פסוק 11: חברים כוזבים

• לפעמים אנחנו משתמשים באחרים למען הרווח שלנו במערכות יחסים
• אנחנו גם נותנים לפעמים להשתמש בעצמנו, להישאר במערכות יחסים לא בריאות מחוץ התקשרות

אבני חכמה: פסוק 11 (להורדה)

פסוק זה בא בעקבות הפסוק הקודם:

מי הן המפלצות החלקלקות שמחליקות בין אהבה לשנאה?
חברים כוזבים והסובבים אותנו שרק מתיימרים לאחל לנו בהצלחה.

זה שונה מהחברים המטעים של הפסוק הקודם. החברים המטעים של הפסוק הקודם בעצם כמו לנו, יש להם סוגים שונים של ערכים ולכן הם מכוונים אותנו לכיוונים שמרחיקים אותנו מהדהרמה. אלו הם חברי שווא אשר לא ממש אוהבים אותנו אבל מעמידים פנים שהם מאחלים לנו בהצלחה כי הם יכולים להוציא מאיתנו משהו. אז אלה האנשים שמשתמשים בנו, כי בדרך זו או אחרת אנחנו מספקים משהו שהם אוהבים, או משהו שהם צריכים. אז הם "מפלצות חלקלקות שמחליקות בין אהבה לשנאה". כי כשהם רוצים מאיתנו משהו הם כל כך נחמדים. וכשאין להם שימוש בנו, פוף.

אתה מכיר אנשים כאלה? אה, אנחנו מכירים כל מיני אנשים כאלה, אבל אף פעם לא התנהגנו ככה, נכון? אף פעם לא אנחנו. לעולם לא נהיה חבר שקר, בסדר, אנחנו יודעים את זה. [צחוק]

כשחושבים על זה, אנשים שמשתמשים באנשים אחרים. אז אתה צריך קצת חיבה, או שאתה צריך סקס, או שאתה צריך אישור, או שאתה צריך אנשי קשר, או שאתה צריך ידע על משהו, או מה שזה לא יהיה שאתה צריך. אולי אתה צריך כסף, אולי אתה צריך רכוש, אתה צריך קשרים, מה שאתה רוצה, אתה צריך, ואז האדם שיכול לספק לך את זה... כל כך נחמד, אתה כל כך נחמד אליהם. נפלא, מקסים, ככה: [קשתות].

היה לנו אדם אחד שהייה במנזר, בכל פעם שהוא רצה משהו, הוא שם את זרועותיו מאחורי גבו וקצת רכן והיה מאוד מתוק. [צחוק] ידעתי שמשהו מגיע.

אבל אז כשאנשים אחרים לא משרתים אותנו - אתה יודע, אני מדבר על זה שאנחנו חברים כוזבים - או כשיש לנו חברים כוזבים, כשאנחנו לא מועילים להם יותר - אז פוף. הם לא יתנו לנו את השעה ביום. או אם זה אנחנו החבר השקר, לא ניתן להם את השעה ביום. לא נגיד שלום, לא מחזירים טלפונים. אין לנו מה לצאת מהם אז למה לטרוח? ואז לפעמים אנשים מתייחסים אלינו גם ככה.

מה שנעשה באמת דביק הוא כאשר... נניח שאנשים מתייחסים אלינו כך. אם אנחנו קשורים אליהם אבל הם נחמדים אלינו רק כשהם רוצים משהו ולא נחמדים כשהם לא רוצים משהו, כשהם חברים כוזבים שרק מתיימרים לאחל לנו בהצלחה... אבל אם אנחנו קשורים אליהם, אז למרות שהם נחמדים אלינו והם דוקרים לנו סכין בגב, אנחנו לא יכולים להיפרד מהם. בגלל שלנו התקשרות. ראית מערכות יחסים כאלה? אני חושב שלזה קוראים תלות משותפת, לא? אז אפילו מישהו מעמיד פנים שהוא חבר, לא חבר אמיתי, אלא בגלל שלנו התקשרות, או אולי אנחנו משתמשים בהם באותו אופן, ועדיין נוכל להוציא מהם משהו, אז לא נוכל להיפרד מהם.

או דומה, הדבר הפוך, אם אנחנו החבר הכוזב, ו coochie-coo למישהו שאנחנו רוצים ממנו משהו, תשכחו ממנו, צאו מהדלת כשאנחנו לא רוצים משהו, אבל אז הם ממשיכים ליצור איתנו קשר שוב ושוב, אתם יודעים, "בבקשה תחזרו" וכן הלאה... שוב, בגלל שלהם התקשרות, ואז בגלל שאנחנו חבר שקר, אנחנו באמת מנצלים את זה לטובתנו אפילו יותר, כי אם הם רוצים מאיתנו משהו, אז אנחנו יודעים איך לתמרן אותם כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים. הכל מסתיים בבלאגן אחד ענק, עם הרבה כאב. נכון? ואין אהבה אמיתית, אין חמלה אמיתית, רק שני אנשים שהם אנוכיים ביותר ומרוכזים בעצמם. והניחוש שלי הוא שכולנו כנראה היינו במערכות יחסים כאלה, שבהן שיחקנו תפקיד זה או אחר.

קראתי דבר אחד... זו הייתה שלישייה: העבריין, הקורבן והמציל. זה בדיוק מה שקורה עם השלושה האלה. בואו לא נהיה זה שהוא החבר השקר או זה שהולך יחד עם חבר שקר בגלל שלנו התקשרות, כי אף אחד מהמצבים האלה לא באמת מועיל לאף אחד. זה לא אומר שאתה לוקח את החבר השקר וזורק אותו מהחלון, ואומר תשכח ממך. פשוט, יש לך תחושת יושרה משלך ואתה פשוט אומר, "אני לא מתכוון להיות מעורב בזה." זה הכל. אתה לא צריך לכעוס ולצעוק ולצעוק ולהאשים ולזרוק דברים. זה פשוט, אני לא מתכוון להיות מעורב. זהו זה. כי זה לא טוב לי וזה לא טוב לאדם השני. כי כולנו פשוט משחקים אחד את השני התקשרות עם מניעים ממש מרוכזים בעצמם.

שאלות ותשובות

[בתגובה לקהל] אתה אומר שלא נראה שיש אהבה, וזה באמת נכון. למרות שהאנשים שנמצאים בה לפעמים חושבים שהם אוהבים אחד את השני מאוד. אבל אהבה אמיתית היא לרצות שמישהו יהיה אושר ואת הסיבות לאושר. התקשרות זה כשאתה רוצה מהם משהו. אתה אוהב אותם ואתה רוצה לעשות דברים בשבילם כי הם איכשהו מספקים לך משהו.

למה כן אמר פעם משהו ממש מזעזע. הוא אמר, "לעתים קרובות - לא תמיד אבל לעתים קרובות - כשאנשים אומרים 'אני אוהב אותך', כוונתם היא 'אני רוצה להשתמש בך'." תחשוב על זה.

אבל זה נכון, לא? זה עצוב. וזו הסיבה שכמתרגלי דהרמה אנחנו באמת מנסים לייצר טיפול וחיבה אמיתיים לאנשים אחרים. בלי קשר למה שהם יכולים לעשות עבורנו שנותן לנו מעמד עולמי יותר או עולמי יותר מה שזה לא יהיה. אנחנו מנסים לדאוג להם פשוט כי הם בחיים. לכן נדרשת עבודה רבה מצידנו כדי לטהר את כל המניעים השגויים שלנו.

[בתגובה לקהל] נכון, לעתים קרובות אין אהבה. לפעמים אולי יש קצת טיפול וחיבה אמיתיים. אבל לפעמים זה מתערער, ​​או מוצף לחלוטין, על ידי אנשים שמשתמשים זה בזה.

[בתגובה לקהל] הרבה צרכים לא מוכרים. ואז הרעיון השקרי שמישהו אחר יענה על הצרכים שלי. איך מישהו אחר יענה על הצרכים שלנו?

אנשים יכולים להיות אדיבים אלינו. ואנשים יכולים לעשות דברים בשבילנו. אני לא אומר שלאף אחד לא אכפת ושכולם אנוכיים. מה שאני אומר זה, כשיש לנו צרכים ללא תחתית, איך מישהו אחר יענה עליהם? כשיש לנו צרכים סבירים, אתה יודע, אני צריך פטיש, כן, אתה יכול... [צחוק] אני צריך עזרה להעביר את זה ממקום למקום, כן, אתה יכול להיפגש... אבל כשלמישהו יש צורך רגשי ללא תחתית, אין סיכוי.

[בתגובה לקהל] היא שואלת, "האם לפעמים אנחנו יכולים לפחד כל כך - או שיש לנו כל כך הרבה סלידה - מיחסים כאלה של אנשים שמשתמשים זה בזה עד שאנחנו הולכים בכיוון ההפוך, לא קשורים במיוחד למישהו כי אנחנו יכולים לקבל משהו מתוכם, אבל סופר מנותק בצורה לא בריאה של, אתה יודע, 'אני עצמאי, אני אדאג להכל בעצמי, אני לא צריך אותך...'".

זה פגוע בדיוק כמו הגרסה המצורפת, לא? כי זה מאוד מבוסס על עצמיות מתוקנת. "אני יצור עצמאי, אל תיתן לי אפילו את השעה ביום, אני אגלה לבד." אתה יודע? וזה מעכב את היכולת שלנו להתחבר באמת לאנשים אחרים, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות בתור מתרגלי דהרמה, זה באמת להתחבר עם יצורים חיים אחרים בצורה בריאה כך שבאמת נרוויח אחד מהשני. אז לפעמים הפחד הזה... במקום להיות מאזן של 'לא, אני לא מתכוון להתערב', זה כמו... [עושה תנועת דחיפה קשה.]

[בתגובה לקהל] אתה אומר שלפעמים אנשים יכולים להיות חברים טובים ולפעמים הם יכולים להיות סוג של חברים כוזבים. כן, זה נכון, אבל זה בדיוק מה שהופך אותם במובן מסוים לחברים שקריים. מה הוא אומר פה? "מהן המפלצות החלקלקות שמחליקות בין אהבה לשנאה?" אז בתקופה שבה הם מאוד ידידותיים ואדיבים, קשה לדעת, האם באמת אכפת להם? או שזה בגלל שהם רוצים משהו? אנחנו לא באמת יודעים. אז אנחנו צריכים לתת קצת מקום. לפעמים הם ידידותיים באמת. אבל אנחנו גם יודעים שלפעמים הידידות שלהם היא בגלל שהם רוצים משהו. ולפעמים זה יכול להיות מאוד קשה לנו - בגלל הצרכים שלנו - להבדיל בין השניים. וזו הסיבה שאמרתי שכשצד אחד מחובר לצד השני הם לא רואים את זה כ"האדם הזה הוא חבר שקר שרק מעמיד פנים שהוא מחבב אותי אבל הוא לא באמת אוהב אותי." הם רואים את זה כ"האדם הזה באמת אוהב אותי, אבל לפעמים הוא פשוט יוצא משליטה." או, "לפעמים הם סובלים יותר מדי. אז אני אשאר כאן איתם ואני הולך להציל אותם". אז הדברים האלה מאוד מאוד מסובכים. אני רק נותן כמה רמזים.

אני לא אומר שכל מערכת יחסים היא כזו כל הזמן. מה שאני אומר זה שאנחנו צריכים להסתכל מקרוב על ההתנהגות שלנו. וגם, לעצמנו, לראות מתי באמת אכפת לנו ומתי אנחנו קשורים או מתי אנחנו מרגישים אשמים. כי מישהו יכול להיות חבר שקר מהסוג הזה, ולפעמים אולי אפילו באמת אכפת לו מאיתנו, אבל לפעמים לא. אני מתכוון שזה קורה במערכות יחסים, לא? מקרים של התעללות במשפחה הם דוגמאות טובות מאוד לכך. אבל אז כשאתה מתמודד עם התעללות במשפחה אתה מתחיל להגיד, "טוב האם אי פעם היה אכפת להם ממני או שהם השתמשו בי כל הזמן?" מי יודע? כלומר, ייתכן שהאדם האחר עצמו אפילו לא יודע. אבל העניין הוא שנהיה נבונים בהתמודדות שלנו עם אנשים. וזו הסיבה שיש לך - במקרים של התעללות במשפחה - אדם אחד ממשיך לחזור לשני למרות שהוא מתייחס אליו בצורה נוראית. או בגלל שהם מחוברים. או אולי בגלל שהם מרגישים אשמים. או אולי בגלל שהם הולכים להציל את האדם השני. ואולי הייתה פעם חיבה אמיתית, או אולי... אתה יודע, אנחנו עולים ויורדים. רגע אחד יש לנו חיבה אמיתית, חמש דקות אחר כך אנחנו משתמשים במישהו. זה נכון, לא? אז זה משתנה. אז באמת קשה לדעת.

[בתגובה לקהל] העניין הוא שננסה להיות חבר אמיתי ככל שנוכל, ולא להשתמש באנשים אחרים. ושנית, להיות חכם ולא להיקשר כל כך לאנשים אחרים שאנחנו לא יכולים להיפרד כשזו מערכת יחסים לא בריאה. לזה אני מתכוון.

אבל אתה יודע, אנחנו יצורים חיים סובלים. אז כמה יצורים חיים פגועים יכולים להיות בעלי 100% אהבה לא מזוהמת? קָשֶׁה. אז אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. וזה חייב להיות מספיק טוב. ובאותו הזמן, אנחנו ממשיכים לנסות לטהר את האופן שבו אנו דואגים לאנשים אחרים. ואם נעשה את זה, אז אנחנו נמנעים משני התפקידים, למעשה, אני חושב. כי אם אנחנו באמת יכולים לדאוג לאנשים אחרים אז אנחנו לא משתמשים בהם, וגם לא נותנים להם להשתמש בנו. ואנחנו אומרים, לא, אני לא מתכוון להתערב. או כמו הקתולי כומר מי כתב קעקועים על הלב, כשהוא אמר, "אני נותן את היתרון שלי," כשאנשים שאלו אותו, "האם האנשים האלה לא מנצלים אותך?" הוא אמר, "אני נותן את היתרון שלי." אז לפעמים, אתה נותן את היתרון שלך. אבל אתה עושה את זה בעיניים פקוחות, במודע, לטובת האדם האחר. אבל כשאתה עושה את זה מתוך התקשרות או מתוך אשמה או מתוך הצלה, אז זה רק מחזק את סוג היחסים העכור לחלוטין, הסבוך, הכואב ביותר. זאת אומרת כואב מאוד. כולנו עברנו את זה, לא?