פסוק 104: הדרמה המדהימה ביותר

• איך לראות דברים כשלא בפנים מדיטציה
• הופעות דמויות אשליה
• דוגמה של השתקפות במראה
• יצירת תוויות

אבני חכמה: פסוק 104 (להורדה)

מהי הדרמה הכי מדהימה שאפשר לראות אפילו בחלומות?
הסצנות המופיעות לחושים שצריך להבין אותן כאשליות.

הפסוק הקודם שלנו דיבר על שלמות החוכמה בייצוב מדיטטיבי, במציאות שלך מדיטציה מפגש כאשר אתה מנתח וקובע כיצד קיימים דברים. ואז כשאתה יוצא משלך מדיטציה אתה מנסה לא רק לחזור לדרך הישנה הרגילה, אבל אתה צריך באמת לנסות ולשלב את מה שלמדת ב מדיטציה לאורך כל היום.

אם אין לך הבנה של ריקנות כשאתה יוצא משלך מדיטציה פגישה אתה אפילו לא חושב על זה אחר כך. לוקח זמן באמת לפתח הבנה מסוימת.

כשיש לך הבנה מסוימת של ריקנות, במידה שיש לך הבנה, אז כשאתה יוצא מה מדיטציה דברים לא נראים כל כך מוצקים.

הם אומרים שכאשר השגת מימוש מסקנתי של ריקנות, מתחילה בנקודה ההיא שבה אתה יוצא מעצמך מדיטציה אז דברים נראים לך כמו אשליות במובן זה שאשליה (או חלום כפי שהוזכר כאן) דברים בחלום, דברים באשליה נראים ממש אמיתיים כשאתה בחלום, או כשאתה חווה האשליה, אבל הם לא. הם לא קיימים כפי שהם נראים באותה תקופה.

אז המוח מתעתע בקלות רבה על ידי מחשבה שדברים קיימים כפי שהם נראים כשאנחנו חולמים או כשיש אשליה, אבל אז כשאנחנו קצת מתעוררים ומבינים איך הדברים קיימים בפועל, אנחנו רואים שיש שם משהו אבל זה קורה' לא קיים כמו שהוא נראה.

אותו דבר הוא רק עם האופן שבו החושים שלנו מתפקדים הוא שדברים נראים אובייקטיביים, שם בחוץ - יש את העולם האובייקטיבי הזה בחוץ שאנחנו מנסים להתמודד איתו, ובכל זאת אחרי שאנחנו מדיטציה על ריקנות אנו מבינים שזה לא עולם אובייקטיבי שם, זה כמו אשליה בכך שהוא מופיע בצורה אובייקטיבית אבל זה לא קיים כך.

זה לא אומר שאין עולם, זה לא אומר ששום דבר לא קיים. זה רק אומר שדברים לא קיימים כפי שהם נראים.

דוגמה טובה נוספת שבה הם משתמשים בטקסטים היא כמו השתקפות במראה. כשאתה מסתכל במראה אתה רואה את הפנים האלה, והפנים האלה נראים כל כך אמיתיים. ואם אתה תינוק צעיר או אם אתה חתלתול קטן אתה רואה את ההשתקפות במראה והתינוק רוצה לשחק עם התינוק, והחתלתול רוצה לשחק עם החתלתול, הם חושבים שזה אמיתי, הם לא לא מבין שזה לא ככה. אז למרות שאין פנים אמיתיות במראה (או אין חתלתול אמיתי במראה) יש השתקפות ומראה, וההשתקפות הזו והמראה הזה עדיין יכולים לתפקד. אז זה לא פנים אמיתיות, אבל זה לא כאילו אין שם כלום. כי אתה יכול להשתמש בהשתקפות הפנים כדי לצחצח שיניים ולצבוע את הפנים שלך ולסחוט את הפצעונים וכל דבר כזה. [צחוק] למרות שזה לא פרצוף אמיתי.

אז באותו האופן, למרות שהדברים נראים לנו כקיימים בנפרד מהתודעה, קיימים בחוץ כדברים שאנחנו במקרה נתקלים בהם, וחושבים שהתפיסה שלנו לגביהם היא אמיתית ואמיתית, כדי לראות שבעצם הדברים מתעלמים. לא קיימים ככה מטבעם, הם לא מציאות אובייקטיבית מנותקת מזרם המוח. עם זאת, הם עדיין קיימים.

אז דברים קיימים, כי אנחנו אומרים שכולנו כאן, ואנחנו אומרים שאני עושה את זה ואתה עושה את זה. אז דברים קיימים. אבל הם לא אובייקטיביים שם. הם קשורים לתודעה שלנו בדרך כלשהי. לפי נקודת המבט של Prasangika, האופן שבו הם קשורים למודעות שלנו היא שאנו הוגים אותם ונותנים להם שם, ובדרך זו אנו מתייחסים אליהם.

אבל העניין הוא שאנחנו שוכחים שאנחנו אלה שהגו אותם ונתנו להם את השם, ובמקום זה אנחנו חושבים שיש להם זהות משלהם בחוץ עצמאית, אבל הם עצמם.

אז, כשיוצאים מהשיוויון המדיטטיבי שבו אתה רואה את הריקנות של כל החומר המוקרן הזה ששמנו על דברים, כשאתה יוצא מהשיוויון המדיטטיבי הזה, עדיין יש מראה של קיום מובנה אבל הבודהיסטוות באותה נקודה (או ה שומעים שנכנסו לרכב) הם לא תופסים את המראות האלה כאמיתיים. אם לא רואים את הדברים האלה כל כך אמיתיים, יש הרבה יותר מרחב בתודעה.

וזה נחמד, כי אתה יכול לראות עכשיו כמה המוח שלנו מתכווץ. מישהו כאן אכפת לך להתכווץ? ולמה המוח שלנו מתכווץ? כי אנחנו מאמינים למה שאנחנו חושבים. ואנחנו גם מאמינים שמה שהחושים שלנו אומרים לנו הוא אמת אובייקטיבית. בגלל שיש לנו את האמונות האלה כאלה, שהן כל כך צרות, אז כמובן שאנחנו מסתבכים באיך שאנחנו רואים דברים. כי אנחנו שמים להם דרך קיום שאין להם ואז מה אנחנו עושים? אנחנו צריכים להילחם עם מה שיצרנו.

דוגמה קלה מאוד היא אם…. זה מה שאנחנו עושים באימון מחשבתי, זו דרך קלה להבין את זה. מישהו מבקר אותך. אם אתה מתייג את האדם הזה "אויב" - הם ביקרו אותי, ולכן הוא אויב - אז בכל פעם שאתה רואה את האדם הזה, המוח שלך לא מרוצה וחשדן, ואתה מתגונן למרות שהאדם פשוט נכנס לחדר, ו זה פשוט בגלל שנתנו את התווית "אויב" ואז שכחנו שאנחנו אלה שנתנו את התווית הזו. בעוד שלפי תורת אימון המחשבה, אם מישהו מבקר אותך, אתה אומר שהאדם הזה עוזר לי, הוא יצור חי חביב על כך שהוא מראה לי את הדברים שאני צריך לעבוד עליהם, על כך שהוא עוזר לי לטהר את השליליות שלי. אז אתה מתייג את האדם הזה "יצור חי טוב". ואז בכל פעם שהם נכנסים לחדר אתה אומר שיש את היצור החיות החביב הזה שעשוי לעזור לי ללמוד על הפגמים שלי ועל מה אני צריך לשפר, ואני באמת אסיר תודה לאותו אדם. ואז כשאתה רואה את האדם הזה אתה לא כולך כמו קפוא ומפוחד כי יש לך תפיסה אחרת ונתת לו תווית אחרת.

המוח שלנו הוא כל כך עוצמתי באיך שהוא הוגה משהו ובמה שהוא מתייג אותו, ואיך זה יוצר את החוויה שלנו. אז באמת לראות שדברים לא קיימים כפי שהם נראים, ושהם קיימים באופן נומינלי בלבד, נותן לנו הרבה מאוד מרחב נפשי.

זה כמו האשליה מדיטציה שהפסוק הזה מתייחס אליו כאן.