פסוק 85: רפואה יקרה ונדירה

• היתרון של מילים המאתגרות את מצוקותינו
• ההבדל בתרגול הדהרמה
• קבלת משוב (ביקורת) כדרך לעזור לעצמנו לצמוח

אבני חכמה: פסוק 85 (להורדה)

מהי התרופה היקרה והנדירה שהורגת את התיאבון אך מחייה את הרוח?
מילים נכונות ומועילות שנאמרו על ידי אחרים תוך תיגר על הטעויות של האדם.

אותן מילים נכונות ומועילות שמצביעות על הטעויות שלנו הן תרופה חביבה ונדירה שמרווה את התיאבון. התיאבון הוא ל"אני רוצה מה שאני רוצה כשאני רוצה את זה", ו"אני לא רוצה את מה שאני לא רוצה כשאני לא רוצה את זה". אז כל מה שמאתגר את הרעיונות הוא השקר שלנו התקשרות, שלנו כעס, הקנאה שלנו, הגאווה שלנו. ולכן מילים מועילות, מילים נכונות, שמאתגרות את מצוקותינו.

עכשיו כאן יש הבדל בין אנשים ארציים ומתרגלי דהרמה. אנשים עולמיים, כשאנשים אחרים מציינים את הטעויות שלהם, אומרים, "אין לי את האשמה הזו. זה אתה! אתה מקרין עליי. אתה ביקורתי כלפיי. אתה עושה את זה, אתה עושה את זה..." ככה אנחנו מגיבים בדרך כלל, נכון? כך מגיבים אנשים עולמיים. אתה נהיה הגנתי. אתה מצדיק הכל. אתה נותן הסבר ארוך למה עשית את מה שעשית כי אותו אדם אחר צריך להבין בפירוט את כל מה שאתה חושב. אתה מתגונן, אתה נותן הסבר ארוך. ואז אתה כועס. ואז אתה נכנס לדיכאון. כן? האם זה בדרך כלל עובד ככה?

הדרך שבה מתרגל דהרמה מגיב לזה היא שהם פתוחים והם מעריכים והם מקשיבים למה שאומר האדם האחר בראש פתוח, עם ראש מעריך, בידיעה שהמידע הזה יעזור להם לצמוח ולעזור לו. להפסיק את מצוקותיהם ואת ההרגלים הרעים שלהם. אז האנשים האלה, מתרגלים אמיתיים, די מעריכים את זה. "הו, אתה מצביע על משהו בי שאני לא יכול לראות בעצמי, תודה." כי, כפי שאומרים הגששים של קדאמפה, אנשים שמציינים את הפגמים שלנו הם אדיבים מאוד כי הם מראים לנו על מה אנחנו צריכים לעבוד. כי אנחנו לא יכולים לעבוד על זה אם אנחנו לא יכולים לראות את זה. וכל עוד זו "אשמתו של מישהו אחר" אנחנו לא יכולים לראות את זה בעצמנו ואנחנו לא יודעים על מה לעבוד. וכך אנחנו אף פעם לא גדלים. אנחנו אף פעם לא משתפרים.

זה כל הרעיון של "סלעים בכוס מצחצחים זה את זה" הוא שאנחנו מסוגלים לראות דברים אחד בשני שאנחנו לא יכולים לראות בעצמנו ואנחנו מצביעים על הדברים האלה לאנשים אחרים. אבל אנחנו נשארים פתוחים ומעריכים כשאנשים אחרים מצביעים לנו על הדברים האלה. אז הדגש כאן הוא על קבלה המשוב.

חלקנו אומרים, "הו! היא אמרה שאנחנו אמורים לתת משוב לכולם." הם שומעים רק את החלק הראשון של המשפט. אז הם נותנים משוב לכל אחד בקהילה: "אתה עושה את זה ואתה עושה את זה ואתה עושה את זה...". זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאתה צריך לשמוע את החלק השני של המשפט שהוא באמת להתייחס למה שהאדם השני אומר לנו כמשהו שנאמר מתוך רעיון לעזור לנו ולהועיל לנו כדי שנוכל לעשות משהו בנוגע לטעויות שלנו.

עכשיו, אם אנחנו מרגישים שאין לנו שום תקלות אז כל מה שכולם אומרים נשמע לנו כמו האשמות שווא. במקרה זה, אתה חייב להיות קרוב מאוד לבודהה, אם אין לך פגמים, ואנשים מדברים כוזב על פיך. כמובן, אתה עלול לחשוב שאתה קרוב מאוד לבודהה. אם אתה חושב שאתה מאוד קרוב לבודהה זה סימן שאתה לא יודע הרבה. [צחוק] זה כאילו, אם אנשים מסתובבים ומצהירים על ההכרות שלהם ועל רמת ההישגים שלהם, זה סימן טוב מאוד שהם מזויפים.

אנחנו צריכים להיזהר מהגאווה שלנו כאן. כי אנחנו יכולים להיות מאוד גאים. "אין לי את האשמה הזו. הם משליכים עליי את הדברים שלהם". אז אנחנו חופרים את עצמנו באותו בור, לא? ואנחנו לא יכולים לשנות את דעתנו, ולאן נלך אי פעם ביקום הזה שבו אנשים לא יצביעו על הטעויות שלנו? אני מאתגר אותך. מצא מקום שאליו אתה הולך ללכת אליו אנשים לא יציינו את הטעויות שלך.

"הו, הארץ הטהורה. אמיטבה לא יצביע על הטעויות שלי".

אתה רוצה לעשות הימור? [צחוק]

כלומר, הארץ הטהורה היא המקום אליו אתם הולכים כדי שתוכלו באמת לתרגל את הדהרמה באינטנסיביות. אז כדי לתרגל את הדהרמה בצורה אינטנסיבית, המורה הרוחני שלך הולך להצביע על הפגמים שלך. אז היזהר, אמיטבה הולך לתת לך את זה. [צחוק] וכמובן גם לספק את תרופות הנגד שעלינו לזכור ולתרגל.

אבל באמת, לאן אנחנו הולכים בסמסרה, שם זה לא יקרה? אין מקום. אין מקום. אז עדיף שנתרגל. וכדאי שנלמד איך להתמודד עם זה בצורה שננצל היטב את המשוב שאנשים נותנים לנו.

ואז זה מרווה את התיאבון שלנו לאגואיזם וגאווה וקנאה ו התקשרות ו כעס, וזה מחייה את רוחנו כי אז זה באמת מחזיר אותנו לתרגול שלנו. כי מה שלא יקרה, עלינו ליישם את התרגול שלנו עליו.