פסוק 77: חופש מפחד

• הבנה עמוקה של איך דברים קיימים
• ממה אנחנו צריכים ולא צריכים לפחד
• ביטחון עצמי
• החשיבות של תרגול התרופות הנגדיות שלנו מדיטציה הפעלות

אבני חכמה: פסוק 77 (להורדה)

פסוק 77,

מי מבין אלה עם ביטחון עצמי חזק צריך לפחד מכל דבר שקיים?
אלה שהגיעו לאמת ואינם מוכתמים בטעות.

"אלה שהגיעו לאמת ואינם מוכתמים בטעות" מתייחס לבודהות, מכיוון שהם יכולים לתפוס את האמת האולטימטיבית ואת האמת המקובלת גם בצורה נכונה וגם בו זמנית, ולא רואים שום סתירה ביניהם. אז כשיש לנו הבנה עמוקה של איך דברים קיימים אז אין מה לפחד בכלל.

כשהם מדברים על ה בּוּדְהָא יש להם קבוצות שונות של איכויות של בּוּדְהָא ואחד הוא שה בּוּדְהָא הוא חסר פחד. ויש ארבעה סוגים שונים של חוסר פחד. אבל זה מעניין לחשוב, הנה בּוּדְהָא חסר פחד כאשר פחד ודאגה וחרדה שולטים כל כך הרבה בחיינו.

אל האני בּוּדְהָא אמר גם שמי שפוחד ממשהו שהוא לא צריך לפחד ממנו הוא טיפש. ומי שלא מפחד ממה שעליו לפחד הוא גם טיפש. אם תסתכל על זה: מישהו שחושש מדברים שאין לפחד מהם. מה הדוגמאות לכך? דעות של אחרים עלינו. ובכל זאת, כמה מזמננו והאנרגיה שלנו תופסים בדאגה ובפחד ממה שאנשים אחרים חושבים עלינו? כשחושבים על זה…. זה עשוי להיות מעניין מאוד לרשום כמה זמן אתה משקיע במחשבה על דברים שונים. כמו "האדם הזה כועס עליי. אוי לא." "האדם הזה חושב שעשיתי משהו שלא עשיתי. אוי לא." "האדם הזה חושב שאני אידיוט כי הם שאלו אותי שאלה. אוי לא." "האדם הזה חושב דה דה דה דה דה...." אתה יודע? כמה זמן אנחנו מבלים בדאגה וחרדה לגבי מה שאנשים חושבים עלינו. אבל האם זה משהו ששווה לדאוג לגביו? בכלל לא. בכלל לא. ובכל זאת אנחנו כל כך מודאגים לגבי, "האם הם מאשרים אותי? או שהם מסתייגים ממני? הם משבחים אותי? הם מאשימים אותי? האם יש לי מוניטין טוב? האם יש לי מוניטין רע? האם הם מאשימים אותי במשהו שלא עשיתי?" ואנחנו כל כך מפחדים. ובכל זאת זה לא משהו שבאמת כדאי לפחד ממנו.

באופן דומה, פשוט תחשוב בחייך על כל הדברים שאתה מפחד מהם שלעולם לא קורים, ושאין סיבה טובה באמת לפחד מהדברים האלה. כאילו יש לך כאב בטן ואז "אוי! זה אומר שיש לי סרטן בקיבה, אני הולך למות". קצת מוגזם. אתה יודע? אבל כשאתה חושב (בחיים שלנו) על בסיס איזו כמות זעירה של ראיות אנחנו עוברים ויוצאים עם איזו מסקנה מדהימה שאחר כך מפחידה אותנו. וסביר להניח שכל זה לא יקרה, הכל רק בזכות הדמיון שלנו.

מצד שני, הדברים שאנחנו צריכים לפחד מהם - כמו יצירת שלילי קארמה וליפול למחוזות הנמוכים - זה אפילו לא נכנס למוח שלנו. כשאנחנו כועסים, אנחנו אף פעם לא חושבים "אוי, אני הורס את הכשרון בכך שאני כועס." האם אי פעם חשבת על זה כשאתה כועס על מישהו? האם אי פעם עצרת וחושבת על כל הכשרון הזה שיצרתי במדיטציה, בנדיבות, בשמירה על שלי הוראות, אני הורס את זה בכך שאני כועס על האדם הזה. אתה חושב ש? אם אתה באמת מאמין קארמה זה עוצר את כעס מיד. כי זה כאילו, למה אני הולך לבזבז את הכשרון שלי על האידיוט הזה? [צחוק]

[בתגובה לקהל] ייתכן שהמחשבה הזו כבר הייתה שם, אז אתה מטהר. אבל לפחות חתכת את זה. כי כל כך הרבה פעמים מגיעה המחשבה, אם אנחנו לא חותכים אותה היא נמשכת ונמשכת, ובמשך שבועיים או שלושה אנחנו במצב רוח רע עם כל מי שאנחנו רואים. כי ברגע שאנחנו נכנסים למצב רוח רע למה להישאר כועס על אדם אחד כשאנחנו יכולים להיות במצב רוח רע ולכעוס על העולם? אתה יודע? ואז די מהר כולם סביבנו הם כמו [דוחפים]. ובינתיים אנחנו הורסים את הכשרון שלנו.

מה שאנחנו צריכים לפחד ממנו זה היסורים שלנו, והייסורים שלנו מגיעים. אז מהבחינה הזאת מילארפה אמר שהוא מפחד משמונת הדאגות העולמיות, אז הוא הלך להרים כדי מדיטציה, ובאמצעות מדיטציה וכמובן השגת מימושים, ובעל ביטחון עצמי שנובע מהגשמות, אז הוא כבר לא פחד.

אבל זה מאוד מעניין…. כי ביטחון עצמי אמיתי נובע מהבנה נכונה. אבל כאשר שלנו נמטוק, המוח הקדום שלנו מתפקד, יש לנו ביטחון עצמי אדיר שמה שאנחנו רואים הוא נכון. אנחנו לא? כשאנחנו חרדים יש לנו ביטחון עצמי אדיר שהחרדה שלנו כדאית. זה הסוג הלא נכון של ביטחון עצמי. נכון?

אז באמת לחשוב על זה. לא לפחד מדברים שאנחנו לא צריכים לפחד מהם. ובכל זאת, לפחד מהדברים שאנחנו צריכים לפחד מהם.

פחד לא אומר משותק בפחד. "הו, אני כל כך מפחד ליצור התקשרות! אההה!" לא כך. אבל אתם פשוט מודעים למה שקורה כששמונה הדאגות הארציות מתנגנות, כשהייסורים מתעוררים, וזה כאילו זה לא הולך לקחת אותי לכיוון טוב. ויש לי דאגה…. אני מפחד מסוג התוצאה שזה יביא. אז זה באמת עוזר לתת לנו מוח מוצק וברור יותר לרסן לא רק פיזית ומילולית, אלא גם לחתוך אותו במוחנו.

[בתגובה לקהל] אבל קודם צריך להיות לנו קצת חוכמה שיכולה להבחין מה לתרגל ומה לנטוש בדרך. אם אין לנו את החוכמה הזו אז אנחנו לא יודעים ממה מיותר לפחד וממה כדאי להתעסק. לכן כל כך חשוב לשמוע תורות ולחשוב על התורות, ולבדוק אותן ולוודא שהן נכונות. ואז נדע מה לתרגל ולנטוש, ואז נוכל לבחור נכון את הפחד שלנו במקום שהפחד שלנו פשוט יעלה ויכריע אותנו לגמרי וישאיר אותנו כמו אידיוט מקשקש שלא יכול לחשוב ישר. כי זה נכון, לא? כשאנחנו נבהלים אנחנו לא יכולים לחשוב ישר. לאן זה מביא אותנו?

[בתגובה לקהל] אוקיי, אז אתה כועס על מישהו אחר, אז אתה מיישם סוג של תרופות נגד... אבל אתה מבין, אתה לא באמת מיישם את תרופות הנגד. מה שאתה עושה זה לומר, "אני לא צריך לחשוב ככה. אני לא אמור להרגיש ככה." אם אתה באמת מיישם את תרופות הנגד אז המחשבה הזו נעלמת ואין כעס אנרגיה שנותרה להפעיל בעצמך. אבל אם אתה רק מדקלם אינטלקטואלית "אוי, האדם הזה חביב כי הם נתנו לי כוס תה ובלה בלה בלה", אתה לא באמת מאמין בזה, אז יש לך את זה כעס אנרגיה ומה שאתה באמת עושה זה לומר לעצמך, "אני אדם רע בגלל שאני כועס, אני אדם רע בגלל שהוא כועס...." ואז אתה ממלא את שלך כעס. וממלאים את שלך כעס ושימוש בתרופות הנגד שונות מאוד.

כאשר אנו מבחינים במצוקות שמתעוררות אין סיבה לכעוס על עצמנו. כי זה רק מחמיר את הבעיה, לא? וגורם לנו באמת לא לחשוב בבהירות.

[בתגובה לקהל] נכון. תודה שהעלית את זה. חשוב מאוד שנתרגל את כל התרופות הנגדיות הללו אצלנו מדיטציה. לא רק לחזור עליהם בצורה מכנית אלא בעצם להרהר בהם כך שכל הפרספקטיבה שלנו תשתנה. ובדרך זו לשלב את התרופות הנגדיות באופן שבו אנו רואים את העולם. כי במקרה כזה אז התרופות נגד עובדות. כשאנחנו רק אומרים את זה מבחינה אינטלקטואלית, אז בתחתית זה, "אני לא צריך להרגיש ככה כי, אה כן, זה באמת שלי קארמה כשאני חוזר עליי, אין סיבה לכעוס על האדם הזה, ואני הורס את הכשרון שלי בכך שאני כועס עליו, בלה בלה בלה...". אבל אנחנו לא באמת מאמינים בזה. כל מה שאנחנו עושים זה בעצם להגיד "אני רע בשביל לחשוב או להרגיש כמו שאני חושב". וזה לא העניין.

זה ממש חשוב אצלנו מדיטציה ל מדיטציה על הדברים האלה מספיק זמן כדי שזה באמת יוצר תחושה כלשהי והפרספקטיבה שלנו באמת תתחיל להשתנות.