פסוק 82: אימפולסיביות

• לחשוב מה טוב לעשות בטווח הקצר ובטווח הארוך
• מצפוניות: מוח שאכפת לו ממה שאנחנו עושים
• מחשבה מוקדמת: חשיבה על ההשפעות של המעשים שלנו
• כיצד לזהות ולנטרל אימפולסיביות

אבני חכמה: פסוק 82 (להורדה)

איזה מאמץ אפשר לעשות שיביא תועלת כלשהי?
כל מאמץ אם הוא נעשה מתוך מצפוניות ומכובד במחשבה מוקדמת.

אמצעי עם מצפוניות ומחשבה מראש. [בתגובה לקהל] חושב על משהו לפני שאתה עושה אותו. על זה אני הולך לדבר בעצם.

איזה מאמץ שווה לעשות? אנחנו חושבים על זה לעתים קרובות, לא? מה עלי לעשות? מה שווה לעשות? מה לא כדאי לעשות? וכאן מה שהוא מתכוון אליו זה להביא אותנו לבסיס ברגע. מה טוב לעשות כרגע ברגע עם מה שנמצא ממש מול האף שלנו. וגם מה טוב לעשות בטווח הארוך כשאנחנו מתכננים תוכניות.

שני מרכיבים חשובים שהוא מדבר עליהם כאן הם מצפוניות ומחשבה מראש. מצפוניות היא גורם נפשי שיש לו כבוד לטוב, וכבוד להתנהגות אתית. אז זה מוח מצפוני, זה מוח שאכפת לו ממה שאני עושה, ובוחר מה אני עומד לעשות. אתה מבין למה אני מתכוון? יש לנו ערכים מסוימים, ואנחנו רוצים להיות מצפוניים, אנחנו רוצים לעשות מה שמתאים ונכון ומה שישפיע טוב.

מצפוניות זו היא ההיפך מפזיזות. פזיזות היא פשוט אימפולסיבית, להגיד כל מה שיוצא לנו מהפה, להקליד מה שאנחנו רוצים במייל, לשלוח אותו. לעשות פיזית כל מה שעולה במוחנו ברגע. זה חוסר מצפוניות. אנחנו לא חושבים על ההשפעות של המעשים שלנו על עצמנו, או על ההשפעות של המעשים שלנו על אנשים אחרים.

מחשבה מקדימה, בדרך זו, דומה. מחשבה מוקדמת מאטה אותנו, ולפני שאנחנו עושים משהו אנחנו חושבים בטווח הארוך "מה תהיה ההשפעה של הפעולה הזו?" ואפילו בטווח הקצר. "מה תהיה ההשפעה של הפעולה הזו?"

שני הדברים האלה, מצפוניות וחשיבה מוקדמת, מונעים מאיתנו להיות אימפולסיביים. אימפולסיביות היא משהו שאנו סובלים ממנו לעתים קרובות, במיוחד כאשר המוח נתון בהשפעה של סבל. אז המוח לא נוח או לא מרוצה (רוצה משהו, מה שלא יהיה), ולכן צץ במוחנו רעיון מה לעשות, איך להשיג את מה שאנחנו רוצים, או איך להיפטר מהמצב שאנחנו לא אוהבים, ובלי לחשוב על ההשפעות על אנשים אחרים, בלי לחשוב על ההשפעות הקארמית על עצמנו, פשוט לעשות משהו באימפולסיביות. אתה יודע על מה אני מדבר?

[בתגובה לקהל] לא! [צחוק]

והבעיה בלהיות אימפולסיבי היא לעתים קרובות כשיש סבל בתודעה, אנחנו לא ממש בקשר עם מה שאנחנו בעצם רוצים. ובגלל שאנחנו לא בקשר עם מה שאנחנו רוצים, כשאנחנו אימפולסיביים ורעיון או דחף עולה במוחנו ואנחנו מבצעים אותו, ההתנהגות מביאה לעתים קרובות את ההיפך ממה שאנחנו רוצים .

[בתגובה לקהל] הו, יש לי הרבה דוגמאות.

יש לי מצב אחד שבו באמת ראיתי את זה, שבו חבר שלי השתמש במכונית של מישהו אחר (הבחור השני היה בהודו) והמכסה המנוע היה עף למעלה (פתוח). ואמרתי לחבר שלי, אמרתי, "אתה חייב לתקן את זה. עַכשָׁיו. מיד." והוא אמר, "לא לא לא, זה לא בעיה, אני רק משרשרת את זה." ובכן, יום אחד היינו אמורים להיפגש באיזשהו זמן לפני שיעור דהרמה או משהו, אני לא יודע מה זה היה, הוא לא הופיע. אז כעבור שעה, שעה וחצי הוא בא ואני אומר "מה קרה?" והוא אמר, "נסעתי על I-5 והמכסה מנוע עף למעלה." I-5, הכביש הראשי העולה לחוף המערבי. ומכסה המנוע עף למעלה. וכל כך התעצבנתי. אמרתי, "אלוהים אדירים, אמרתי לך קודם לתקן את זה ואתה כל כך חסר אחריות", וכו'... אז מה שבאמת התכוונתי היה, "אני כל כך שמח שאתה חי!" אתה יודע? "אני כל כך שמח שאתה חי ואכפת לי ממך." אבל מה שאמרתי היה מתוך כעס וזה דחף אותו.

אנחנו רואים את זה כל כך הרבה פעמים. מה שאנחנו רוצים זה שיהיו לנו חברים, אבל אנחנו פועלים בדרכים שדוחפות אנשים מאיתנו. ואז אנחנו תוהים למה יש לנו בעיות במערכות היחסים שלנו. אבל אנחנו תמיד מאשימים את האדם השני. אנחנו אף פעם לא חושבים שזה קשור להתנהגות שלי. ימין? זה תמיד האדם השני. אבל זה נובע מחוסר מצפוניות ומחשבה מוקדמת שלנו, אז לעתים קרובות אנחנו עושים דברים שדוחקים אנשים כשאנחנו רוצים להיות קרובים.

חברי הקהילה חולקים את מחשבותיהם

טאבטן טארפה המכובד: ובכן השבוע אמרתי כמה מילים באימפולסיביות כשכעסתי. לא עשיתי את זה, למעשה, כמה חודשים, וזה פנטסטי. אבל הטעם של זה הזכיר לי משהו שעשיתי לפני תשע שנים כאן, כשדיברתי איתך [בקהל] וניסיתי להבין מה... זה סוג של אחד מהדברים המסובכים האלה שבהם יש אמת במילים, אבל זה לא בסדר. אתה מנסה להתמודד עם משהו שאתה לא יודע איך להתמודד איתו. ואתה אומר משהו שפשוט גורם לפגיעה באדם השני. ולכן זה לא באמת עובד. זאת הדוגמה שלי. אז האימפולסיביות חסרה את שני הגורמים הללו לחלוטין. אז, אני לא יודע אם זו דוגמה טובה, אבל... זה היה אימפולסיבי.

עשיתי גם כמה דברים אחרים שהיו אימפולסיביים. למעשה, כשעברתי לכאן לא חשבתי שאני אדם אימפולסיבי כי ישנן קטגוריות מסוימות של דברים שבהם אני לא אימפולסיבי. אבל למדתי שישנן קטגוריות אחרות של דברים שבהם המחלה כל כך חזקה שאני למעשה לא יכולה לשלוט בהתנהגות שלי. בדרך זו מצאתי את ה-NVC [תקשורת לא אלימה] מועיל כי אני מזהה שלפעמים כשאני מנתח דברים אני יכול לגלות מהם הצרכים הקבורים שלי שבעצם יוצרים התנהגות אימפולסיבית.

נכבד תובטן סמקייה: האימפולסיביות שלי מוסווית בטעם של "לבצע דברים". זה היה לפני כמה שנים שהתבקשתי להקים שער למטה בכביש התחתון, ולקחתי איתנו שניים מהאורחים היקרים שלנו לעשות זאת. חשבתי שזה ייקח כמה שעות, אולי שעתיים או שלוש. ירדנו בערך בשעה תשע בבוקר, חשבנו שנחזור בזמן לארוחת צהריים. ובכן, ברגע שסמקיה יוצאת לדרך היא פשוט נדלקה על השער הזה והחליטה שאנחנו פשוט הולכים לעבוד על ארוחת הצהריים. לא בעיה. זה לוקח יותר זמן ממה שחשבתי, כולנו מתחילים להיות מטורפים ואומרים "אנחנו פשוט נעשה את זה."

ובכן, ללא ידיעתי, כל הקהילה חושבת שהסענו את המכונית מהצד של הצוק כי לא הצלחתי לספר לקהילה שעברנו שינוי בתוכניות בגלל כמה קשיים. אז אנחנו שם בחוץ רק סוג של כלים משם, ואז אני הולך לקחת אותם (במקום לחזור מיד למנזר, כי עכשיו אני שמח שהשער הסתיים) ואני הולך לערוך להם סיור יַעַר. אז אני לוקח את המשאית, אנחנו יורדים לחלק השני של הנכס, ואני מראה להם את הגבולות. בינתיים המכובד סמטן ו-K מחפשים אותנו וחושבים שגלגלנו את המשאית במורד הצוק ועכשיו אנחנו באיזה גיא איפשהו.

אז ק' בא ואומר "סמקי, אתה כל כך מבואס." זו הייתה התגובה הראשונה שיצאה מפיו של ק כשהוא סוף סוף מצא אותנו. אני כמו, "איזה ק?"

אז נלקחתי אל המנזר הנכבד ואמרו לי, כי זו הייתה ההתלהבות הזו, הנטייה האימפולסיבית הזו לעשות דברים ופשוט להישאר שם עד שזה יסתיים, בלי לחשוב איך המעשים שלי משפיעים על אנשים אחרים, במיוחד כשאתה חי בקהילה . וכמובן R ו-J, הם די מחוברים להתלהבות שלי, הם כנראה היו מעדיפים ללכת לארוחת צהריים, אבל הם לא התכוונו להגיד לסמקיה "לא".

אז למדתי שעדיף לתקשר. עדיף להיות מציאותי לגבי מה שניתן להשיג. ותמיד יש מחר.

ו-K…. בכל פעם שהסתכלתי עליו שלושה חודשים אחרי זה הוא היה הולך "אתה תפוס, אתה תפוס!" [צחוק] וזה היה אחד הדברים היקרים ביותר ש-K אמר לי אי פעם. [צחוק]