פסוק 70: המכובד מכל היצורים

• מסתכלים על התכונות שאנו מכבדים
• לאחר חוכמה שמממשת ריקנות, אנו מתגברים על רגשות מטרידים
• איך גאווה קשורה לדימוי עצמי נמוך
• נותן דוגמה טובה

אבני חכמה: פסוק 70 (להורדה)

מי הכי מכובד מכל היצורים הקיימים?
המצוינים עם החוכמה לא טועים במציאות.

אנחנו יכולים לראות שיש כאן איזושהי התפתחות. בפסוק 68, "למי יש את המשמעת האינטנסיבית?" אז האדם הטוב ביותר שיש לו משמעת אינטנסיבית הוא מישהו ששולט באנרגיות שלו ובמוח שלו. אז זה לא מישהו שיש לו את המשמעת האתלטית הטובה ביותר להתאמן למרתונים.

וגם, "מי הדובר הטוב ביותר מכל היצורים החזקים?" שוב, לא מישהו שסתם מפגין ומפיץ כל דבר שהוא אומר. אבל אלה שהקשיבו מקרוב למגוון עצום של תורות על הארה.

ואז כאן, "מי הנחשבים ביותר מכל היצורים? המצוינים עם החוכמה שלא טועים במציאות".

כאשר אנו אומרים, "מי הנכבדים מכל היצורים", מוחנו בדרך כלל הולך לכבוד עולמי. ובכן, אנו מכבדים את פלוני כי יש לו כוח, וכך וכך כי יש לו כסף, וכך וכך כי הם עושים דברים שונים. לפעמים אנחנו מכבדים אנשים שעושים עבודת מעורבות חברתית נפלאה באמת, או אנשים כמו אמא תרזה שעבדו למען העניים או הפצועים, החולים. אז יש לנו כבוד גם לאנשים האלה. כמו גם עבור... באמת, מי מקבל הכי הרבה כבוד? הספורטאים הגדולים וכוכבי הקולנוע, שהם לא היצורים הכי מאושרים בכלל. אם כבר זה ההפך.

אבל הנה, מי שבאמת הכי מכובד על ידי החכמים - אולי לא על ידי כל העולם, אלא על ידי החכמים - יש אנשים שיש להם חוכמה שמבינה את המציאות. למה? כי כשיש לנו את החוכמה הזו אנחנו יכולים להתגבר על הרגשות המטרידים שלנו, ואז שלנו התקשרות ו כעס וקנאה והתנשאות וכל הדברים האלה לא מייסרים אותנו כל כך. יש לנו יחסים טובים יותר עם אחרים. הם אומרים, "אנחנו כובשים" את המוחות הפגועים האלה. לכן כינוי נוסף ל- בּוּדְהָא הוא "הכובש". כי אנחנו כובשים את המצבים הנפשיים הפגועים האלה. וזה נעשה באמצעות מימוש הריקנות של הקיום המובנה, שהיא המציאות של כל תופעות.

לפעמים בחיינו אנחנו מרגישים כמו, "אה, אני לא כל כך מכבדים אותי. אנשים צריכים לכבד אותי יותר". האם אי פעם אתה מרגיש כך? כמו, "איך זה שהם מכבדים את האדם הזה והם לא מכבדים אותי? אני יותר טוב מהם." אבל אז כשהמוח שלנו נהיה כזה, עלינו לשאול את עצמנו אם יש לנו את ההבנה של הטבע האולטימטיבי של המציאות או לא. [צחוק] עד כמה אנחנו ראויים לכבוד? כי בעצם כשהמוח שלנו הוא השתוקקות לכבד את המוח שלנו הוא תחת השפעת ייסורים. ונפש פגועה ודאי אינה מכובדת. לכן, לעתים קרובות המוח שמתלונן, "אוי, לא מכבדים אותי מספיק, לא מעריכים אותי מספיק, אנשים לא מכירים מספיק בתכונות הטובות שלי." המוח הזה עצמו, כשאנחנו מסתכלים עליו, הוא אחת הסיבות לכך שלא מכבדים אותנו ומעריכים אותנו. כי המוח הזה הוא די מוח מרוכז בעצמו של ייסורים. ולכן בשלב זה עלינו לזכור שכאשר יש לנו את המוח שמבין את המציאות, כאשר יש לנו את המוח של bodhicitta שיש לו אהבה וחמלה וכוונה אלטרואיסטית לכל היצורים, אז המוח הזה הופך למכובד, והאדם שיש לו הוא ישות מכובדת. אבל כמובן שלאדם הזה, באותו שלב במסע שלו או שלה, לא ממש אכפת ממנו שיכבדו אותו. כשאתה באמת פועל לטובת אחרים הכבוד שלהם אליך לא ממש משנה. זה משנה רק במובן זה שבכך שיש לך מוניטין טוב זה מאפשר לך לעבוד לטובת אחרים יותר. אבל למענך, להכרה, לכבוד אין שום משמעות.

וזה נכון לגבי אנשים שיש להם הבנה עמוקה של ריקנות. זה כאילו, מה הכבוד וההערכה של אחרים יעשו לי? זה לא מביא אותי להתעוררות מלאה. זה לא ממלא אף אחת מהכמיהות הרוחניות העמוקות שלי.

ואפילו אנו יכולים להבין זאת כאשר אנו חושבים על מה שהכי חשוב בחיינו, ועל הכמיהות הרוחניות שלנו. איך כבוד ובעל מוניטין טוב באמת מקדם את אלה? כשאנחנו קשורים לדברים האלה זה לא מקדם את המטרות והשאיפות העמוקות ביותר שלנו. אז אנחנו צריכים במקום זאת לשים את דעתנו על רווח bodhicitta והבנת המציאות, ואז לא לדאוג כל כך אם אנשים אוהבים אותנו, מעריכים אותנו, מכירים בנו, מכבדים אותנו, אוהבים אותנו. אנחנו יכולים לוותר על כל הדברים האלה כי זה לא באמת משמעותי בטווח הארוך.

[בתגובה לקהל] כן, לפעמים אנחנו רוצים להוות דוגמה טובה והמוטיבציה שלנו היא לא לגמרי לטובת אחרים, זה גם כדי שנוכל לקבל קצת כבוד בעצמנו. ומהר מאוד למדתי - בדרך הקשה, הרשו לי לספר לכם את זה עכשיו כדי שלא תחזרו על הטעות שלי - שהניסיון לתת דוגמה טובה לא מהווה דוגמה טובה. [צחוק] הניסיון לתת דוגמה טובה לא באמת מועיל לאחרים. להיות דוגמה טובה כן. אבל הניסיון לעשות לא תמיד מביא את התוצאות שאנחנו רוצים שיהיו.

[בתגובה לקהל] הסיפור? ובכן, אני רק זוכר שכשגרתי במנזר בצרפת חשבתי, "אני רוצה להיות דוגמה טובה לאחרים". וכך ניסיתי להיות דוגמה טובה ולא הבנתי למה כולם לא מכבדים אותי ומחבבים אותי. וזה די הרגיז אותי וכעס. ואז הבנתי מתי אתה מנסה להיות משהו, אתה הם לא זֶה. כן, אני צריך לנסות לפעול היטב לטובת אחרים, אבל לא כדי שאוכל לזכות בכבוד או כדי שאחרים יסתכלו עליי כדוגמה טובה וישבחו אותי. כי כשיש סוג כזה של מוטיבציה ערמומית אז זה מחבל בכל העניין. אז אתה לא באמת כזה. אתה סוג של מזייף את זה. וכמובן שאנשים אחרים לא מגיבים לדברים מזויפים. או שהם לא מגיבים כפי שהיינו רוצים שיגיבו.

[בתגובה לקהל] כן, אתה מקבל ביקורת בכל מה שאתה עושה, כשאתה מנסה להוות דוגמה טובה, כי אנשים מפרשים את זה לא נכון.

אז כשאחרים לא רואים אותנו באור החיובי שבו היינו רוצים שיראו אותנו, ראשית עלינו להסתכל על המוטיבציה שלנו. ואז אנחנו גם צריכים להסתכל מה עשינו שעלול לגרום להם לא לכבד אותנו ולראות אותנו באור כל כך טוב, ולעשות כמה טיהור מהדברים האלה. אז במקום להתלונן, "אחרים לא מעריכים אותי, אחרים לא מכבדים אותי", לעשות משהו טיהור מהסיבות שיצרנו - או בחיים האלה או בחיים קודמים - שיובילו לאחרים שלא יהיו בעלי השקפה חיובית כזו עלינו. כי דברים כאלה לא באים בלי סיבות.

[בתגובה לקהל] אה כן, כשאנחנו מנסים להיות דוגמה טובה יש הערכה עצמית נמוכה. (כאילו, אני לא באמת כל כך טוב אז אני אנסה להיות טוב.) ואז גם גאווה מעורבת כי אז אם אני יכול להיות דוגמה טובה אז אני יכול [להתנפח מגאווה]. שם נכנס הזיוף.