פסוק 55: הפיל המשוגע

• על ידי שמירה על מחשבות שליליות כלפי אחרים, אנו פוגעים במערכות יחסים
• הרהור בטוב ליבם של אחרים עוזר לנו לראות כיצד אחרים הועילו לנו
• בסופו של דבר, החזקת עמדות מזיקות כלפי אחרים באמת פוגעת בעצמנו

אבני חכמה: פסוק 55 (להורדה)

"מי דומה לפיל המלחמה המטורף שהופך ומשמיד את בני בריתו?"

זהו הקשר הודי עתיק, כאשר הם נהגו ללכת להילחם עם פיל. פיל יכול להיות כלי ממש חזק בקרב, אבל אם הפיל נבהל או התחרפן אז הוא הסתובב ויפגע באדם שרכב עליו, או יפנה ויפגע בכוחותיו שלו. אז מי הוא כזה? הופכת ומשמידה את בני בריתה?

"מי שמחזיק במחשבות שליליות ובעמדות מזיקות כלפי אחרים."

מי דומה לפיל המלחמה המטורף שהופך ומשמיד את בני בריתו?
מי שמחזיק במחשבות שליליות ובעמדות מזיקות כלפי אחרים.

הנה הפיל, אתה רוכב עליו, הוא בצד שלך, אתה יכול להגיע ממש רחוק. אבל אם אתה כמו פיל המלחמה המשוגע אתה מתחרפן - כשאולי אין ממה להתחרפן - ואז אתה זורק את הרוכב שלך, אתה מסתובב ורומס את הפילים האחרים ואת שאר האנשים שנמצאים על הכל. צַד. היינו קוראים לזה, אולי, לירות לעצמך ברגל? משהו בכיוון הזה?

"מישהו שמחזיק במחשבות שליליות ובעמדות מזיקות כלפי אחרים." איך זה כמו פיל המלחמה שהופך ומשמיד את בני בריתו? כי כשאנחנו באמת חושבים על זה - כמו שעשינו במהלך הנסיגה - שיצורים חיים היו האמהות והאבות שלנו, והם היו אדיבים אלינו בחיים האלה, בחיים הקודמים. אפילו חברים, אויבים, זרים החיים האלה שקיבלנו מרוויחים מכל היצורים החיים האלה.

אם אתה מסתכל על יצורים חיים אחרים בצורה זו, כולם בני ברית שלנו. הם לא? אף אחד מהם אינו אויב שלנו. אפילו אנשים שאנחנו יכולים לומר, "אוי, הם פגעו בי," או, "הם היו האויב שלי," או מה שלא יהיה... אם נסתכל על המצב מנקודת מבט אחרת, נראה שהם מעמידים אותנו במצב קשה, אבל המצב הקשה הזה גרם לנו לגדול, ופיתחנו - כתוצאה מכך - תכונות ויכולות להתמודד עם מצבים ולעשות דברים לא היינו שהאדם הזה לא פגע בנו. אז, אפילו במבט כזה, אפילו אויב יכול להיות בעל ברית במובן של לגרום לנו לגדול.

כשיש לנו מחשבות שליליות על אחרים, מחשבות שליליות ועמדות מזיקות. אז כשאנחנו מחזיקים את זה נגד יצורים חיים אז אנחנו פונים נגד כל בעלי בריתנו שעוזרים לנו בדרך זו או אחרת.

כמו כן, כשיש לנו מחשבות שליליות ועמדות מזיקות, אנחנו עושים את עצמנו די אומללים. כי אף אחד לא אוהב שיש דרך חשיבה כזו. ובכל זאת לפעמים יש לנו את הדפוסים הרגשיים הרגילים האלה שאנחנו פשוט מחליקים אליהם ואז אנחנו מתחילים להסתובב ומסביב.

קראתי הבוקר את ההערות שלקחת מהפגישה האחרונה של NVC שבה הם דיברו כעס, בושה, אשמה וניתוק - שארבעת הדברים האלה היו דברים שאנחנו עושים לעתים קרובות למדי, אבל הם מונעים מאיתנו לרפא מצב ולצמוח כי אנחנו נשארים תקועים בלהיות מנותקים או בתחושת בושה, או בתחושת אשמה, או בכעס. וכמה חשוב היה להתמודד עם המצבים האלה כדי שנוכל באמת להחלים ממשהו ולהמשיך הלאה.

כשאנחנו נשארים במחשבות השליליות האלה, ואנחנו מסתובבים בתוכם - כי ארבע אלה הם אלה שאנחנו נתקעים בהם, אז אנחנו פשוט מסתובבים ומסתובבים, "אני כל כך אשם, אני כל כך רע." או, "אני כל כך בושה, אני חסר ערך." או, "אני לא סובל את האנשים האלה, להתראות." לך לזעוף. או, "אני כועס אני כועס אני צריך שהם יתנצלו." אבל הם אף פעם לא עושים זאת. אז, אני מתכוון, אלה ארבע דרכים שבהן אנחנו מסתובבים במעגלים. נכון? והם גם ארבעה סוגים של גישות מזיקות. הם פוגעים בעצמנו, הם פוגעים באחרים. דרך זה אנחנו מסתיימים להסתובב עם בני בריתנו, שכולם יצורים חיים. אומר, "אני כועס עליך, אני לא יכול להתייחס אליך כי אתה כן בלה בלה בלה, ואני לא רוצה לדבר איתך לשארית חיי." או, "אני כל כך לא ראוי, תתרחקי ממני...."

כל המוח שלנו הוא שיוצר את כל הקשיים האלה בינינו לבין אנשים אחרים. זה כלום בסיטואציה. זה התגובות המנטליות שלנו, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, הרגשות שיש לנו, ואז איך אנחנו מסתבכים לגמרי בדברים האלה. כמו פיל מלחמה מטורף. ואנחנו נדלקים על יצורים חיים אחרים.

עכשיו, לכולנו היה היפוך של המצב הזה. האם אי פעם היה לך מצב שבו אתה מנסה להיות ידידותי למישהו, ואתה מחבב מישהו, ואז הם אומרים, "Nrah nrah nrah, אתה עושה את זה, אתה עושה את זה, אתה מתחרה בי, אתה מפריע לי, אתה לוקח את התכונות הטובות שלי, אתה לוקח את כל הקרדיט על זה, אתה עושה את זה...". וזה מישהו שאנחנו רוצים להיות חברים איתו והם מסתובבים עלינו. לכולנו זה קרה, נכון?

האם שקלנו פעם שאולי לפעמים, להפוך את המצב, אנחנו אלה שממציאים את הסיפור על מישהו שרוצה להיות חברים איתנו, ואנחנו אלה שמשמיעים את כל האשמות השווא האלה נגד האדם השני? האם עלה בדעתנו, כשיש לנו בעיה עם מישהו, שאולי הבעיה מומצאת במוחנו שלנו?

לא, זה מעולם לא קרה. זו תמיד אשמתו של האחר. [צחוק]

אבל אתה יודע, אם נתחיל אולי לאתגר דברים ולתת למישהו אחר קצת קרדיט, אתה יודע? ותחשוב, "אם אני פונה לאדם הזה יכול להיות שינוי מסוים במערכת היחסים."

אני אתן לך סיפור אחד. ביקרתי פעם במרכז דהרמה והאדם במרכז שסייע לי, היה אותו אדם, והיה עוד אדם שהכרתי שנים רבות. והאדם שהכרתי הרבה שנים - כשהגעתי למרכז - התעלם ממני לחלוטין, פשוט חלף על פני, לא אמר שלום. שום דבר. והאדם הזה מעולם לא היה ידידותי במיוחד, אבל מעולם לא היה בינינו סכסוך או סיטואציה לפני כן אז לא הבנתי את זה. והאדם שאיתו התארחתי, שהיה סוג של עזר לי, אמר, "טוב, היא גם ככה בשבילי." אתה יודע, פשוט קר, אבל לא הייתה לזה סיבה. אז אמרתי לה, "בואי נזמין אותה לארוחת צהריים." וחבר שלי אמר, "הא?" אמרתי, "לא, אנחנו הולכים להזמין אותה לארוחת צהריים." והזמנו אותה לארוחת צהריים והיתה לנו שיחה ממש נחמדה בארוחת הצהריים, ואחרי זה היא דיברה איתי, היא דיברה עם האדם השני, וכולם הסתדרו בסדר. וזה באמת היה די מפתיע. כלומר, כל מה שהיה צריך, באמת, היה איכשהו לשבור את הקרח ולהושיט יד בידידות.

מה שהטיבטים עושים לעתים קרובות בפוג'ות מסוימות הוא - כשאתה מדבר על כוחות מפריעים - אתה מציע להם טורמה, מתנה קטנה, משהו שאתה מציע לרוחות האלה ומה שלא יהיה. אז אמרתי לחבר שלי, "אנחנו הצעה טורמה, אנחנו מזמינים אותה לארוחת צהריים." זה אותו רעיון, אתה יודע? אם יש מישהו שהקשר לא נחמד איתו, תן לו מתנה, צור קשר ותראה מה קורה. וכך למעשה זה עבד די טוב, זה היה ממש מפתיע. האדם השני כתב לי מספר חודשים לאחר מכן ואמר, "אה, עבדנו על משהו ביחד וזה היה מאוד חלק." אז זה עובד לעתים קרובות. בסדר? במקום לחלום סיפורים על כמה מישהו רע אלינו.

[בתגובה לקהל] אם יש לך מתח מסוים עם מישהו, אם אתה נכנס פנימה - והמוטיבציה שלך צריכה להיות בדרך מסוימת, המוטיבציה שלך צריכה להיות כזו של באמת לרצות לראות את הטוב שבאדם האחר - אם יש לך את המוטיבציה הזו ואז אתה מחמיא למישהו על משהו, או מציין משהו שהוא עשה שאתה מאוד מעריך, ואז זה באמת עובד כדי לרכך הכל. ואתה מגלה שאחר כך המתח נעלם. אבל אם אתה עושה את זה עם המוטיבציה הערמומית - שבה זה הופך להיות כמו חנופה - "אני אגיד משהו נחמד ואז האדם הזה יאהב אותי." - אז כמובן, אז הם קולטים שאנחנו לא להיות כנה וזה לא עובד. אבל כשיש לך באמת נפש כנה, אז זה לעתים קרובות חותך את חוסר הנוחות עם מישהו אחר.

[בתגובה לקהל] אז אתה מתכוון לסוג של קבוצות דיון שיש לנו כאן במנזר, שבהן אנחנו מבקשים מאנשים ליישם את הדהרמה באמת על חייהם, והם מסתיימים לשתף אותם בצורה מאוד אישית. וכשזה קורה כל המתח של, "ובכן, אני אדם חדש כאן ואנשים אחרים כולם מכירים אחד את השני, והאם אני משתלב?" כל זה מתפוגג כי אנחנו די פתוחים וישרים. ושומעים אותם. כן. חשוב מאוד. שומעים אותם.

כי לעתים קרובות כשאנחנו נכנסים למצבים חדשים זה כמו, "אהה... הם הולכים לאהוב אותי? אני הולך להשתלב?" ואנחנו ממציאים כל מיני סיפורים. ויש אנשים שמתגברים על הסיפורים שלהם מהר מאוד, ויש אנשים שנשארים מחוברים לסיפורים שלהם ממש הרבה זמן.

עוד סיטואציה של איך אנחנו עושים מה מביא את התוצאה ההפוכה ממה שאנחנו רוצים, שכאשר אנחנו עצבניים או ביישנים להיכנס למצב חדש זה נראה מרוחק וקר, אז כמובן שהאנשים האחרים לא עולים. לדבר איתנו. ואז כמובן אנחנו מרגישים שנשארו בחוץ. לכולנו יש צורך להשתייך, ויש אנשים שהם יותר נוגעים לזה מאחרים. אז כשאתה ממש רגיש אז אתה הופך די ביישן.

יש לי חבר שהוא מאוד ביישן. היא אמרה לי שהיא הבינה - זו חברה של דהרמה - שזו הייתה בעצם גאווה, כי היא לא רצתה לומר או לעשות משהו שאפשר לבקר בו, שיוציא אותה מהכלל, אז היא לא עסקה הרבה. אבל אז כמובן היא הרגישה מודרת כי היא לא התערבה.