פסוק 25: הסימן השלילי של הגזמה

• התקשרות הוא מגזים בתכונות הטובות של חפץ ו נאחז אליו
• למה אנחנו מדיטציה על ארעיות, חוסר סיפוק וחוסר אנוכיות

אבני חכמה: פסוק 25 (להורדה)

מה הסימן השלילי המצביע על הופעתן של אסונות רבים?
הגזמה של תכונות מועילות באובייקט המופיע לחושים.

הממ? לא היית יודע את זה? אני אומר, מסתכל לכיוון הזה ורואה את העוגיות מאחור.

כן, הבעיה הגדולה שלנו היא שאנחנו מגזימים את התכונות המועילות של כל מה שהחושים שלנו פוגשים. ואם לא נגזים בתכונות המועילות שלהם, או שאנחנו מגזימים בתכונות השליליות שלהם או שאנחנו לגמרי מנותקים ואדישים.

אבל כאן, באמת התמודדות עם הגזמה של התכונות החיוביות. ואתה יכול לראות, אנחנו עושים את זה כל הזמן. כלומר, בוודאי עם חפצי חוש.

עם אוכל: "זה הולך להיות כל כך נפלא." או שאתה פוגש מישהו: "האדם הזה פשוט פנטסטי." או שאתה מקבל את העבודה הזו וזה הדבר האידיאלי שתמיד רצית לעשות. או שאתה מקבל כמה חלוקים חדשים בצבע המושלם, במרקם המושלם. "אוי, כל כך יפה." אתה יודע? אתה עושה עניין גדול מכל מה שנראה לחושים. אתה יודע? בדומה למוזיקה: "אוי, המוזיקה הזו נהדרת, אני רוצה לנגן את השיר הזה שוב ושוב...."

הסיבה שזהו סימן רע היא כי כאשר אנו מגזימים בתכונות הטובות של משהו אז אנו מגזימים בחשיבותו ומגזימים ביכולתו להביא לנו אושר. ובגלל שזה מבוסס על הגזמה אז אנחנו מפתחים ציפיות לא מציאותיות, אנחנו נאחזים באובייקט או באדם, ואז כשהוא לא עומד במה שהוא אמור להיות אנחנו מאוכזבים, מאוכזבים, מאכזבים. ואז אנחנו כועסים ומתלוננים או נכנסים לדיכאון או מה שלא יהיה.

זה קורה גם בדהרמה. לפעמים כשאנשים מגיעים לראשונה למנזר או למרכז דהרמה או משהו וזה כמו, "אה, המקום הזה פנטסטי! אני אוהב את זה! זה המקום הכי טוב אי פעם". ואז הם מצפים שהכל יהיה תמיד כפי שהוא נראה להם באותו רגע. ואז, כמובן, כשירח הדבש פוחת אז זה כמו, "אוף, הו אלוהים, זה אותו דבר ישן כמו בכל מקום אחר."

ושוב, זה נובע מהגזמת התכונות הטובות. לא רואה משהו בצורה מדויקת. ובכל פעם שאנחנו עושים את זה, גם אם זה בשביל משהו טוב כמו הדהרמה, אנחנו פשוט מגדירים את עצמנו להיות מאוכזבים ומאוכזבים.

זה באמת חבל - במיוחד כשזה קורה במונחים של הדהרמה - כי אז אנשים מאשימים את הדהרמה, אבל למעשה זה רק המוח שהגזים בדברים.

וזה כמו, "הו, המנזר כל כך יפה!" ואז מגיע החורף. והאדם מעולם לא ראה שלג לפני כן. והם אומרים, "אהה!" או שהם באים לכאן כשיורד שלג והם מרגישים בנוח, ואז מגיע הקיץ והם אומרים, "אוי זה כל כך חם, אני לא יכול לסבול את זה!"

שוב, זה מאוד מעניין לעשות קצת סקירת חיים ולראות מתי הגזמנו את התכונות הטובות של מישהו או משהו ומה ההשפעות היו עלינו ועל אנשים אחרים. ולא רק ההשפעות הפנימיות של להתאכזב או להתעצבן או מה שלא יהיה, אלא איך זה הופך לפעולה ואנחנו מאשימים את מי או מה שזה לא היה בכך שלא עמד בציפיות שלנו כשלמעשה הציפיות שלנו היו על הירח.

העניין הוא לנסות ולראות את הדברים בצורה מדויקת, ובגלל זה אנחנו מדיטציה על ארעיות, כדי שנבין שדברים אינם קבועים, הם לא יימשכו לנצח, יש להם טבע של שינוי מתמיד, תנופה מתמדת. אָנוּ מדיטציה על דברים סמסאריים בעלי אופי של לא מספקים. אז אנחנו פשוט רואים, כן, טבע לא מספק. זה לא ישמח אותי לנצח. ויהיו - מה שיהיה לי טוב - שיתעוררו גם בעיות ביחס לזה.

אנחנו לא מדיטציה בדרך זו להיכנס לדיכאון. אָנוּ מדיטציה בדרך זו כדי למנוע את הדיכאון. כי אם אנחנו רואים את הדברים בצורה מדויקת יותר אז אנחנו מקבלים אותם כפי שהם, נהנים מהם כפי שהם, מבלי לצפות שהם יהיו כל כך נפלאים.

ואז גם אנחנו, כדי להפיג את ההגזמה, אנחנו מדיטציה על חוסר אנוכיות, לראות שלדברים אין איזושהי מהות אינהרנטית. ובמיוחד בעניין זה, [אין לדברים] איזושהי משיכה אינהרנטית כלפיהם. כי זה מה שתכונות המוח המוגזמות הן [נקודות] לעוגיות האלה יש יכולת אינהרנטית לשמח אותי. יש בהם אושר בתוכם. אז כשאני מכניס אותם לפה אני מרגיש מייד מאושר. כי יש בהם יופי, טעם וכל מה שבתוכם.

וככה אנחנו מתייחסים לדברים, כשאנחנו מגזימים במשהו, ואז אנחנו אוכלים יותר מדי, או שאנחנו לוקחים ביס אחד וזה לא כל כך טוב, או מי יודע מה?

באמת להקדיש קצת זמן לשים לב מתי הגזמנו דברים. ובאמת מסתכלים אחורה בחיינו ורואים את ההשפעה של המוח המוגזם, לאיזה פקק זה הכניס אותנו.