עוד על חמשת מצוות הנחת

• אל האני פקודה נגד שקר
• אל האני פקודה נגד נטילת חומרים משכרים

המהות של חיי אדם: עוד על חמש מצוות מונחות (להורדה)

עברנו על הטקסט של ג'ה רינפוצ'ה המהות של חיי אדם: דברי עצות למתרגל הדיוט. אנחנו על הפסוק עכשיו אחרי שחשבנו על המוות וההשפעות של קארמה (איך זה עשוי להבשיל בחיים עתידיים), פסוק זה ממליץ לנו מקלט ב שלושה תכשיטים, שדיברנו עליה די בהרחבה. ואז כתוב,

חיה הכי טוב שאתה יכול לפי החמישה לכל החיים הוראות זכה לשבחים על ידי בּוּדְהָא כבסיס לחיי הדיוטות.

אתמול דיברנו עליו שלושת הראשונים של חמש מצוות מונחות: לנטוש לקחת חיים (או להרוג), לקחת את מה שלא ניתן לנו בחינם (או לגנוב), והתנהגות מינית לא חכמה ולא נחמדה.

שכיבה

הבא משקר. לשקר פירושו כשאתה יודע מה יש, אתה אומר שזה לא. וכשאתה יודע מה לא, אתה אומר מה כן. או שיש, אתה אומר לא, או לא, אתה אומר שיש. במילים אחרות, זה מעוות במודע את האמת למען מטרה מרוכזת בעצמו.

שקרים יכולים לקרות בקלות רבה. השקר הגדול ביותר שצריך להיזהר ממנו הוא לשקר לגבי ההישגים הרוחניים שלנו. במילים אחרות, להעמיד פנים שאנחנו מישהו שאנחנו לא, להעמיד פנים שיש לנו מימושים שאין לנו. זה באמת יכול לקרות די בקלות. אנשים ניגשים אליך והולכים, "אוי, אתה כל כך נחמד, אתה חייב להיות א בודהיסטווה." ואתה פשוט יושב שם ומקבל את זה. או, "אתה כל כך מבריק, ודאי הבנת את הריקנות." וזה יכול להיות מאוד מטעה. הסיבה שזהו הגרוע מכל השקרים היא שכאשר אנו משקרים לגבי ההישגים שלנו כדי לרמות אנשים, כדי לקבל הנפקות או עוקב, או משהו כזה, אז אנשים יכולים לחשוב שאנחנו יודעים הרבה על הדהרמה כשאנחנו לא יודעים הרבה, או שיש לנו הבנות שאין לנו, וזה באמת מטעה אותם בדרך. זה כל כך מזיק לדרכים הרוחניות של אנשים אחרים שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים לגבי זה.

ואז, כמובן, יש כל מיני שקרים גדולים אחרים, במיוחד בחיי הדיוטות. אנשים אולי עדיין משקרים לגבי ההישגים הרוחניים שלהם, זה קורה, אבל כל מיני שקרים אחרים שאנחנו מספרים שלעתים קרובות מבוססים על עשייה של משהו שאנחנו לא רוצים שאף אחד אחר יידע עליו. לכן אני קורא לשקר "עמל כפול וצרות", כי יש את הפעולה המקורית שעשינו שאיננו רוצים שאף אחד יידע, ואז יש את השקר. אז בדרך כלל יש לך שתי שליליות שם. אז במקום לנקות את הפעולה המקורית ולהגיד, "כן, עשיתי את זה וזה היה לא בסדר ואני מצטער ועשיתי בלגן", ופשוט לפתוח ולנקות את זה ולהודות בזה ולתקן, אז אנחנו מורידים את זה, אנחנו מנמקים את זה, מצדיקים את זה, ואז מעוותים את האמת כשאנחנו מדברים עם מישהו אחר כדי שהם לא יגלו את זה. הבעיה עם שקר היא שאנשים בדרך כלל מגלים את זה לאחר מכן, וזה באמת הורס את האמון.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני דווקא מרגיש די עלבון כשאנשים משקרים לי, כאילו הם אומרים, "אתה לא יכול להתמודד עם האמת." ואני יכול להתמודד עם האמת. אני יכול להתמודד עם האמת הרבה יותר מאשר מישהו שמשקר לי. כי אם מישהו משקר, אז אני כבר לא יכול לסמוך על האדם הזה שוב, כי אז אחרי זה אני אף פעם לא יודע, האם הם אומרים את האמת? האם הם אומרים משהו לא נכון? מה קורה פה? אז בשבילי, שקר ממש הורס הרבה אמון. בעוד שאם מישהו אומר לי את האמת, גם אם הוא מודה במשהו ממש עלוב שהוא עשה, אני מכבד אותו על האומץ להודות בכך ולנקות את זה. האדם הזה שאני כן סומך עליו מאוחר יותר, במונחים של אמירת האמת, כי הם היו אמיצים מספיק כדי לומר מה באמת קורה.

ואז יש את כל השקרים הלבנים הקטנים שאנחנו עושים כדי להציל פנים. כמה מהשקרים הלבנים הקטנים האלה, אני לא יודע למה אנחנו בכלל צריכים לעשות אותם. כמו פעם, כשאנשים השתמשו בטלפון (זוכרים שלפני שנים, לפני מאות שנים, כשאנשים השתמשו בטלפון במקום לשלוח הודעות טקסט?), שמישהו התקשר והיית עסוק, היית אומר למי (חבר או קרוב משפחה שלך) שענה לטלפון), "תגיד להם שאני לא בבית." ובכן, למה לא פשוט להגיד, "היא עסוקה." למה אתה צריך להגיד שהיא לא בבית? זה לא נכון. היא עסוקה. או שהיא לא יכולה לקבל את השיחה שלך עכשיו. דברים מסוג זה שבהם אנחנו מתרצים, בעוד שלמעשה עצם אמירת האמת תהיה טובה באותה מידה, ואני לא חושב שאנשים ייעלבו מזה.

אני יודע שבתרבות האסיאתית, הרבה, ההגדרה של שקר שונה מאוד מאשר בתרבות המערבית. שקרים מסוג זה הם רואים בהם למעשה נימוסים טובים. כי זה נימוסים גרועים להגיד למישהו "לא". אז זה נימוסים טובים להגיד "כן" ואז לעשות מה שאתה רוצה. אבל אולי זה מובן בתרבות הזו, אז גם אם אתה אומר כן אנשים יודעים שזה לא באמת מתכוון ככה. אבל בתרבות המערבית אם אתה אומר כן, אנשים לוקחים אותך מילולית, ואם אתה אומר לא, הם גם לוקחים אותך מילולית. אז אנחנו צריכים, אני חושב, להיות קצת יותר ערניים עם דברים מהסוג הזה.

כמו כן, להסתכל לתוך המוח ולראות מה זה שגורם לנו לרצות לשקר? האם זו בושה? האם זו מבוכה? האם הרצון להיראות טוב יותר ממה שאנחנו עושים על מישהו, להיראות כמי שאנחנו לא? במקרה כזה יש לך את הגורמים הנפשיים של יומרה והונאה שפועלים: יומרה, העמדת פנים שיש לך תכונות טובות שאין לך; הונאה, העמדת פנים שאין לך תכונות רעות שיש לך. ואז אנחנו כל כך מסתבכים בכל זה כי אנחנו לא פשוטים.

אני זוכר שאפילו בילדותי אף פעם לא הייתי טוב בלשקר כי תמיד ידעתי שאנשים יגלו את זה. וגם היה קשה לזכור איזה שקר סיפרת לאיזה אדם. אז זה נהיה קצת מבלבל, ותמיד ידעתי שאם אשקר אני באמת אבין את זה. אז אמירת האמת הייתה אופציה טובה יותר. אבל אני שמח עכשיו שחינכו אותי ככה.

זה קצת על שקר.

חומרים משכרים

האחרון מבין החמישה הוראות לוקח תרופות משכרות. זה כולל אלכוהול, טבק, סמי פנאי ושימוש לרעה בתרופות מרשם. כל זה. במילים אחרות, זה סוג של שיכרון פנאי.

יש אנשים שנותנים את פקודה ותגיד, "רק אל תשתכר. כל עוד אתה לא משתכר או עמוס לגמרי, אז אתה שומר על פקודה." אני נותן את זה בצורה מאוד ברורה, ישירה: לא טיפה אחת, לא שאיפה אחת. שום דבר. אֶפֶס. כי אתה לא יודע שהשתכרת ולקחת יותר מדי עד אחר כך. וגם כי אם אתה לא יכול להתאפק מנטילת משקה אחד, אז איך אתה מתכוון להימנע משתייה מרובה? כי משקאות רבים הם רק סדרה של משקה אחד. אני חושב שעדיף שיהיה קל: כלום. אֶפֶס.

אם יש לך תרופה שמבוססת על אלכוהול אז אתה פשוט מכניס אותה למעט מים חמים לדקה, האלכוהול מתאדה, ואז אתה יכול לקחת אותו.

מבחינת בישול עם אלכוהול, האוכל טעים באותה מידה בלי האלכוהול. זה באמת קורה. וגם, לפעמים, טעם האלכוהול עשוי להזכיר למי שמתקשה באלכוהול את טעם האלכוהול. אז עדיף פשוט להשאיר את זה בחוץ.

אני חושב שכיום שימוש לרעה בתרופות מרשם הוא הדבר שיחד עם אלכוהול הוא המסוכן ביותר. יותר אנשים מתים ממנת יתר של תרופות מרשם בארה"ב מאשר מתרופות פנאי. אני זוכר שדיברתי עם מישהו שסיפר לי... היא הייתה כל כך מכורה לתרופות מרשם ולכל הדברים שהיא הייתה צריכה לעשות, לעבור מרופא לרופא, להעמיד פנים על מחלות כדי לקבל מרשמים, לשקר לאנשים. בסופו של דבר היא נכנסה לזנות כי זו הייתה הדרך היחידה להרוויח קצת כסף כדי להשיג את תרופות המרשם, וכן הלאה. זה באמת עושה בלגן בחיינו.

כל הסיבה לנטוש חומרי משכר היא בגלל שהמוח שלנו, כשאנחנו שיכורים, אנחנו לא יכולים לחשוב בבהירות. אני חושב שלכולנו היה קצת ניסיון עם חומרים משכרים בעבר. האם זה נכון או לא נכון, שאתה לא יכול לחשוב בבהירות כשאתה שיכור? זה מאוד נכון, לא? ואז אתה אומר כל מיני דברים שהיית רוצה שלא אמרת. ואתה עושה כל מיני דברים שהיית רוצה שלא היית עושה. ואתה אפילו שם את עצמך במצבים מסוכנים שבהם אנשים יכולים לנצל אותך רק בגלל שאתה יותר מדי מחוץ לזה. אז אני חושב שעדיף פשוט, כלומר, בואו נהיה מי שאנחנו. אנחנו מספיק טובים כמו שאנחנו. אנחנו לא צריכים "להירגע" על ידי שתיית אלכוהול או נטילת סמים, מה שלא יהיה.

למה לקחת מצוות

אלה החמישה הוראות. עכשיו, כמה אנשים, במיוחד במערב, הם רואים הוראות כאילו הם חוקים, אומרים לי שאתה לא יכול לעשות את זה ואתה לא יכול לעשות את זה, וזה לא-לא, וזה לא-לא. אז הם מגיבים הוראות כאילו מכניסים אותם לכלא. זה רק חבורה של כללים שאומרים לך "לא". אם אתה רואה הוראות ככה, אז אל תיקח אותם, כי אין לך מושג נכון מה הוראות כל העניין. מצוות אינם כללים חיצוניים שמישהו אחר המציא שנכפים עלינו שלא מרצונם. במקום זאת, אנו, דרך הניסיון שלנו לחיות ולהתבונן בחייהם של אנשים אחרים, יכולים להסיק שכאשר אנו עושים את חמש הפעולות הללו זה יוצר בלגן - בחיינו, בחייהם של אחרים. ואנחנו בנקודה שבה אנחנו רק רוצים להפסיק ליצור בלגן.

בשלב מסוים אתה סוג של גדל בחייך - אתה מקווה שתגדל בחייך - שבו אתה אומר, "פשוט לא כדאי יותר להמשיך ליצור בלגן. אני צריך לנקות את המעשה שלי ולחיות בצורה טובה, ולקיים יחסים טובים עם אנשים אחרים במקום להיות תמיד מעורב בכל מיני מי-יודע-מה". ואז אתה מתחיל לראות את הוראות כהגנה. הם מגנים עלינו מלעשות מה שאנחנו לא רוצים לעשות. הם לא כללים שנכפו מבחוץ. הם דברים שאנו לוקחים מרצון כי וידאנו, דרך החוכמה שלנו והניסיון שלנו, שאיננו רוצים להיות מעורבים בפעולות הללו. אנחנו באמת רואים את הוראות כמשהו שנועד להועיל לנו וכמשהו שבלב ליבנו אנחנו באמת שואפים לשמור. אנחנו לוקחים אותם כי אנחנו יצורים מוגבלים ואנחנו מפחדים שהמוח שלנו לא יהיה נשלט ויעשה את הפעולות האלה. אנחנו יודעים שיש את פקודה, לוקח את זה בנוכחות שלנו מורה רוחניבנוכחות בּוּדְהָא, דהרמה, Sangha, שזה ייתן לנו הרבה כוח פנימי לנטוש את הפעולות האלה. אז אנחנו לוקחים את הוראות מסיבה זו, בהתנדבות, לעזור לנו להיות חזקים במצבים שבהם אנחנו אולי לא.

העניין הוא, כשלקחת א פקודה, אז כשהמצב מתגלה לך, לשקר או לישון, או לגנוב, או מה שזה לא יהיה, כבר קיבלת את ההחלטה, אז אתה לא צריך להתבלבל. החברים שלך יכולים ללחוץ עליך, "אוי, למה שלא תעשה את זה, האם אתה אחד מאותם מתנשאים בודהיסטים שיש להם רק חבורה של חוקים?" אתה יודע איך אנשים יכולים להיות לפעמים. אפילו אנשים לוחצים עליך או מה שלא יהיה, אתה לא צריך להתבלבל, "טוב, כדאי לי? לא כדאי לי? מה הם יחשבו עליי? מה הם יחשבו על בודהיזם? אני לא רוצה שהם יחשבו רע על בודהיזם אז עדיף שאעשה את זה".

אתה לא דואג מדברים כאלה. זה עתה החלטת כבר, "אני לא עושה את זה," ואתה פשוט אומר לאדם השני, "סליחה." ואם האדם השני לא יכול לקבל אותך חיים בצורה אתית, בדוק איזה סוג של חבר הוא. אם מישהו פשוט תמיד לוחץ עליך לעשות משהו לא אתי ולא מכבד את הערכים הרוחניים שלך, את הערכים האתיים שלך, האם הוא חבר אמיתי? מי רוצה שמישהו כזה ילחץ עלינו לעשות משהו שאנחנו לא רוצים לעשות שיהיו לו השלכות שליליות עלינו ועל אנשים אחרים? ואנחנו עושים זאת רק כדי לרצות את אותו אדם אחד, שאין לו מערכת אתיקה חזקה מאוד בעצמו.

אני חושב שאנחנו יכולים לעמוד איתן ובכבוד ובביטחון עצמי שלנו. ואנשים אחרים אוהבים את זה, הם לא אוהבים את זה, לא באמת משנה. כי כל כך הרבה אנשים באים אליי וזה כמו, "הו, הייתי בארוחת הערב המשפחתית הזו וכולם שתו יין, והרגשתי כל כך לא במקום שאני לא שותה יין, וקרוביי באמת רצו שאשתה, והם לא. יודעים משהו על בודהיזם, והם יחשבו שבודהיזם היא פשוט דת ממש גאוותת ואיומה שאי אפשר לעשות איתה כלום, ואני לא רוצה שהם יחשבו רע על בודהיזם, אז חשבתי שעדיף לשתות ולהתמזג". האם לאותו אדם יש חוכמה? לא. יש להם התקשרות למוניטין. אין להם חוכמה.

קהל: לפעמים אני שומע אנשים אומרים ש"אני לא שותה יותר מדי, אבל אני כן שותה, אז אני לא הולך לקחת את זה פקודה." אבל אני חושב שמה שאנשים שכן שותים לא מבינים זה לא שהאלכוהול משפיע עליך רק כשאתה שיכור. אם זה חלק מהחיים שלך, עד כדי כך שאתה תיכנע למשפחה שלך, אז זה גם משפיע על דרך החשיבה בין מפגשי השתייה. וזה לדעתי לא כך….

ת'בטן צ'ודרון המכובד: אתה אומר שגם אם מישהו אינו אלכוהוליסט, שעצם השתייה כחלק מהחיים שלך משפיעה על איך אתה חי את חייך. וזה משפיע על איך אתה חושב. זה משפיע עליך גם כלכלית. בדרך גדולה. ומשפיע על איזה סוג של חברים יש לך, מה אתה עושה עם החברים שלך. ולכן הנושא הוא לא רק נטישת השתכרות, אלא נטישת הנושא שיש לסמים ואלכוהול בחייך מלכתחילה.