פסוק 10: הטעיית חברים

• חברים מטעים הם אנשים שאוהבים אותנו, אבל לא מסכימים עם הערכים הרוחניים שלנו
• בגלל התקשרות אנו עשויים לתת להם להוביל אותנו הרחק מהמטרות הרוחניות שלנו

אבני חכמה: פסוק 10 (להורדה)

יש לנו כאן כמה פסוקים על מערכות יחסים עם אנשים. הנה עוד אחד: "איזה שד מחזיק באחד וגומל ידידות בכאב?" הוא לא מדבר כאן על גישה ספציפית.

איזה שד מחזיק באחד וגומל ידידות בכאב?
הטעיית חברים שרק מגבירים את השליליות של האדם קארמה וייסורים".

כשאנחנו מרחיבים ידידות למישהו, אז מי מחזיר את הידידות הזו בכאב? בדרך כלל אנחנו חושבים שזה האדם שמבקר אותנו ומצביע על הטעויות שלנו ולא מסכים איתנו וכו'. כאן זה לא מי שהוא אומר שהוא האדם שהוא השד שגומל ידידות בכאב. הנה החברים המטעים. וחברים מטעים הם אלה שבאמת נחמדים אלינו, אבל יש להם ערכים שונים ועולם אחר נופים.

• הם האנשים כשאתם הולכים לעבודה אחרי שחזרתם מנסיגה שאומרים, "ביליתם את כל החופשה שלכם בישיבה בחדר והסתכלו על הטבור שלכם, במדיטציה? כמה מגוחך. לך תמצא חיים."
• חברים מטעים הם אלה שאומרים, "אתה מתעניין בבודהיזם? אתה יודע, אתה הולך לגיהנום בגלל זה. אני רק מרחם ואומר לך כי אכפת לי. אתה בדרך הלא נכונה. בוא איתי לכנסייה."
• חברים מטעים הם אלה שאומרים, "אה, נתת תרומה כל כך גדולה לצדקה? זה מגוחך. יכולת לצאת לחופשה עם הכסף הזה".
• חברים מטעים הם אלה שאומרים, "אה, אתה יודע, יכולת פשוט לשנות קצת את האמת עם זה. אף אחד לא היה יודע."

חברים מטעים הם אלה שנראים דואגים לנו ואוהבים אותנו, אבל בגלל שהם לא מבינים את החיים בעבר ובעתיד, בגלל שהם חושבים רק על החיים האלה ומעריכים הצלחה במונחים של כסף ומעמד וכן הלאה, בגלל האתי שלהם המערכת היא כזו שזה רע כשאנשים אחרים משקרים וגונבים, אבל זה בסדר כשאנחנו עושים זאת אם זה לטובתנו ואף אחד אחר לא יגלה. אנשים כאלה שהם מאוד מאוד נחמדים, והם פשוט סוג של אנשים רגילים ואנחנו מתרועעים איתם וכן הלאה, הם אלה שנחשבים לחברים המטעים, או לחברים הרעים.

בעוד שלפעמים האנשים שבאים אלינו ואומרים, "אתה יודע, ההתנהלות האתית שלך מחליקה". או, "אתה מקלקל את האמת." או, "אתה מעריך את החופשה יותר מאשר את התרגול הרוחני שלך?" האנשים האלה שאנחנו מתגוננים ודוקרניים לגביהם ואומרים, "תתעסק בעניינים שלך! עזוב אותי לבד. אל תבקר אותי." אבל מה שהם בעצם עושים זה להצביע לנו על דברים שאנחנו צריכים להקשיב להם ולשים לב אליהם בהתנהגות שלנו שאנחנו חוסמים וחסרי הבחנה לגביהם. בעוד שהחברים המטעים כל כך נחמדים, כל כך חברותיים, הם לא רואים את עצמם כמוטעים. וגם אנחנו לא. אבל אנחנו הופכים כמוהם, אנחנו מקשיבים לעצות שלהם ואז אנחנו הולכים בדרך הלא נכונה.

אז, עוד אחד מאמי, "ציפורי נוצה נוהרות יחד." והיא צודקת. אנחנו הופכים להיות כמו האנשים שאיתם אנחנו מסתובבים.

זה לא אומר שאנחנו דוחים את האנשים שהם לכאורה חברים שלנו אבל נותנים לנו עצות רעות. אנחנו מנומסים כלפיהם, אנחנו יכולים להיות נחמדים עם אנשים, אבל אנחנו לא הופכים את האנשים האלה לחברים הקרובים שלנו. וכשהם נותנים לנו עצות אנחנו פשוט אומרים "תודה רבה", ואז משנים נושא, כי אם מתחילים להתלבט איתם זה לא עובד וכו'. אבל בכך שאתה אומר, "תודה רבה", זה גם לא אומר שאתה מקשיב להם ואתה הולך לפעול לפי העצה הזו. אנחנו לא צריכים להתגונן איתם, אנחנו לא צריכים להיות אגרסיביים איתם, אבל אנחנו גם לא צריכים ללכת איתם. במקום זאת, עלינו לבחור כחברים שלנו באנשים שאנו רוצים להידמות להם. במילים אחרות, אנשים שיש להם ערכים טובים ותכונות טובות, שהם דוגמא טובה עבורנו, כי אם נסתובב סביב האנשים האלה ונהפוך אותם לחברים שלנו, אז באופן טבעי ציפורי הנוצה ינהרו יחד. ונהיה כמוהם.

אנשים רבים כשהם פוגשים את הדהרמה, והם מקבלים את הערכים והאתיקה שלהם ברורים יותר אולי בפעם הראשונה בחייהם - אולי לא - אבל אז הם מסתכלים אחורה על החברים הישנים שלהם והם אומרים, "הממממממ... ” "אלה החברים שלי שהייתי הולך לשתות ולסמם איתם. הממממ." ואז אתה מבין, "אה, למעשה, אין לי הרבה חברים אחרים שלא שותים ומסממים כי זה מה שתמיד נהגנו לעשות כדי ליהנות ביחד. זה היה המטבע המשותף שבו נטלנו כולנו ושם נהנינו מאוד. כולנו היינו הולכים לשתות ולסמם, או שכולנו נלך למסיבות הפרועות האלה, כולנו היינו הולכים להמר, או שכולנו נלך לשוטט ברחובות...". או מה שזה לא יהיה. וזה כמו, "אה, אין לי חברים שלא עושים את זה...". ואז זה כמו, "טוב, עם מי אני אהיה חבר?" ולפעמים אז אתה גם מתחיל להרגיש אשמה, כמו, "אוי אבל היינו חברים כל כך טובים, ואם אני לא ידידותי אליהם יותר אז...". ובכן ראשית, "עם מי אני אהיה חבר?" ושנית, "הם ירגישו פגועים ואני לא רוצה לפגוע ברגשות שלהם." אז אנחנו ממציאים כל מיני סיבות למה. "טוב, אני אצא איתם רק לבר, אבל אני לא אזמין משהו לשתות. אבל אני אשמור על הידידות בכל מקרה". ימין. אתה הולך לבר עם החברים שלך לשתייה, איתם נהגת לשתות, למקום שבו נהגת לשתות, ופתאום אתה לא הולך לשתות? כשהם שותים? בסדר…. וכשאומרים לך, "אה, בחייך, זה רק קצת. בירה אחת, לא משנה, לא יזיק". ואתה חושב, "טוב כן, הם צודקים, זה רק אחד. אני לא אשתכר." ואז לפני שאתה יודע את זה, אתה מטויח.

אז לפעמים בתחילת תרגול הדהרמה זה ממש קשה להתחיל להכיר חברים חדשים ולמצוא דרך להתייחס לאנשים שנהגנו להתייחס אליהם אבל בלי להסתובב איתם באותם דרכים שהיינו פעם, וכנראה בלי להיות כמו קרוב אליהם כפי שהיינו פעם. כי אנחנו צומחים לכיוונים שונים. אז שוב, אנחנו יכולים להישאר מנומסים וידידותיים על פני השטח, אבל אנחנו לא הופכים את האנשים האלה לחברים היקרים שלנו ולאנשים שאנחנו קרובים אליהם, כי אז מתוך הרגל נמשיך לעשות את אותם הדברים שהיינו עושים לפני כשאנחנו לידם.

דיברנו לפני כמה ימים על משפחה בהקשר הזה, ואיך המשפחה יודעת בדיוק איך ללחוץ על הכפתורים שלנו, ואיך אנחנו יודעים בדיוק איך להיכנס לתפקידים הישנים שלנו עם המשפחה שלנו. איפה אנחנו משחקים את אותו הדבר הישן שעשינו בפעם האחרונה - בני עד כמה שאנחנו מינוס שנתיים - שנים. וכמה קשה לשנות כשאנחנו ממשיכים להכניס את עצמנו לסיטואציה מאוד מוכרת שאנחנו יודעים שיעלו את ההרגלים הישנים האלה שאינם לטובתנו כשאנחנו פועלים על פי ההרגלים האלה.

אז זה קשה בהתחלה. אבל זה נעשה קל יותר בהדרגה. ובדרך כלל לחברים שלנו לא אכפת בכלל. לפחות זו הייתה החוויה שלי. כי הם רוצים להיות עם האנשים האחרים ששותים ומסממים, ולכן אני כבר לא כל כך מעניין. אז זה לא שהם ממשיכים להתקשר ואומרים, "אוי קדימה, קדימה." הם פשוט אומרים, "בסדר... איפה הג'וינט הבא, אני הולך עם האדם הזה". אז זה לא באמת כזה עניין גדול.