פסוק 7: אויבי האושר והשגשוג

• היסורים הורסים את האושר והשגשוג שלנו
• אנחנו חושבים כעס או קמצנות תועיל לנו, אבל במקום זאת הם גורמים לנו סבל

אבני חכמה: פסוק 7 (להורדה)

אילו אויבים הורסים את האושר והשגשוג שלנו?
כל התלאות הרגשיות השונות שמפריעות לחוטי המחשבה.

אנחנו לא בטוחים מה המשמעות של "להפריע לחוט המחשבה". אלא אם כן זה יכול להתכוון למחשבה על bodhicitta או משהו כזה. אבל בכל מקרה, "מהם האויבים שהורסים את האושר והשגשוג שלנו?" אלה בוודאות היסורים. כך, התקשרות…. כלומר, כל אלה הורסים את האושר שלנו ואת השגשוג שלנו בחיים האלה וגם בחיים הבאים. אז זה סוג של צרות כפולות. כי הרבה מהדברים האלה... הם גורמים לזה להיראות כאילו הם גורמים לשגשוג שלנו בחיים האלה, בטווח הקצר. אבל אם אנחנו באמת מסתכלים, הם מביאים לנפילה שלנו בחיים הבאים ולמעשה יכולים לגרום להרבה בעיות בחיים האלה.

קַמצָנוּת

למשל, ייסורי הקמצנות. בדרך כלל אנחנו חושבים שאם אתה מחזיק דברים בעצמך, זה הגורם לעושר. ימין? אם אני שומר דברים לעצמי אז אני עשיר. אם אתן הכל אז לא יהיה לי את זה. אז המוח שלנו חושב ככה אומר, "אוקיי, עדיף שאחזיק בכל הדברים האלה כי אם אני נותן אותם אולי אזדקק להם ואז לא יהיה לי אותם ואז אהההה! אני אסבול." ואילו כשאנחנו מבינים קארמה אנו רואים שנדיבות היא הגורם לעושר. ואז אנחנו מגרדים בראש. "טוב אוקיי, אולי נדיבות חיים בעתיד גורמת לעושר, אבל החיים האלה? נדיבות? אני הולך להשתבש!"

תרופה נגד קמצנות

אף אחד לא אומר למסור את כל הדברים שלך, קודם כל. אף אחד לא אומר את זה. אבל אנחנו כן מגלים שכאשר אנחנו נדיבים אנשים מגיבים אלינו בנדיבות. אז גם בתקופת החיים הזו, במובנים רבים, להיות נדיב הוא סיבה לעושר. כשאנחנו נותנים דברים עם מוטיבציה לקבל משהו בחזרה, זה לא תמיד קורה. אבל כשאנחנו באמת נותנים דברים מהלב, אז אנשים כל כך הרבה פעמים גומלים עם איזושהי מתנה המוצעת בחופשיות בעצמם. ולפעמים מה שהם נותנים לנו חשוב יותר מהדברים החומריים.

כעס

אותו דבר עם כעס. לעתים קרובות אנו מרגישים כי שלנו כעס זה מה שמגן עלינו, מה שמגן עלינו. אם אני לא כועס אז אנשים ינצלו אותי, הם ילכו עלי, יהיו בעיות גדולות. אז אני באמת צריך את שלי כעס. זה משרת מטרה מאוד נכונה. אבל אז כשאנחנו בוחנים את החוויות שלנו, כשאנחנו כועסים... אוקיי, לפעמים זה מדכא את האדם השני, זה גורם לו לפחד מאיתנו. אבל האם זה בדרך כלל מה שאנחנו רוצים? האם אנחנו רוצים שאנשים יפחדו מאיתנו? אנחנו רוצים שאנשים יאהבו אותנו. אנחנו רוצים שאנשים יכבדו אותנו. אבל אנשים שמפחדים מאיתנו זה שונה מאוד ממה שהם מכבדים אותנו.

פחד אינו שווה כבוד

אנשים מתבלבלים לעתים קרובות. הם חושבים שכשאתה באמת מכבד מישהו, יש אלמנט של פחד. אבל אני לא חושב כך. אני חושב שכאשר אתה באמת מכבד יש פתיחות אמיתית כנה עם אותו אדם אחר, ולא תחושת פחד. אז אולי נשלוט על מישהו עם שלנו כעס, אבל האם זה באמת ממלא את מה שאנחנו רוצים ואת מה שאנחנו צריכים? אנחנו צריכים לבדוק את זה. כי באיזו תדירות, במיוחד ביחסים אישיים, אנחנו שולטים במישהו אבל אז... האם הוא מחבב אותנו אחר כך? אולי הם עושים מה שאנחנו אומרים, אבל האם באמת יש לנו מערכת יחסים קרובה באמת או לא? אני לא חושב כך. וגם כשאנחנו כועסים ועצבניים וכן הלאה אז אנשים בדרך כלל מגיבים אלינו באותה דרך. כפי שאנו יודעים מניסיוננו, לא? בעוד שגם אם אנחנו עם מישהו כועס ועצבני, אם אנחנו יכולים להאט את הקצב ולהיות אדיבים כלפיו, ולהיות סבלניים כלפיו, אז לעתים קרובות כל העניין מתפוגג. ואילו כשהם כועסים על משהו ואנחנו חוזרים עם, "טוב, אני כועס על זה וזה וגם על הדבר השני", אז כל העניין מסלים.

דוגמא אישית

חשבתי על זה כי נוצר מצב שבו הרגשתי משהו קצת לא נוח עם מישהו, ואז קיבלתי מייל מאותו אדם שאומר, "אוי, הרגשתי ממש לא בנוח עם בלה בלה." וחשבתי, בסדר, אני יכול להגיב ולהגיד, "הרגשת לא בנוח והרגשתי לא בנוח." אבל זו לא תהיה דרך טובה מאוד לתקן את כל העניין, כי אז שנינו מעבירים את הרגשות והצרכים שלנו אל האחר ואף אחד מאיתנו לא שומע את הרגשות או הצרכים של השני. אז חשבתי, אוקיי, אני הולך להגיב בכך שפשוט אגיד, "מה אתה מרגיש, מה אתה צריך?" ופשוט לשים את הדברים שלי על המבער האחורי, כי למעשה זה לא כל כך חשוב. ואם אני יכול לעזור לאדם הזה להבין מה קורה עבורו, אז לאחר מכן, אם בא לי להעלות את נקודת המבט שלי, אעשה זאת. אבל אם לא אעשה זאת, אולי אני פשוט אעזוב את זה. אבל אם העליתי את הדבר שלי בהתחלה, אז תהיה התנגשות. ולעתים קרובות זה מה שקורה כשאנחנו מתלהבים והאדם השני מתלהב ואז שנינו מביאים את הדברים שלנו אחד לשני בו זמנית. אף אחד מאיתנו לא יכול להקשיב. ורק ההקשבה, והשמיעה האמיתית של מה שקורה עבור האדם האחר, היא שתאפשר לנו להרגיע את המצב.

היסורים הרגשיים האלה גורמים לבעיות עכשיו, ואז הם גורמים לנו לעשות פעולות שגורמות לנו בעיות ואומללות בחיים הבאים.