פסוק 30: הנווט בסמסרה

• בהתבסס על בורות אנו יוצרים את היסורים
• על סמך המצוקות שאנו יוצרים קארמה
• המעשים שלנו (קארמה) ליצור את החוויה שלנו

אבני חכמה: פסוק 30 (להורדה)

מי הנווט המוביל אותנו למחוזות הסבל השונים?
כוחו של קארמה וייסורים שמביאים אותנו למחוזות התחתונים.

הפסוק הזה מדבר על החלק ההתחלתי של שתים עשרה הקישורים של התעוררות תלויה. שנים עשר הקישורים מתארים איך אנחנו נכנסים לסמסרה וגם איך אנחנו יכולים לצאת ממנה.

הקישור הראשון הוא בורות. כאן, במיוחד מנקודת המבט של Prasangika, הבורות היא שמחזיקה גם אנשים וגם תופעות להיות בעלי מהות משלהם, להתקיים מהצד שלהם, להיות דברים סגורים מעצמם מטבעם. וזו הדרך שבה אנחנו רואים דברים, הם אובייקטיביים, שם בחוץ. הם לא תלויים בהריון ובתיוג. הם לא תלויים בחלקים. הם לא תלויים בסיבות. הם פשוט שם. ולכן בהתבסס על זה אז אנחנו מייצרים הרבה ייסורים, בעיקר בלבול, התקשרות, ו כעס. אז אלה נקראים "שלושה רעלים." אז מבוסס במיוחד על חיזוק תחושת העצמי שלנו. אז אנחנו רוצים להגן על עצמינו בכל מחיר, להביא כל אושר לעצמינו, להיפטר מכל סבל אפשרי... אז אנחנו מתפתחים התקשרות על הדברים והאנשים והמצבים והמילים וכל מה שאנחנו חושבים שיועיל לנו, ו התקשרות לאושר שהם נותנים לנו... ואנחנו מפתחים סלידה מכאב ומאנשים, דברים, מצבים וכדומה שלדעתנו מאיימים עלינו... ואז אנחנו נשארים מבולבלים או מבולבלים או בורים לגבי קארמה והשפעותיו, אז אנחנו לא באמת יודעים איך ליצור את הסיבות לאושר ולנטוש את הסיבות לסבל.

ואז, מונעים משלושת אלה, אנו עושים הרבה פעולות - וזה פשוט מה קארמה אומר, קארמה רק פירושו פעולה - שלנו גוּף, של הדיבור שלנו, של המוח שלנו. פעולות אלו משאירות זרעים, או zhigpas-הפסיק. ואז כאשר ה תנאי שיתוף פעולה יחד אז הזרעים האלה, או ה"הפסקים" האלה מבשילים והם משפיעים לאיזה תחום אנחנו נולדים.

אם תהינו לפעמים "למה נולדתי אני, במצב שבו אני נולדתי", זהו זה. בגלל הרגשות הסובלים הקודמים שלנו, הבורות שלנו, ה קארמה יצרנו…. למה אנחנו נתקלים לפעמים במצבים שבהם חסר לנו מה שאנחנו צריכים? בין אם זה דברים פיזיים או חברות, או כל דבר אחר. זה לעתים קרובות בגלל שהיינו קשורים בעבר ועשינו הרבה פעולות מזיקות מתוך התקשרות, כדי להשיג את מה שרצינו. מדוע אנו חווים מצבים שאנו לא אוהבים, שקשה לנו? לעתים קרובות מאוד כי היה לנו כעס בעבר והיו עוינים כלפי אחרים.

לפעמים ה כעס יכול לייצר את המצבים שבהם חסר לנו משהו שאנחנו צריכים, ואת התקשרות יכול לייצר מצבים שבהם אנחנו נתקלים במה שאנחנו לא אוהבים, אז אני לא נותן כאן דבר סופי. אבל הבינו את זה, במיוחד כשאנחנו נתקלים במכשולים או דברים שאנחנו חושבים שהם לא הוגנים, או ביקורת, או משהו כזה, כדי להבין שזה תוצר של הרגשות הקשים שלנו. באופן דומה, כאשר אנו נתקלים בחוויות טובות בחיינו ובהזדמנויות רבות, במקום לקחת אותן כמובן מאליו ולהיות שאננים, להכיר בכך שלמרות שאלו הונעו מבורות ברמה התחתונה, עדיין הצלחנו לקבל איזושהי גישה טובה. אז היינו נדיבים או שהייתה לנו התנהגות אתית טובה או שהתאמנו עוצמה או מה שלא יהיה, יצר אהבה וחמלה, ולכן בגלל זה אנו חווים דברים טובים בחיינו. אז אין שום סיבה או מטרה להאשים מישהו אחר במה שאנו חווים, או על כך שאנו משבחים את עצמנו על מה שאנו מקבלים. כי הכל תלוי בפעולות קודמות.

כמובן, יצירת הנסיבות שבהן או הרסני או בונה קארמה יכול להבשיל, שאנו ממלאים בו תפקיד בחיים האלה. אם המוח שלנו נהיה מאוד שלילי והמעשים שלנו יהיו שליליים החיים האלה, זה הופך להיות קל מאוד לשלילה קארמה נוצר בעבר כדי להבשיל. כשיש לנו גישה חיובית קל יותר לסגולה להבשיל. לפעמים שלילי קארמה עדיין יבשיל כשאנחנו מתרגלים את הדהרמה, אבל אז אנחנו מנסים לראות את זה טיהור של משהו שהיה יכול להבשיל במצב שהיה הרבה יותר כבד ולא נעים.

היו מודעים לבורות ולמצוקות ו קארמה וכיצד הם מעצבים את החוויה שלנו. וכשאנחנו נמצאים אז אנחנו מקבלים סוג מסוים של כוח כי יש לנו את הידע, ובתקווה שנפתח את החוכמה, כדי ליצור את סוג הנסיבות שאנחנו רוצים, במקום פשוט להפעיל כל מחשבה ישנה שנכנסת למוח שלנו . מה שיכול להיות ממש מסוכן.

הדבר של הדור שלי "להיות ספונטני" הוא לא עצה כל כך טובה. כשיש לנו מוחות טובים, כן, היו ספונטניים. כשיש לנו מוחות לא יפים, אל תהיו ספונטניים. תרגל איפוק.

[בתגובה לקהל] אתה אומר שהמודעות למוות גורמת לדברים דחופים יותר. אני יודע שכל ערב אני בודק את השעון המעורר שלי כדי לוודא שהוא הולך לכבות למחרת בבוקר, וזה כאילו, הו, עוד יום אחד נגמר. עוד יום אחד…. ורק כדי לראות כמה מהר הדברים הולכים ושאנחנו בעצמנו הולכים לקראת המוות שלנו. ואין דרך לעצור את זה. אז השאלה היא איך אנחנו חיים חיים באמת חיים, עשירים שיש להם משמעות ותכלית? ולא לבזבז את זמננו בהגנה על האגו שלנו.

[בתגובה לקהל] בהחלט. אתה אומר את זה במחשבה על קארמה עוזר לך לקבל אחריות על יצירת הסיבות למה שאתה נתקל בו. אז ככה זה מוציא אותך מהמנטליות של הקורבן. והמנטליות של הקורבן היא די חור. אנחנו נתקעים בזה ובחור, אנחנו לא יכולים לזוז. כי אנחנו מוציאים כוח. אם האומללות שלי נובעת ממה שאנשים אחרים עשו לי, אז אני חסר אונים. אין שום דבר שאני יכול לעשות. וזה מצב נפשי נורא. בנוסף להיותו מצב נפשי לא נכון ושקרי.

[בתגובה לקהל] אוקיי, אז אתה אומר שכאשר אנו רואים את עצמנו כקורבנות דבר אחד הוא לעשות עבודה התנדבותית ולעזור לאחרים, למשוך את עצמנו מעצמנו. ועוד אחד הוא להיות ליד אנשים שיש להם הבנה של קארמה. כי הם לא מתכוונים להכנס לסיפור הרחמים העצמיים שלנו. כי החברים שלנו שקונים בסיפור הרחמים העצמיים שלנו הם בעצם לא בהכרח האנשים שהכי עוזרים לנו. האנשים שמאתגרים אותנו הם אלה שאומרים, "אתה יכול לעשות משהו אחר. אל תאשים את העולם".

אנחנו לא אוהבים את זה. אנחנו רוצים קצת רחמים עצמיים. אבל רחמים עצמיים הם באמת בור. [צחוק] בור רחמים.