פירוש על בקשה לטרה

• תכונות של המורים שלנו לשאוף אליהן
• אנו יכולים להזכיר לעצמנו לאורך כל היום את המוטיבציה שאנו רוצים לטפח

Green Tara Retreat 045: פרשנות על בקשה לטארה (להורדה)

קראתי את ספרו של פבונגקה רינפוצ'ה שחרור בכף ידך. אחד הדברים שהוא אומר הוא שכשאתה מלמד את הדהרמה, אתה חייב לחייך. נכבד עושה את זה טוב מאוד. הוא אומר שהיה גשה אחד שלימד שלא חייך. הוא רק קימט את מצחו וגער בתלמידיו. אני מניח שהם קיבלו את תורת הדהרמה בכל מקרה.

יש, בסדהנה של הדור הקדמי, שבו אנו מגישים את הבקשה לטארה, "שכל יצור חי שרק שומע, רואה, זוכר, נוגע או מדבר איתי יזהר מיד מכל הבעיות שלו והסיבות שלהן. . יהי רצון שהם ישיגו אושר זמני ואושר אולטימטיבי. שאוכל להוביל אותם להארה". זה מה שכתוב בו: "שכל יצור חי שרק שומע, רואה, זוכר, נוגע או מדבר איתי..."

זה גדול שאיפה. לתפילות ההקדשה שלנו בסדהנה של צ'נרזיג שלנו יש פסוק דומה, "מי שרק רואה, שומע, זוכר, נוגע או מדבר איתי ישתחרר באותו רגע מכל סבל".

אני חושב על זה כבר הרבה זמן. איזה סוג של אדם, איזו תכונה אתה צריך להיות, כדי להיות מסוגל שזה יהיה נכון: שכל מי שרק שומע, רואה, זוכר, נוגע או מדבר איתי ישוחרר באותו רגע ממש מכל סבלו? זה משגע.

במהלך חיי הדהרמה, פגשתי, אני חושב באופן אישי, שני אנשים שנתנו לי רמז על זה. אחד מהם היה אחד ממוריו של נכבד חודרון, גשה ישע טובדן, שעליו היא מדברת מדי פעם כמי שהיה נזיר שהוא כל כך צנוע שהוא תמיד נראה קצת מרושל ושלו shamtab [חלוק תחתון] הוא קצת הצידה, ולעולם לא תדע איזה מתרגל מוכשר הוא היה. הוא בא ללמד בקרן הידידות Dharma בסיאטל - לפני לא מעט שנים. מכיוון שהייתי חדש מאוד בדהרמה והנוכחות שלו הייתה כזו שעצם הישיבה לידו, הייתה תחושה של אושר וקבלה כזו, או אפילו רק הרגשה של אהבתו. זה לא שהוא חייך לתלמידים. הוא לא היה אדם כזה. הוא לא היה יוצא; הוא לא היה מאותם מורים טיבטים עליזים. הוא היה נעים, אבל מאוד מרוכז במה שהוא לימד. איכות האנרגיה שלו הייתה כל כך טהורה, כמו הפרשנות שלי, שכמעט אפשר היה לבכות להיות בקרבתו.

חוויתי את אותה חוויה כששמעתי את המכובד פאלדן גיאטסו מדבר, גם הוא בסיאטל. הוא היה ה נזיר שהיה בכלא [בטיבט] לדעתי 30 שנה, ועבר עינויים. כשהוא דיבר - אני לא זוכר את תוכן דבריו עכשיו, אבל אני יודע שהוא דיבר על תקופתו בכלא בכזו אהבה וכזו חמלה. הייתה לו אותה אנרגיה. הוא היה רחוק ממני כמוני מהמצלמה הזו. פשוט בקושי יכולתי לבכות להיות ליד האהבה והחמלה של האיש הזה. אני חושב שזה חייב להיות חלק מהאיכות. עכשיו, הוד קדושתו, שמעולם לא פגשתי אותו אישית, אבל שמעתי אותו מלמד לא מעט פעמים עם אלפי אנשים. מה ששמתי לב הוא שכולם נעשים מאושרים יותר ככל שימי התורות חולפים. נראה שכולם נהיים קלים יותר ויותר וקלים יותר, אז זו אותה איכות. אז איך משיגים את זה?

לפני כמה שבועות כשהכודרון הנכבד לימד אימון מוח כמו קרני השמש אני חושב שהיא נתנה לנו את המפתח. זה מסיפורי הלידה, והוא, "בין אם רואים, שומעים, זוכרים, נפגשים או מדברים איתם, תמיד עשה כל מה שיועיל לבעלי חיים ויביא להם שלווה." וכמובן, ב"הבאת להם שלום", אני מפרש כמשמעות של שלום השחרור והנאורות; בהחלט אולי גם השלווה של הרגע הזה. אז, "בין אם רואים, שומעים, זוכרים, נפגשים או מדברים איתם, תמיד עשה כל מה שיועיל לבעלי חיים ויביא להם שלווה."

אני מתאמן עם זה אז יש לי את זה בכיס שלי במשך כמה שבועות. אני רק משתמש בזה כדרך להזכיר לעצמי לאורך כל היום את המוטיבציה שאנו מנסים לשמור לאורך כל היום שלנו: לא לפגוע באף אחד, להועיל, ליצור מידות טובות ולזכור. bodhicitta. זהו תקציר קטן ויפה של איך אנחנו יכולים להביא תועלת לאחרים. אני משוכנע שתרגול זה הוא באמת הסיבה ליכולת להיות מסוג האנשים שעבורו אם מישהו רק יראה, שומע, זוכר, נוגע או מדבר איתנו הוא ישתחרר מיד מכל סבל.

זה לוקח הרבה זמן, אבל רציתי להדגיש שוב את זה עבור האנשים ששמעו את ההוראה הזו ולהביא אותה לידיעת כל האנשים שמתרגלים את נסיגת טארה מרחוק, ולמי שלא מקשיב לו. תורות יום חמישי בערב. אני חושב שזה חלק חשוב מאוד להבנת איך לעשות את התרגול הזה.