פסוק 69: הדובר הטוב מכולם

• החשיבות של הקשבה לדהרמה
• ניצול הזדמנויות להקשיב לתורות חיות
• שילוב של כל התהליך של שמיעה, חשיבה ומדיטציה, במיוחד אם אנחנו רוצים ללמד אחרים

אבני חכמה: פסוק 69 (להורדה)

מיהו הדובר הטוב ביותר מבין כל אותם יצורים חזקים?
הוא (או היא) שהקשיב מקרוב למגוון עצום של ידע מתעורר.

יצורים חזקים פירושם חזק בדהרמה. מישהו שמסוגל לבטא היטב את הדהרמה כך שאחרים יוכלו להבין אותה ולצבור קצת ניסיון ממה שהם שומעים. אז, "מי הדובר הטוב ביותר?" ובכן, ברור שה בּוּדְהָא. אבל מלבד ה בּוּדְהָא, "אלה שהקשיבו מקרוב למגוון עצום...." כאן יש לו "מקרא של הארה". הייתי אומר "על לימוד". מכיוון שתורות אינן "מסורת". האם הם?

פסוק זה באמת מדגיש את חשיבות ההקשבה לתורות. אז תמיד יש לנו את שלושת הדברים: הקשבה (שכוללת לפעמים לימוד וקריאה), הרהור (הרהור או חשיבה), ואז שלישי, מדיטציה. אז הדרישה המינימלית ליכולת לבטא את הדהרמה וללמד את הדהרמה היא לשמוע הרבה תורות בעצמו. כעת, נוכל לומר, "למדתי הרבה תורות בעצמו." עם זאת, אני באמת מבין מדוע הם אומרים לעתים קרובות "שמע". כמובן שזה אומר אחרי שאתה שומע אתה לומד ואתה קורא. אבל אני חושב שהשמיעה - בהתנסות ישירה עם מורה חי - היא באמת חשובה. שאם אתה לא מתאמץ להשתתף בהוראה עם מורה אמיתי וחי בקבוצה של אנשים אמיתיים וחיים, אלא רק לומד ולומד, אז אתה לא מקבל את מלוא החוויה.

כמובן, אם אתה גר בטימבוקטו ואין מי ללמוד ממנו, כמובן שאתה נכנס לאינטרנט, אתה קורא, אתה עושה כל מה שאתה יכול. אבל, כשיש לך הזדמנות, הקשבה לתורות וקיום מערכת יחסים עם מורה זה דבר שלא ניתן להחליף בקריאה או בלימוד בלבד. אבל כמו שאמרתי, אחרי שאתה שומע את התורות אתה חוזר אחורה, אתה קורא את הטקסטים. או שאתה קורא את הטקסט לפני שאתה לומד את ההוראה כי אז אתה יודע קצת על זה ואתה יכול להבין את ההוראה טוב יותר. אבל אתה משלב את כל התהליך הזה של למידה באמצעות שמיעה, קריאה ולימוד.

וזה באמת חשוב אם רוצים ללמד או לשאת שיחות דהרמה. לפעמים אנשים ממש להוטים, כמו, "אני רוצה להיות מורה בודהיסטי." וגם, "אני רוצה לעזור ליצורים חיים בכך שאני מורה בודהיסטי." אבל העניין הוא שאנחנו צריכים להפוך את עצמנו למורים מוסמכים. אחרת נהיה בלגן. ואם אנחנו מלמדים דברים בצורה לא מדויקת, אם אנחנו מטעים אנשים בדרך, לא רק שזה כבד מאוד קארמה את עצמנו, אבל זה מאוד מזיק לאנשים שאנחנו מלמדים.

לפעמים הם חושבים, "הו, רק האדם היסודי הראשון שלך שנותן לך את ההרצאה הבודהיסטית הכללית ומלמד אותך מדיטציה, האדם הזה יכול להיות כל אחד." אבל אני באמת שם לב שאנשים מקשיבים והם זוכרים את הדברים הראשונים שמלמדים אותם על נושא מסוים. ואם הם לומדים את הדברים הראשונים האלה בצורה שגויה, אז כשהם שומעים את הדבר הנכון לעתים קרובות יש להם התנגדות אליו. "אה, אבל המורה הראשונה שלי אמרה בלה בלה." ובאמת קשה לשכנע אותם שאותו אדם לא ידע זאת היטב, או ביטא זאת בצורה לא נכונה. או אפילו שהאדם עצמו שמע את זה לא נכון. אתה יודע, הרבה זמן אנחנו מקשיבים לדברים ואנחנו לא שומעים את התורות כמו שצריך, ואנחנו לא זוכרים את התורות כמו שצריך. אז זה יכול להגיע מכל מקום. אבל עד כמה שאפשר, שאנשים באמת ילמדו נכון.

אנחנו יכולים לראות את זה בתוכנו, נכון, מה קורה כשאנחנו לומדים משהו לא נכון - מה שיכול לקרות, כמו שאמרתי, כי אנחנו לא לומדים את זה ואנחנו רק זוכרים חצי מהמשפט הזה וחצי מהמשפט הזה והרכיבו אותו למשפט שלישי שלא היה מה שהמורה אמרה בכלל. וזה קורה כל הזמן. אנשים יתקרבו אלי אחרי שיחה ו"אמרת בלה בלה". ואני אומר, "באמת? תקשיב להקלטה, אני אף פעם לא אומר את זה". אבל אנשים זוכרים דברים. ולכן חשוב כמה שיותר מהצד שלנו לעזור להם לזכור דברים נכון.

הם תמיד מדברים על שמיעת תורות כמו, בערך, איסוף צרור תכשיטים, או קבלת צרור תכשיטים, כי כשיש לך הרבה תורות אז לא משנה היכן אתה נמצא בחייך יש לך הרבה על מה לחשוב. הרבה ל מדיטציה עַל. אז אני חושב כאן על האנשים בטיבט אחרי 1959 שנזרקו לכלא, והם לא הורשו אפילו להזיז את השפתיים שלהם. המנטרה או משהו כזה. אבל האנשים שלמדו ושמעו תורות ושיננו את הטקסטים אז זה היה בסדר. הם פשוט ישבו שם ודקלמו את הטקסטים שלהם והרהרו בטקסטים שלהם והרהרו בכל התורות שהם שמעו, וזה היה בסדר. את הדהרמה הזו לעולם אי אפשר לקחת מהם. ואילו אם לא למדנו אז אם נקלענו למצב קשה אין לנו על מה לצייר אם אנחנו לא יכולים להגיע לספר או להגיע למחשב ואנחנו לא יכולים לזכור כלום בעצמנו. אז שמיעת תורות היא באמת חשובה.

כמובן, זה לא הדבר היחיד. צריך גם לחשוב עליהם ולדון בהם, כי ככה אנחנו משכללים את ההבנה שלנו ומוודאים שבאמת הבנו נכון. ואז אחרי שיש לנו את ההבנה הנכונה, אז כשאנחנו מדיטציה, אנחנו יכולים לקבל קצת ניסיון, כשאנחנו גם עושים טיהור ואוסף של כישרון כדי להבשיל את מוחנו. כל מיני פעילויות כאלה יהפכו אותנו ל"ישות חזקה". או רמקול הכי טוב.

הם גם אומרים…. במיוחד אם למישהו יש את שלושתם - שמיעה, חשיבה ומדיטציה - וכך יש לו מימושים, אז כשהוא מדבר, אפילו אם הוא רק אומר קצת, זה באמת נכנס, בכוח הדיבור שלו, כי הוא מדבר מניסיון אישי. הם לא מספרים לך תיאוריה. הם מספרים לך, בערך, איך זה. ולכן הם אומרים שמישהו שהוא א בודהיסטווה, מי יצר bodhicitta, כמובן שיש להם מימושים של רבים מהנושאים של הדהרמה, אז כשאדם זה מלמד זה כאילו זה חזק מאוד כי הוא מדבר מהניסיון האישי שלו. הם לא רק מלמדים תיאוריה ורשימות ודברים כאלה.

ככל שנלך יותר לכיוון הזה, כך נהיה טובים יותר במונחים של באמת תועלת לאחרים. וככל שאנחנו הולכים להועיל לעצמנו. כי זה כל כך חיוני לתרגל את מה שאנחנו מלמדים. אם אנחנו לא מתרגלים את זה אז מה לכל הרוחות אנחנו עושים?

[בתגובה לקהל] אבל גם אם יש לך רק קצת ניסיון עם משהו, אתה יודע? כי באמת הפכת את זה לחלק מעצמך אז כשאתה אומר את זה לאחרים זה הופך להיות משמעותי עבורם. זה לא רק אינטלקטואלי בלה בלה בלה.

זה, אני חושב, ההבדל בין מישהו שלומד בודהיזם במסגרת אקדמית אבל אף פעם לא מתאמן, לעומת מישהו שמתאמן. הם אולי עדיין לומדים בודהיזם במסגרת אקדמית, אבל הם גם מתרגלים, וזה עושה הבדל עצום. וכמובן, אם תקשיב לתורות משושלת של מתרגלים אתה הולך לקבל חוויה שונה לגמרי מאשר אם תקשיב מאנשים שרק לומדים נושא מתוך עניין אקדמי. כי מישהו שלומד את זה כי הוא מתרגל את זה, כי זה משמעותי עבורו בחייו, כי יש לו איזושהי אמונה בזה, אז זה משמעותי עבור אותו אדם. זה לא רק כמו להתייחס למאפיינים של מכונית, אתה יודע? או משהו כזה.

[בתגובה לקהל] אה, כן. מכל המורים המבקרים — כמובן, אתה לא לומד את זה מהמורה המתגורר שלך. [צחוק] אבל מכל המורים המבקרים זה מאוד שימושי ללמוד מאיך שהם חיים את חייהם ומתבוננים בהם ובכל דבר.

היית צריך לראות אותה עם גשה תאבקה. שמת לב אליה? היא הייתה הנזירה המושלמת. עיניים למטה, כל כך שליו, כל כך שליו. נושא את הספר שלו. הולך לאט ובתשומת לב. היא הייתה מושלמת עם גשה תאבקה.

[בתגובה לקהל] כן, היית כזה בימים הראשונים כשפגשת אותי לראשונה. עכשיו זה כמו…. לעתים קרובות הם אומרים שכאשר אתה נשאר ליד מורה הרבה אתה צריך להיות זהיר כי ההתנהגות שלך הופכת די מרושלת.

[בתגובה לקהל] כן, אז מה שגשה ג'מפה טגצ'וק אמר, כן, בסדר להיות אקדמאי, אבל זה לא... אם אתה הולך ללמד במרכז בודהיסטי לאנשים שרוצים לתרגל אז אתה באמת צריך תרגול, אמונה, ואמונה בעצמך.