חיים בשמחת הדהרמה

• התרחקות מההמולה החיצונית והפנימית של החיים האלה
• מנטליות העוני שלנו
• התמקדות בשמחת תרגול הדהרמה, לא משנה מה אחרים חושבים

המהות של חיי אדם: חיים בשמחת הדהרמה (להורדה)

אנחנו על הבית האחרון של הטקסט היום, אז אתה יכול רק לנחש מהו הנושא הזה.

מכוח עצה זו,
מי יתן ויצורים חיים יפנו מהמולת החיים האלה,
שהאושר שלו אף פעם לא מספיק,
שהסבל שלו לעולם לא נגמר,
לחיות במקום על פי השמחה הגדולה של הדהרמה.

פסוק הקדשה יפה, לא?

זה טקסט שג'ה טסונגקאפה כתב, דברי עצות למתרגלים. זהו פסוק ההקדשה של הטקסט.

הוא אומר, מתוקף העצה הזו (שניתן בטקסט), "שישויות חיות יחזרו מהמולת החיים האלה." מישהו מעורב בהמולת החיים האלה? המראה של החיים האלה כל כך חזק. שֶׁלָנוּ התקשרות לחיים האלה כל כך חזקים. כל מה שקשור לחיים האלה, והמקום שלי בהם, הוא כל כך חשוב. אפילו אנחנו מתרגלי דהרמה, עדיין המוח שלנו נמצא כל הזמן סביב החיים האלה. נכון? ומה אומר ג'ה טסונגקאפה? מי יתן ויצורים חיים יתרחקו מהמולת החיים האלה.

ב"המולת החיים האלה" הוא מתכוון לא רק לכל הפעילות הזו שאנחנו עושים - אנחנו חייבים לעשות את זה, אנחנו חייבים לעשות את זה, ללכת לכאן ולצאת לשם. לא רק זה, אלא ההמולה של החיים כאן בפנים (בעצמנו), המוח שמסתובב עם 10,000 רעיונות, 50 מיליון חרטות, אתה שם את זה, הכל מתרחש כאן בפנים. יש המולה די גדולה בלב שלנו, מה שמקשה על זה... ההמולה החיצונית מקשה פשוט לקלוט את הדהרמה כי אנחנו עסוקים מדי בללכת לכאן ולכאן, ולעשות כך וכך, אפילו לעצור ולהקשיב או לשמר אותה. אבל ההמולה כאן, בתוכנו, יוצרת מכשולים באמת לקחת את הדהרמה ללב, כי ההמולה בפנים היא בעיקר הגישה המרוכזת בעצמנו, לא? והבורות התפיסה העצמית שלנו. "אני רוצה את מה שאני רוצה כשאני רוצה את זה, ואיך אני יכול להשיג את מה שאני רוצה, ואיך אני יכול לעזור לחברים שלי ולהרוס את האויבים שלי? איך אני יכול להיראות טוב למרות שמה שעשיתי היה רע?" סוג זה של ההמולה הפנימית שמרחיקה אותנו לחלוטין מהכנות של השאיפות הרוחניות שלנו.

יש לנו שאיפות רוחניות כנות, הן נמצאות שם, בין ההמולה. אז כדי למצוא אותם ולשלוף אותם ולהטמין אותם אנחנו צריכים להאט מעט. לא רק האטה חיצונית של זה וזה והדבר השני, אלא האטה של ​​המוח המרוכז בעצמו, הבורות. במיוחד התקשרות למוניטין ולשבחים. ילד השניים האלה כל כך מעסיקים אותנו.

זו שורה קצרה, אבל יש בה הרבה משמעות. אתה יכול לדמיין לרגע? "שישויות חיות יפנו מהמולת החיים האלה." פשוט עצור. כל מה שהעיתונים מדווחים, כל האנשים האלה, רק שעה אחת, מתרחקים מהמולת החיים האלה. זה יהיה די מדהים, לא? רע לכלכלה. לא יכול לעשות את זה. אבל טוב ללב, לא? וכנראה גם טוב לבריאות.

ואז בשורה הבאה,

המולת החיים האלה, שאושרם אף פעם לא מספיק, שהסבל שלהם לא נגמר

כמה נכון. אושר החיים האלה, מה שנקבל, לא מספיק.

אנחנו די עוברים את החיים עם שמונת הדאגות הארציות, עם מנטליות העוני הזו. האושר שיש לי אף פעם לא מספיק. זה אף פעם לא בטוח מספיק. ההנאה החושית שלי, אף פעם לא מספיק טובה, זקוקה לשיפור מסוים. מערכות היחסים שלי, אף פעם לא מספיק טובות. יכולתי להשתמש בעוד אהבה. יכולתי להשתמש בעוד הערכה. יכולתי להשתמש בעוד שבחים. לא יכלתם?

זה אף פעם לא מספיק. האושר אף פעם לא מספיק. אנשים לא מזהים כמה אני מדהים ומעריכים את זה מעומק ליבם. אני עושה כל כך הרבה, צריך להיות לי יותר הנאה, אבל ההנאה מגיעה לכל האנשים האחרים האלה. לא בשבילי. כי העולם מאוד לא הוגן. גם זה, זוכר? המילים הראשונות שלנו כילדים: "זה לא הוגן." אבל האושר אף פעם לא מספיק. תמיד מנטליות עוני.

והבעיות אף פעם לא נגמרות. מה שאנחנו רוצים, אנחנו לא יכולים לקבל מספיק. מה שאנחנו לא רוצים, זה בא אוטומטית. אפילו אנחנו מנסים לעצור את זה, בעיה אחת אחרי השנייה.

אנחנו תמיד חושבים, "הו, ברגע שהבעיה הזו תפתר אז אוכל לתרגל דהרמה. יש בעיה שמפריעה לי כרגע. אנחנו נתקן את זה, ואז באמת אוכל לעשות תרגול דהרמה רציני". אבל אתה יודע, ברגע שבעיה אחת מסתיימת, אז כל האחרות שחיכו בתור להיות בולטות, עכשיו אחת מהן הופכת למקום הראשון ויש לנו בעיה חדשה להתעסק עליה, להציג את עצמנו איתה: "אני" מי שיש לו את הבעיה של (מלא את החסר)." כך אנו יוצרים זהות ומציגים את עצמנו.

האם זה לא יהיה נפלא - "שהאושר שלו אף פעם לא מספיק, שהסבל שלו לעולם לא נגמר" - אם נוכל להפוך את אלה במוחנו. אתה יודע, מה נהגתי לומר מה למה כן היה אומר על "טוב מספיק, יקירי". האושר שלי מספיק טוב. זה מספיק טוב. מה שיש לי מספיק טוב. מי שאני מספיק טוב. מה שאני עושה זה מספיק טוב. אני מרוצה. יש קצת שביעות רצון בחיים שלי. בעיות באות, הזדמנות לצמוח. במקום בעיות באות, "אההה! הם לא אמורים להיות כאן תרחיק אותם!"

על מה עוסקות תורות אימון המחשבה? בעיות: טוב! אתה יודע איך אומרים את זה כשא בודהיסטווה שומע מישהו אומר, "בבקשה תוכל לעשות את זה בשבילי," במקום לרוץ מהדלת מהר ככל שהוא יכול להעמיד פנים שהם לא שמעו, בודהיסטווה אומר, "כן! מה אני יכול לעשות כדי לעזור?" אז כדי להפוך דברים במקום להפוך אותם לבעיות, להפוך אותם לדרכים לתרגול, כדי להגביר את הנדיבות שלנו, את החמלה שלנו.

לזה מקדיש ג'ה רינפוצ'ה, "לחיות במקום על פי השמחה הגדולה של הדהרמה". במקום להתרוצץ ולנסות לשכלל את האושר של החיים האלה, מה שלעולם לא נצליח לעשות, פשוט השאירו אותו בצד והתמקדו בשמחת תרגול הדהרמה. המשמעות של הדהרמה משנה את הלב שלנו, משנה את מה שבפנים. באמת לקחת שמחה מהתרגול שלנו ולהפוך את זה לאושר בחיינו.

למרות ששאר העולם אומר לנו שאנחנו משוגעים. והם יעשו זאת. אבל זה בסדר. כי מנקודת המבט שלנו הם גם משוגעים. הם לא? אתה לא מרגיש שאתה חי בבית משוגעים לפעמים בעולם הזה כשאתה קורא את העיתון? אני מרגיש כאילו אני חי בבית אגוז. ההחלטות שאנשים מקבלים...מדהימות.

לחיות על פי שמחת הדהרמה זו הקדשה יפה, הזמנה יפה עבורנו.

חשבתי שאקרא את כולו, כי אנחנו תמיד אמורים להתחיל מחדש. אז חשבתי, מכיוון שהוא כל כך קצר, אקרא את כולו שוב.

המהות של חיי אדם, דברי עצות למתרגל הדיוט מאת Je Tsongkhapa.¹

הומאז' לשלי גורו, מנג'ושרי הצעיר!

לאלו שנמצאים במקלט שלה, כל אושר ושמחה,
לאלה הסובלים מסבל, כל סיוע.
טרה האצילה, אני משתחווה לפניך.

"את הנסחפים על ים גדולים של סבל אציל" -
עוצמתי נדר עשוי טוב.
לרגלי הלוטוס שלך, אלת חמלה,
אני מציע את הראש המורכן הזה.

אתה בעל תכונות משובחות, הרווחת
צורה אנושית נוחה ונוחה זו.
אם אתה עוקב אחריי שמדבר כדי לעזור לאחרים,
תקשיב טוב, יש לי מה להגיד.

המוות בהחלט יבוא ויבוא מהר.
אם תזניח לאמן את המחשבות שלך
שוב ושוב על ודאויות כאלה
לא תצמיח שום מוח טוב,
וגם אם תעשה זאת, זה יתבזבז
על הנאה מתפארת החיים האלה.

חשבו, אם כן, כשראיתם ושומעים על מותם של אחרים,
"אני לא שונה, המוות יבוא בקרוב,
זה ודאות בלא ספק, אבל אין ודאות מתי.
אני חייב להיפרד משלי גוּף, עושר וחברים,
אבל מעשים טובים ורעים יבואו אחריו כמו צללים.

"מהרע יבוא הכאב הארוך והבלתי נסבל
משלושת המחוזות התחתונים;
ממלכות טובות יותר גבוהות, מאושרות יותר
שממנו ניתן להיכנס במהירות לדרגות ההתעוררות".
דע את זה ותחשוב על זה יום אחר יום.

עם מחשבות כאלה עשה מאמצים במקלט,
לחיות הכי טוב שאתה יכול בחמשת החיים נדרים,
שבחים על ידי בּוּדְהָא כבסיס לחיי הדיוטות.
קח לפעמים את שמונה היום נדרים
ותשמור עליהם ביוקר.

שיכרות, במיוחד, היא חורבן העולם,
בבוז על ידי חכמים.
לכן, בעלי התכונות המשובחות שלי,
טוב להתפנות מהתנהגות בזוי שכזה.

אם מה שאתה עושה מביא בסופו של דבר סבל,
למרות שזה עשוי להיראות ברגע כאושר,
אז אל תעשה את זה.
אחרי הכל, אוכל מבושל להפליא אבל מעורב עם רעל
נותר ללא פגע, לא?

אל ה שלושה תכשיטים לעשות תפילות ו הנפקות כל יום,
לעבוד קשה כדי להיות בריא, להתוודות על עוולות קודמות,
לחזק את שלך נדרים שוב ושוב,
מקדיש את כל הכשרון להתעוררות.

לסיום: אתה נולד לבד, מת לבד,
לכן חברים ויחסים אינם אמינים,
הדהרמה לבדה היא ההסתמכות העליונה.

החיים הקצרים האלה נגמרו, נעלמו במהירות הבזק.
תבין את זה, ויהי מה, עכשיו זה הזמן
למצוא אושר נצחי.
אל תעזוב את חיי האדם היקרים האלה בידיים ריקות.

מכוח עצה זו,
מי יתן ויצורים חיים יפנו מהמולת החיים האלה,
שהאושר שלו אף פעם לא מספיק,
שהסבל שלו לעולם לא נגמר,
לחיות במקום על פי השמחה הגדולה של הדהרמה.

1. תרגום של גאווין קילטי. מ הפאר של ירח סתיו: הפסוק המסור של טסונגקאפה, Wisdom Publications, 2001. עם תודה ל-Wisdom Publications על הרשות לשכפל טקסט זה באינטרנט. ↩