומר, "אני אעשה רק מה שמתחשק לי לעשות. כל השאר יכולים לעשות את השאר. לא בא לי לעשות את זה". אתה יודע? "אני הולך להתלכלך לעשות את זה, זו לא משימה נעימה במיוחד... זה לא הזמן המתאים…. אני עלול לעקוץ את הבוהן הקטנה שלי..." אתה יודע? וכך פשוט להשאיר את הדברים שאנחנו לא רוצים לעשות לאנשים אחרים לעשות.

וזה למעשה יתרון אחד של חיים בקהילה הוא שאתה לא יכול להמשיך לעשות את זה יותר מדי זמן. הסביבה שיש לנו כאן יוצרת את תנאים כדי שנצטרך להרחיב.

[בתגובה לקהל] עלינו להבין מה קארמה אומר. קארמה פירושו פעולה מרצון. זה אומר פעולה מכוונת. עכשיו יש סיפורים במסורת של לעשות משהו בטעות ולחוות איזושהי השפעה. אבל בגדול, אחד הבולטים תנאים ליצור פעולה מלאה זו הכוונה והמוטיבציה. כל כך נעדר, זה לא הולך להיות מלא קארמה. בסדר? אז אנחנו צריכים להבין את זה.

אבל אחרי שאמרתי את זה, אתה מזכיר את העניין של כניסה למכונית שלנו. אז אנחנו יודעים שכשאנחנו נוסעים לאנשהו אנחנו פוגעים בחרקים. אנחנו לא מתכוונים לעשות את זה, אבל זה קורה. אז כדרך להימנע מזה ככל האפשר אז אנחנו משתדלים לא לנהוג כמה שאפשר. ולכן זה אומר לפקח על עצמנו. אנחנו לא סתם אומרים, "טוב, אני צריך משהו אז אני נכנס למכונית כדי לנסוע לעיר לקנות אותו." או, "אני צריך את זה היום, וזה מחר, וזה למחרת." זה שאתה מתאם את הקניות שלך כך שאתה עושה את כל הדברים בבת אחת. אז אתה פחות על הכביש, אתה הורג פחות חרקים, אתה מזהם את העולם פחות כי אתה לא משתמש כל כך הרבה בנזין.

אבל אני מוצא שאנשים, בגדול - במיוחד במדינות מפותחות - ממש לא מוכנים לשנות את הרגלי הנהיגה שלהם. ואני חושב שעבור אנשים מסוימים המכונית שלהם היא המפלט שלהם. אתה מרגיש משועמם, אתה לא יודע מה לעשות, אתה מרגיש מוטרד, אתה נכנס לרכב שלך ונוסע לאנשהו. בלי להבין את היצורים שנהרגים וכמה אנחנו מזהמים בגלל זה.

לזה אני מתכוון כשככל שאתה מתחיל לחשוב על הדברים האלה, אתה מגלה יותר דקויות שלפני כן לא היית חושב עליהן.

[בתגובה לקהל] אוקיי, אז במונחים של פעולה קטנה שמביאה תוצאה גדולה, הדוגמה הרגילה היא זרע קטן ועץ. אבל הדוגמה שלך גם די טובה, שאתה יוצא בתור ילד ונכווה בשמש, ואז אתה מקבל סרטן עור מאוחר יותר. אז פעולה קטנה - אבל שוב, אתה נשרף שוב ושוב מהשמש, זו אחת מהפעולות הקטנות האלה שנעשית שוב ושוב - ואז היא מביאה לתוצאה גדולה בהמשך.

[בתגובה לקהל] כן, כמו גורים רינפוצ'ה אמר, "הנוף שלי גבוה כמו השמים אבל תשומת הלב שלי להתנהלות היא כמו חלקיקים קטנים ודקים". אני לא יודע את זה גורים רינפוצ'ה אמר את זה על עצמו או שהוא אמר את זה על אנשים סביבו. אבל כן, אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כבעלי השקפה וכאלה שמתרגלים טנטריים גדולים, וזה וזה נהדר, ובכל זאת איך שאנחנו שומרים על התנהגות אתית, שהיא הבסיס לכל זה, נוטה לעתים קרובות להיות חסרת תקדים.

[בתגובה לקהל] אז יש הרבה דברים לא מכוונים שאנחנו עושים. כמו שאמרתי קודם, הם לא המלאים קארמה. אם יש לנו כוונה לא להיזהר, אם יש לנו כוונה כמו, "לא אכפת לי איזו השפעה יש למעשים שלי על אחרים, אני רק רוצה להשיג את מה שאני רוצה." זו כוונה ספציפית.

ואז יש גם כוונה לבלבול, איפה שיש לאנשים השקפות שגויות והם מבצעים שליליות מונעות על ידם השקפות שגויות. כגון הקרבת חיות. אנשים חושבים, "הו, זה דבר טוב לעשות, להקריב חיות כדי לרצות את האלוהות." למעשה הם יוצרים הרבה דברים שליליים קארמה. או המוטיבציה של אנשים רבים: "להילחם עבור הצד שלי יביא לי לידה מחדש בממלכה טובה." שוב מניע בור שמצדיק הרג.

מה שאתה מדבר עליו הוא קצת יותר עדין מזה. אבל זה גם נופל תחת תחום הבורות, כשאתה אומר שאנחנו אומרים, כאקט של כוונה, "ובכן פשוט לא אכפת לי." ואז הרבה פעמים עושים דברים שמזיקים לאחרים.

אבל חוץ מזה, יש דברים שבהם אין לנו כוונה שלא יהיה אכפת לנו, אבל אנחנו רק יוצאים לארוחת צהריים. אנחנו לא מתכוונים לפגוע, אבל באמת חסר לנו מודעות. אז אולי יש משהו קטן בגלל זה. אנחנו עלולים להיות די חסרי רגישות לרגשות של אחרים ולומר משהו קשה. אבל אז אם אתה לא יודע שהאדם הזה כל כך רגיש ואין לך שום מוטיבציה לפגוע בו, אז אני לא חושב שזה באמת שלילי. כי אותו אדם מרגיש פגוע בגלל האופן שבו מוחו פועל. ולאן הם הולכים בעולם הזה שאף אחד לא יפגע בהם כל עוד הם סופר רגישים.

אז יש כל מיני גורמים שונים. אם אתה יודע שמישהו רגיש מאוד ואתה אומר בכוונה משהו שאתה יודע שהוא הולך להשיג אותו, אז זה משחק כדור אחר. בהחלט יש כוונה לפגוע שם.