פסוק 9: השלשלאות הקושרות אותנו

• איך המוח של התקשרות עוקב אחרינו גם כשאנחנו יוצאים לנסיגה
• איך אנחנו נופלים בקלות להרגלים של ספק והסחת דעת גם במצב טוב לתרגול ממוקד

אבני חכמה: פסוק 9 (להורדה)

הפסוק הקודם שעשינו, פסוק 8, היה, "מה הכלא קשה להימלט למרות שאנו מחזיקים את המפתחות?" והתשובה הייתה, "יחסים אישיים סבוכים כגון התקשרות למשפחה ולחברים". כי היחסים האישיים הסבוכים האלה ממלאים אותנו התקשרות ולדאוג ולפחד ולנסות לרצות אנשים וכל מיני דברים כאלה. ואז הפסוק הבא נובע מכך. כתוב: "מהן השלשלאות הכורכות אדם גם כאשר אדם עזב את הכלא הזה?"

קהל: נוֹסטָלגִיָה.

ת'בטן צ'ודרון המכובד: אתה מגיע לשם! "התקשרות לפעילויות עולמיות גם כשגרים בנסיגה".

מהן השלשלאות הכורכות אדם גם כאשר אדם עזב את הכלא?
התקשרות לפעילויות עולמיות גם כשגרים בנסיגה.

"פעילויות עולמיות" לא אומר רק דברים שאנחנו עושים, אלא זה אומר גם הדברים שאנחנו חושבים עליהם. אתה יכול להיפרד ממערכות היחסים המסובכות הללו ברמה הפיזית, וללכת למנזר או ללכת לעשות נסיגה או כל דבר אחר, אבל אז במה מתמלא המוח שלך כשהוא שם? ההרגלים הישנים שלך. ניחשתם נוסטלגיה, אז זה נשמע כמו ההרגל הישן שלכם. אנחנו מסתכלים אחורה על הפעילויות הארציות שהיינו עושים והולכים, "הו, זה היה כל כך נחמד, זה היה כל כך נפלא. זכור את הימים הטובים... זכור את הזמנים הטובים..." ואנחנו ממלאים את מוחנו בכל מיני זיכרונות נפלאים.

זה מה זה נוסטלגיה, זה עבר מפוברק, לא? אנחנו מפברקים את הדברים הנפלאים האלה ו"אני מתגעגע לזה, ואני רוצה את זה, ואיך זה שעזבתי את זה?" וכך אנו מפברים משהו ואז דעתנו מוסחת לחלוטין למרות שלנו גוּף נמצא במנזר או בנסיגה.

לאחרים מאיתנו עשויים להיות דפוסים שונים. כאן זה היה ממוקד סביב התקשרות. התקשרות לפעילויות עולמיות. אז יכול להיות, אולי אנחנו מסוג האנשים שמתערבים בעסק של כולם וצריכים לתקן את כל הבעיות שלהם. פותר בעיות. אז אתה הולך למנזר, אתה יוצא לסגת, על מה אתה חושב כל היום? "אה, כך וכך יש את הבעיה הזו, כך וכך הוא בדיכאון, כך וכך גם התאבדות, הו לאנשים האלה אין מספיק כסף לחיות, מה הולך לקרות? זה הולך לקרות, זה, זה…. איך אני יכול לתקן את זה? אוי לקרובים שלי אין מספיק כסף, אולי כדאי שאפתח עסק ואשיג להם עוד כסף. אולי אני צריך להתקשר אליהם ולוודא שהם בסדר. אולי כדאי לי להיכנס לפייסבוק ולשוחח איתם. אולי אני צריך לשלוח להם ספר דהרמה... אולי…. אולי…." והמוח שלנו, שוב, מלא לגמרי בכל ההרגלים הישנים שלנו, מנסה לתקן את הבעיות של כולם. ותשלח להם מייל, שלח להם מכתב. רק הערה קצרה קטנה…. אתה יודע, שאנחנו אומרים לעצמנו רק כדי להודיע ​​להם שאכפת לנו. אבל למעשה, לשם אנחנו הולכים ומנסים לפתור בעיות.

הכרתי אדם אחד שסוף סוף, אחרי שנים של מאמץ, בנה בית מפלט, ריהט אותו ממש יפה, בסביבה טובה מאוד, נכנס לנסיגה ואז - אני לא זוכר אם לאדם הזה היו בעיות ויזה או לא, אבל לאנשים אחרים בסביבה היו בעיות ויזה. אז פתאום היא זו שמנסה לרדת למשרד הרישום הזר ולשכנע אותם לתת לאנשים ויזות וכו'... וכך הסתיימה הנסיגה. כי המוח שלך פשוט נסחף לדברים שונים.

או שאתה הולך למנזר, אתה הולך למקום הנסיגה, ואתה ממשיך לחשוב על כל הפרויקטים שהיית מעורב בהם קודם שהיו כל כך טובים וכל כך מועילים. וגם, "אולי אני צריך לחזור. אתה יודע, עשיתי רייקי בעבר, באמת עזרתי לאנשים. אז אולי אני צריך לחזור ולעשות את זה. או שאני צריך לעשות פיזיותרפיה. באמת עזרתי לאנשים אז. עכשיו אני רק יושב כאן, אתה יודע? סוג של להסתכל על הטבור שלי ואתה יודע? אני רוצה לעשות משהו. הייתי מורה לפני כן. באמת עזרתי לאנשים. ראיתי את התוצאה של זה. בעבר הייתי מטפל. הייתי…." אתה יודע, מה שהיית קודם. "ואז באמת עזרתי לאנשים איתם, ואולי זה באמת בעל ערך רב יותר...." וכך המוח שלך נכנס להרגל ספק, כי זו דרך חשיבה רגילה. עם התקשרות להיות מישהו. "הייתי בצבא לפני כן. הייתה לי דרגה כזו ועשיתי את זה ואת זה...". מה שזה לא היה.

שם היינו. התקשרות לזהות הישנה שלנו, התקשרות להרגיש שיש לנו מקום בעולם. לפעמים כשאתה נכנס למנזר, אתה יוצא ועושה נסיגה, זה כמו, "נו מי אני?" ואז, "טוב שעדיף לי לבסס זהות די מהר."

שימו לב לכל הדרכים הרגילות הישנות האלה התקשרות יוצא למרות שאנו עלולים לחלץ את עצמנו מהמצב הפיזי. לרסן את הנפש וליצור מחדש את ההרגלים הנפשיים שלנו קשה מאוד.

יש סיפור על החמישי הדלאי לאמה, החמישי הגדול, כפי שהוא מכונה. כשהיה צעיר מאוד למה בעלי כוחות ראיית-הרוח הגיעו לבקר אותו ואת הצעירים הדלאי לאמההמלווה של הפנה אותו לאחור ואמר, "הוא בנסיגה." וה למה אמר, "ובכן, תגיד לו שראיתי אותו הבוקר בשוק." ומאוחר יותר, בזמן ההפסקה של הריטריט, המלווה סיפר את זה לצעירים הדלאי לאמה, והוא אמר, "טוב כן, זה היה נכון, ממש הוסחה לי דעתי מדיטציה וחלמתי על השוק." אז זה קורה לכולם, אני חושב.