להיות חסר פחד בהפיכת החיים למשמעותיים

• להעריך את החופש שלנו לתרגל דרך רוחנית
• הכרה בחופש ובעושר הפנימיים שלנו, בחיפוש אחר נתיב
• כיבוד העניין הרוחני בעצמנו ובאחרים
• חיים על פי הכמיהה והערכים הרוחניים שלנו, לא מחפשים תשובות פשוטות

המהות של חיי אדם: להיות חסר פחד בהפיכת החיים למשמעותיים (להורדה)

אנחנו עדיין על הבית השלישי. השורה השנייה של הבית השלישי. אנחנו עוגנים שם.

אתה בעל תכונות משובחות, הרווחת
צורה אנושית נוחה ונוחה זו.
אם אתה עוקב אחריי שמדבר כדי לעזור לאחרים,
תקשיב טוב, יש לי מה להגיד.

"צורת האדם המתאימה והנוחה..." התחלתי להסביר אתמול על באמת להקדיש מחשבה לגורם למה אנחנו נולדים אנחנו. למה לא נולדנו מישהו אחר? איך זה יהיה להיוולד מישהו אחר? איך זה יהיה להיוולד אפילו במין אחר, בצורה אחרת שבה אנחנו מוגבלים מבחינת מה שאנחנו יכולים לחשוב, מה שאנחנו יכולים להבין, על ידי גוּף שאנחנו לוקחים? אבל גם כשיש לנו חיי אדם, שיהיה לנו א אדם יקר החיים הם מצב אחר לגמרי. כמו שאמרתי אתמול, רק שיש בן אדם גוּף זה לא אומר שיש לנו חיי אדם יקרים, כי יש את כל האחרים האלה תנאים שצריך ללכת יחד עם זה, וכל אלה תנאים מרכז את היכולת שלנו ללמוד, להבין ולתרגל דרך רוחנית. זה מגיע משלבי הדרך להתעוררות, אז כמובן שהקריטריונים בו הולכים להיות הקריטריונים לאיזה סוג חיים מאפשרים לנו לתרגל את הדרך בצורה הטובה ביותר.

כמו שאמרתי אתמול, אם אתה נולד במדינה בלי הדהרמה - אולי הדהרמה מעולם לא לימדו שם, או אולי זה היה מקום שבו לא היה חופש דת, שבו באמת חיית בפחד נורא מהרשויות. וזה היה המצב בטיבט ובסין בזמן המהפכה התרבותית. זה היה המצב במזרח אירופה וברוסיה וקובה במשך עשורים רבים, שבהם אולי יש לך כמיהה רוחנית, אבל איך אתה הולך ללמוד משהו. ובמדינות רבות, בלתי אפשרי ללמוד את בּוּדְהָאהדהרמה של בכל מקרה גם אם יש לך חופש כי אין שם מורים, אין ספרים בשפה שלך.

כשאנחנו חושבים ככה, שיכולתי להיוולד בכל המצבים האלה שבהם היה קשה מאוד לפגוש את בּוּדְהָאאת תורתו של, או היכן שהייתי חי בפחד לתרגל אותם, או אולי נעצר או מוכה בגלל תרגול אותם, אז אנחנו באמת צריכים לחזור למקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו ולראות עד כמה אנחנו ברי מזל.

אבל אני חושב שלפעמים אפילו יותר מההון במצב החיצוני הוא ההון במצב הפנימי - שיש לנו, מהצד שלנו, איזושהי סקרנות ועניין וכמיהה רוחנית.

הפילוסופיה האישית שלי היא שאני מאמין בכל אחד שנמצא שם איפשהו, אבל שזה באמת נקבר בגלל המצב החיצוני, בגלל ההתניה שלהם, הרבה דברים, בגלל הדרך שבה המוח שלהם חושב. אז למרות שהשאלות האלה תמיד שם לגבי "למה אני חי", ו"מהי מטרת חיי", ו"מה קורה אחרי המוות", ו"מה זה אומר לחיות חיים משמעותיים...". למרות שהשאלות האלה קיימות, אני חושב בגלל שקשה לענות עליהן, ובגלל שהחברה החיצונית אומרת, "תשכח מזה, פשוט תנסה להרוויח כסף, זה מקור האושר", ולכן אנשים כן שוכחים את העניין והמיקוד הרוחני שלהם. על לעשות מה שהחברה אומרת שהם צריכים לעשות כדי להיות מאושרים.

כולנו גדלנו במשפחות שאני לא יודע מהן שלך, אבל אצלי להורי לא היה הרבה עניין רוחני, אפילו בדת שלהם. הם היו הדור הראשון שנולד במדינה הזו ולכן המטרה שלהם הייתה להשיג את החלום האמריקאי. אז הדת הייתה, כאילו, למי אכפת מזה? ובכל זאת, היה אכפת לי מזה. אבל אם אתה נולד במשפחה כזו, שבה אתה מקבל את המסר הזה כל הזמן, אז קל לחשוב, "אה, טוב, כן, אולי אני קצת מוזר כי אני שואל מה המשמעות של החיים הם. ואולי זה לא ממש נורמלי לתהות אם אני רוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם". או כל אחד מהדברים האלה שהוטבענו לעשות מאז שהיינו כל כך גדולים. כי ההורים שלנו, כשיהיו להם תינוק, הם מתוכננים את כל החיים שלנו, כי אנחנו עומדים לקבל ולהיות כל מה שהם לא היו מסוגלים לקבל ולהיות. כי זה מה שהם רוצים, כי הם חושבים שזה ישמח אותנו. אבל לפעמים במסגרת המרשם שלהם לאושר אין בודההרמה. אין מחשבה על הנושאים החשובים הללו על החיים.

העובדה שאפילו גדלים בסוג כזה של משפחה ובסוג כזה של תרבות, שיש לנו את הכמיהה הזו, ושאנחנו רואים שיש משהו מעבר למה שהחושים שלנו אומרים לנו. יש לנו איזושהי הרגשה שיש משהו משמעותי יותר מסתם לשכפל את חייהם של האנשים במגזין פיפל. או כל אנשי מגזין שתבחרו לחקות. חלקם עשויים לרצות לחקות את Fortune 500 או 400, מה שזה לא יהיה. יש אנשים שרוצים לחקות את גיבורי הספורט. מה שזה לא יהיה. לראות את זה, וואי, אולי יש משהו חשוב יותר, משמעותי יותר, ארוך יותר מכל זה.

העניין הרוחני הזה בלב שלנו הוא משהו שצריך באמת לכבד ולהעריך בעצמנו. במקום לחשוב, "אה, אולי אני מוזר," לחשוב, "מממ, אולי אני שפוי." כן? שאני השפוי כאן כי אני שואל שאלות מהסוג הזה. ואנשים אחרים אולי יבינו ואולי לא, זה בסדר, זה העסק שלהם. העסק שלנו הוא הכמיהה הרוחנית שלנו ומה אנחנו הולכים לעשות בקשר לזה. אז אני חושב שחשוב לכבד את החלק הזה של עצמנו, וחשוב לכבד את זה גם אצל אנשים אחרים, וליצור באמת חברויות עם אנשים שיש להם את אותו סוג של עניין רוחני וכמיהה רוחנית שיש לנו. כי האנשים האלה מבינים משהו עלינו זה מאוד חשוב (אני לא יודע מה איתכם) אבל המשפחה שלי לגמרי לא מבינה. אז האנשים שכן מבינים את החלק הזה בנו, שמעודדים אותנו לאורך הקו הזה, הם די חשובים. אז לכבד אותם ולכבד את עצמנו על האינטרס הזה.

ואז להיות חסרי פחד ולחיות לפי העניין והכמיהה האלה, ולא רק לחפש תשובות פשוטות, או תוויות פשוטות, או דברים מהסוג הזה, אלא באמת לחקור ולחקור ולבחון ולשאול שאלות ולחשוב לעומק על דברים. כי זו משמעות מאוד חשובה שאפשר להפיק מהחיים האלה שתשפיע על איך אנחנו מתים ומה קורה אחרי שאנחנו מתים. כי אם נחיה את חיינו רק עם שמונת הדאגות הארציות - ה התקשרות לאושר של החיים האלה - ואנחנו תמיד מחפשים הנאה חושית אושר ורכוש חומרי וכסף ותהילה ואהבה וסקס ו... כל מה שכולם נורמליים מחפשים, אתה יודע? הערכה ואישור ושבח... אם רק נחיה את חיינו בחיפוש אחר כל זה, וננסה להתרחק מההיפך, אז בסופו של דבר אנחנו מבזבזים הרבה זמן, כי הרבה מהדברים האלה באים והולכים מהר מאוד. כסף ודברים חומריים באים באים, לך לך. אותו דבר עם מערכות יחסים עם הרבה התקשרות-בוא בוא, לך לך. תהילה לא אמינה. שבח אינו אמין כי האדם הבא עומד להסתובב ולבקר אותך.

המטרה של כל זה היא להיות מסוגלים לראות שהאושר והרווחה שלנו אינם תלויים בעולם החיצוני. זה תלוי במה שקורה כאן בפנים [הלב שלנו] ואיך אנחנו חושבים ואיך אנחנו מרגישים ומה נקודת המבט שלנו על החיים. כי אנחנו יוצרים את החוויה שלנו לפי איך שאנחנו מסתכלים על דברים. ולכן לראות באמת שיש חיים משמעותיים פירושו לשנות את מה שנמצא כאן [הלב שלנו], ולקבוע סדרי עדיפויות שהם משמעותיים בטווח הארוך. את הכסף והדברים החומריים שלנו אנחנו לא יכולים לקחת איתנו, אז אם יש לנו אותם, השתמש בהם כדי להועיל לאחרים. השתמש בהם כדי ליצור טוב בליבנו שלנו, במקום נאחז עליהם בקמצנות. אם יש לנו שבחים ומוניטין טוב במקום להסתובב עם האף באוויר, חשבו "זה מאפשר לי להועיל יותר לאחרים". אז מה יש לי בתוכי שאוכל להועיל לאחרים? ואם המוח שלי מטורף לגמרי ומלא בורות, כעס, ו התקשרות, וקנאה וגאווה ועצלנות ויצירת תירוצים, איך אי פעם אני הולך להועיל למישהו? אז אם אני רוצה להועיל לאחרים אני צריך לעשות סדר במה שיש כאן [הלב/המוח], שיהיה לי סדרי עדיפויות טובים, בעלי ערכים טובים, בעלי אתיקה טובה הוראות והתנהלות. כי זה באמת ישפיע על החיים האלה, ישפיע על המוות שלנו וייתן לנו משהו חיובי לקחת איתנו לחיים הבאים. כי מה שאנחנו צריכים זה הכשרון, או הטוב הפנימי, שאנו יוצרים באמצעות שינוי התודעה שלנו, וזה ימשיך איתנו לחיים הבאים. כל אוסף הזבל שלנו בחיים האלה, הוא נשאר כאן. זה נשאר לגמרי כאן. כל ספרי האלבום והמזכרות שלנו, כל הדברים האלה. לא יכול לקחת את זה עם החיים העתידיים.

בכל מקרה, אנחנו אפילו לא נהיה אנחנו, אז נראה לנו שהדברים האלה משעממים לגמרי. [צחוק] כי זה מעניין רק כשזה קשור אליי, לא? כלומר, אם כולנו שלפנו את כל תמונות ילדות ואלבובי הילדות שלנו, האם תרצו להסתכל אחד באלבום של השני? אולי לשתי דקות, כדי לראות איך זה נראה כשהיינו ילדים קטנים, אבל אחרי זה זה כמו... [בעיניים מוצלבות]. נכון? [צחוק] מעניין לכמה דקות, לראות איך מישהו נראה, אבל...

אז בואו באמת יהיה לנו מוח שרוצה להפוך את החיים שלנו למשמעותיים ושהוא חסר פחד בתהליך זה.