רצונות חושניים

• תפקיד הריכוז בתרגול
• שתי הדרכים שבהן המוח נוטה לצאת מאובייקט הריכוז
• תרופות נגד לחוש התשוקה

White Tara Retreat 24: הפרעה לריכוז של רצונות חושניים (להורדה)

בזמן שאתה עושה את ההדמיה, בזמן שאתה אומר את המנטרה, אתה גם רוצה להתרכז. אם אתה עושה את הדור העצמי שבו אתה מדמיין את עצמך כטארה אז זה יהיה מושא הריכוז שלך לפני שאתה אומר את המנטרה. אבל בזמן שאתה אומר את המנטרה, גם שם צריך להתרכז. כשאתה אומר את המנטרה ובדמייה, המוח נוטה לצאת מהאובייקט בשתי דרכים שונות: האחת היא להרבה מחשבה דיבורית - בעיקר התקשרות- והשני הוא קהות, נמנום. במילים אחרות, לנפש יש יותר מדי אנרגיה כך שהיא מפוזרת, או שיש לה מעט מדי אנרגיה. אנחנו צריכים להחזיר את זה לנקודת האיזון.

המכשול של תשוקה חושנית

כאשר למוח יש יותר מדי אנרגיה, הדבר שרוב האנשים עוברים עליו ושנותן לנו יותר מדי אנרגיה הוא אובייקטים ממנו התקשרות. כך אנחנו יושבים וחולמים בהקיץ. אנחנו אולי לא קוראים לזה לחלום בהקיץ אבל זה לתכנן תוכניות, זה לדמיין מה אנחנו הולכים לעשות אחר כך, זה לחשוב על התקופות הטובות שהיו לנו קודם, זה לחשוב על מה אנחנו רוצים לאכול, ועם מי אנחנו רוצים לדבר זה יגרום אנחנו מרגישים טוב, או איזו תוכנית טלוויזיה או תוכנית ספורט ישעשע אותנו, או אובייקטים של הנאה. המוח מחפש תיקון מהיר של משהו חיצוני כלשהו בעבר או בעתיד שיביא קצת הנאה, ולכן אנחנו יוצאים לדרך. יש לנו פנטזיות על אוכל, פנטזיות מין, פנטזיות לעבודה, פנטזיות לחגים, פנטזיות משפחתיות. אנחנו מפנטזים על כל דבר ועניין.

זה נקרא התקשרות לחוש חפצים. לחלופין, ננגן מוזיקה במהלך שלנו מדיטציה במוחנו. במקום ה המנטרה יש לנו סוג של מוזיקה, יש לך סרט מדע בדיוני שראית לפני שנים. המכובד טנזין צ'וקי [חברה שעשתה נסיגה של שש שנים] אמרה ש"הנמלים הולכות לצעוד שתיים שתיים" עוברות בראשה. כל החומר הזה עולה.

מה לעשות כשהמוח שלך שקוע בתשוקות חושניות

אם זה רק מתחיל לעלות והמוח שלך עדיין לא ממש מכור לזה, אז פשוט תחזיר את עצמך להדמיה, חזרה ל המנטרה. זו הסיבה שאתה צריך לתפוס את הסחת הדעת בקרוב מאוד. אם אתה לא תופס את זה בקרוב, אז זה כבר ממש מלא. ואז באותו זמן פשוט מחזירים את עצמנו לאובייקט של מדיטציה בדרך כלל לא עובד. באותו זמן אנחנו בדרך כלל צריכים לעצור בהדמיה שלנו; ולעשות א מדיטציה לראות את הפגמים של התקשרות, לראות את האופי המכוער של הדבר שאנו קשורים אליו. משהו כזה כדי שהמוח שלנו יאבד עניין בחפץ הזה.

אם אתה מפנטז על אוכל, אתה חושב על איך הוא נראה כשהוא יוצא למחרת בבוקר. אם אתה מפנטז על מין, אתה מנתח מנטלית את זה של האדם גוּף ולהסתכל על הפנים. אם אתה חושב על העבודה שאתה באמת רוצה לקבל שתעניק לך כל כך הרבה אושר, אז אתה חושב על החיסרון - כאילו אתה צריך לעבוד עוד כל כך הרבה שעות בכל יום. דברים כמו זה. אז אתה פשוט מסתכל על החיסרון או הצד המכוער של מה שזה לא יהיה.

או שאתה חושב על ארעיות האובייקט הזה: איך הוא בא והולך כל כך מהר. אז למה יש להיקשר? אין למה להתחבר! עדיף מקלט בטארה, עדיף לחזור לדהרמה, עדיף לעשות משהו מועיל עם המוח שלנו. אם המוח שלך שקוע בתוכניות - יש אנשים שאוהבים לתכנן הרבה - אז אתה צריך לזכור, "זה לא קורה עכשיו. אני חייב לחזור להווה ולעשות מה שאני עושה. אם אני צריך לתכנן את זה, את זה, או את הדבר האחר, אני יכול לעשות את זה מאוחר יותר."

חברה אחת אמרה לי מה היא עושה כשהיא מתיישבת מדיטציה. היא אומרת לעצמה, "האם יש עוד משהו שאני צריך לעשות עכשיו שלא יכול לחכות חצי שעה או שעה עד שאסיים את הפגישה הזו?" כאילו מישהו מת בבית. כדאי שאקח אותם למיון ואעשה את הפגישה שלי מאוחר יותר. אבל חוץ מדבר כזה, אם אתה בודק וכל השאר יכול לחכות, אז אתה פשוט מניח את זה בצד. אתה נשאר עם מה שאתה עושה, שזה תרגול הטארה.

זה בשביל המשיכה לחוש אובייקטים, אנחנו ניכנס לשאר האובייקטים מאוחר יותר.