החלטה נהדרת ובודהיצ'יטה

• ההכרח בהבנה של לידה מחדש
• איך ריקנות ולידה מחדש הולכים ביחד
• פיתוח חום וחיבה לכל היצורים החיים
• הנחישות להיות א בודהא לטובת כל היצורים

חוכמת המאסטרים של הקדאם: שבע נקודות סיבה ותוצאה, חלק 3 (להורדה)

בפעם האחרונה עברנו אהבה וחמלה. בהתבסס על שוויון נפש אנו רואים יצורים חיים ככאלה שהיו הורינו. במיוחד האמהות שלנו בגלל הקשר הקרוב הזה. ואז לראות את החסד שלהם. רוצים להחזיר את חסדם. אהבה מחממת לב שרואה בהם חביבים.

זה צעד גדול, לראות באמת את כל היצורים החיים השונים כחביבים. אתה יכול לראות את זה כדי באמת לעשות את זה בצורה מלאה לחלוטין…. קודם כל, כל השיטה הזו מחייבת הבנה של לידה מחדש. אתה יכול לעשות את זה בלי הבנה של לידה מחדש, ואתה יכול לעשות את זה באומר, "אני לא יודע אם אני מאמין בלידה מחדש או לא", אתה יכול לעשות את זה ולקבל כמה תוצאות טובות מזה, אבל זה לא הולך להיות. אותה השפעה כאילו אתה מתחיל באמת להסתכל על יצורים חיים ולחשוב שהיו לך מערכות יחסים איתם שהיו מאוד קרובות ומאוד מגוננים ומאוד אכפתיים, מספר פעמים מאז זמן חסר התחלה. אם רק מסתכלים עליהם כמי שהם בחיים האלה אז כמובן שהמראה של טמבל שקיים מטבעו הוא די חזק, ואתה לא חושב עליהם כעל בועה קארמית, כי אם אתה חושב רק על החיים האלה אין שום דבר. קארמה, אנחנו סתם נולדנו בטעות כמי שאנחנו, ומתים, וזה הסוף, יוצאים מהקיום. אבל אם אתה באמת חושב על אנשים כמוצרים של קארמה, שהם לא כל סוג של אישיות קיימת מטבעה, או אדם, שמי שהם... כשאני אומר בועה קרמית, הם רק ביטוי של כל הזרעים הקארמיים שהבשילו בזמן הזה, וכל הזרעים הקארמיים שיהיו. מבשילים במהלך כל חייהם שמשפיעים על הפעולות הרגילות שלהם, על הגישות שלהם, היכן הם גדלים, אז במה הם מותנים במהלך החיים האלה. אז זה נותן לך השקפה הרבה יותר רחבה בצורה כזו, וזה באמת די מועיל מבחינת ההבנה שיצורים חיים אינם קיימים מטבעם עם איזושהי אישיות מוצקה.

האם אתה רואה, איכשהו, איך לידה מחדש וריקנות הולכים יחד? כפי שאמרתי, אתה יכול להפיק תועלת מהדרך הבודהיסטית בלי זה, אבל כדי באמת ללכת לעומק הם מאוד עובדים יחד. רק בגלל שיצורים חיים ריקים מקיום אינהרנטי, אז הם יכולים להיות בצורות שונות וביחסים שונים אלינו בתקופות חיים שונות ואפילו במצבים שונים בתקופת חיים זו. כשראיתי את זה, אז זה מחזק את זה שהם לא סוג של אישיות קונקרטית, מה שאז מחזק שהיו לנו כל מיני מערכות יחסים... זה קצת הולך קדימה ואחורה ככה. אבל זה עוזר לך, במיוחד אם יש לך בעיה עם מישהו בחיים האלה, לחשוב שמי שהאדם הזה לא יהיה, הוא לא תמיד היה האדם הזה שהוא בחיים האלה. הם היו כל מיני אנשים אחרים בחיים הקודמים, ולכן אולי יש לי בעיה איתם בחיים האלה, אבל בחיים הקודמים היינו מאוד קרובים. ובחיים הבאים נהיה קרובים מאוד. זה באמת עוזר לנו, זה מרחיב את התודעה ונותן לנו קצת מקום לחשוב על מערכת יחסים אחרת עם מישהו כי אנחנו יודעים שהאדם הזה הוא לא מי שהוא נראה ברגע המסוים הזה בחיים האלה. שמה שאנחנו מתייגים "האדם הזה" הוא ה"אני" הכללי שמתויג בהתאם ל"אני" הזה בכל תקופות החיים השונות. זה נותן לנו קצת מרחב לא להרגיש מרותקים לפינה ולכודים עם אותו סוג של יחס שלילי כלפי מישהו. ובאופן דומה לא להרגיש כלוא לפינה ולכוד על ידי אותו סוג של התקשרות ותחושות של מחויבות וציפיות וכל זה, כי כל היחסים האלה משתנים כל הזמן.

אני חושב שזה מאוד מועיל. במיוחד כאשר אנו מתקדמים דרך שבעת הסיבות וההשפעות הללו bodhicitta, להכניס אליו ריקנות באמת עוזר במידה ניכרת. אני חושב שאפילו יש את הרעיון, הבסיס של כל זה, של שוויון נפש. זה כרוך גם בהבאת ידע של ריקנות לתוכו. כי שוב, אם כולם היו אנשים מוצקים וקונקרטיים, מערכות היחסים לא יכלו להשתנות, האישיות לא הייתה יכולה להשתנות, הכל היה מתוקן. זה באמת נותן הרבה מקום שם.

(לדוגמה) אולי יש כלב משתולל שנשך אותך. עכשיו יש לך את כל הבעיות שיש לך כלב משתולל שנשך אותך, אבל מי שזה לא חי הוא, הם לא תמיד היו כלבים משתוללים והם לא תמיד יהיו הכלב הזה, וזו הייתה אמך החביבה והאוהבת . ואתה הולך, "מה? הכלב המשתולל הזה היה אמא ​​החביבה והאוהבת שלי?" למה לא? היו לנו תקופות חיים חסרות התחלה, יש הרבה זמן. ואז אם תתחיל להסתכל על הכלב הזה דרך העיניים של "טוב, זו אמא שלי... אולי לא אמא שלי בחיים האלה, אבל אמא שלי בחיים הקודמים... ואני לא מזהה אותם בגלל קארמה הם יצרו מה שגרם להם להיוולד בסוג כזה של פעילויות בפעילויות מסוג זה." אתה עדיין יכול לפתוח את הלב שלך ולחוש קצת חמלה כלפי הכלב הזה.

אני מוצא את הדוגמה הזו מאוד מועילה. נניח שהייתה לך מערכת יחסים ממש קרובה עם אמא שלך (או אבא, מי שגידל אותך) ואז קרה משהו והיית נפרדת מהם במשך הרבה מאוד שנים, ואז יום אחד הלכת ברחוב ואתה מסתכל יש אדם מבוגר מאוד שיושב ברחוב ומתחנן, ופתאום אתה מבין "אלוהים אדירים, זאת אמא שלי (אבא, בייביסיטר, מי שזה לא היה). והם יושבים על המדרכה ומתחננים". ואתה מרגיש מופתע, אבל האם היית פשוט עובר ליד הקבצן הזה אם היית מבין שזה אותו אדם שטיפל בך כשהיית תינוק קטן? אין סיכוי. לא משנה איך הקבצן הזה נראה היית אומר, "אמא (או אבא, או מי שזה לא יהיה). אני הולך לעזור לך." באופן אוטומטי תחושת האהבה הזו הולכת לבוא לאותו אדם, למרות שהוא מלוכלך ולא התקלח כבר כמה שבועות, והוא לובש בגדים ישנים ומרופטים. ברגע שאתה מזהה שהם היו ההורים החביבים שלך בחיים האלה, כל הדעות הקדומות האלה נעלמים, וכל האדישות הזו נעלמת כי אתה מזהה אותם.

באותו אופן, אם אנחנו באמת מאמנים את עצמנו לראות שכל היצורים החיים היו ההורים שלנו, ונזכור את האדיבות, אז כשאתה רואה יצורים חיים אחרים יש את אותה הרגשה של זיהוי האדם הזה שהיה אמך, או אביך החביב, או בייביסיטר, או מטפלת, והנה הם שוב, ואותה תחושת חום וחיבה עולה כלפיהם.

אני חושב שזה די מועיל אם אנחנו יכולים לאמן את המוח שלנו להסתכל על יצורים חיים בצורה כזו.

אני חושב שזה היה אטישה, בכל פעם שהוא פגש יצורים חיים שונים, במוחו הוא היה אומר, "זו אמא שלי, סוג של "שלום אמא". ומיד לאמץ את התחושה הזו של קרבה ואינטימיות עם אותו אדם. ואני חושב שלקדושתו יש יחס כזה, כשאתה רואה אותו עם אנשים. אוטומטית תחושת החום הזו כלפי אנשים. אז זה אפשרי עבורנו לפתח גם את זה.

ואז, לאחר שפיתחו את האהבה והחמלה, אז הצעד השישי הוא ה החלטה נהדרת. זה מהווה נחישות חזקה להיות מעורב בשיפור המצב. לעתים קרובות הם נותנים את האנלוגיה שזה ההבדל בין אתה עומד על שפת הבריכה לבין מישהו טובע בבריכה, ואתה הולך, "אלוהים אדירים, מישהו טובע, מהר תציל אותם, אתה נכנס וקופץ פנימה להציל אותם." בגלל שיש לך חמלה, אתה לא רוצה שהוא יטבוע, אבל אתה לא קופץ לתוך עצמך... (כי יש לך את שמלת התחרה הנחמדה שלך, והאיפור שלך יימרח, והשיער שלך, הרגע עשית את זה, אתה לא רוצה שזה יבוטל, אז "בבקשה, אתה תקפוץ פנימה.") בעוד שהאדם עם ה החלטה נהדרת זה "אני קופץ פנימה" ואין מחשבה, זה פשוט, בום, אתה עושה את זה.

כל כך התרשמתי מהאיש האחד הזה. זה היה ממש לפני ההשבעה הראשונה של אובמה, אני חושב, והוא היה בניו יורק או DC איפשהו, וילד מרגיש על פסי הרכבת התחתית, והאיש הזה בשבריר שנייה, למרות שהיה איתו ילד משלו, קפץ על פסים, מונחים על הילד הזה, והרכבת התחתית דרסה ממש מעליהם, ולא הרגה אותם. והבחור הזה עשה את זה בלי…. זה היה פשוט ספונטני. זה, בשבילי, אני לא מאמין שמישהו עשה את זה. הם הזמינו אותו לטקס ההשבעה. כלומר, הוא היה באמת גיבור. אבל זה נותן את ההחלטה ש"אני הולך לעשות משהו." אני לא עומד מנגד ומייחל לזה. זה לא רק בראש שלי, אלא אני עושה משהו.

בשלב זה זה מוביל אותך לשאול, "ובכן, במצבי הנוכחי האם אני באמת מסוגל לעשות כל מה שאני יכול... יש לי את כל המשאלות האלה להיות מסוגל להועיל לישויות חיות, אבל האם אני מסוגל להגשים אותן?" יש לי את האהבה והחמלה הזו, שמחייבים אותי להיות מעורבים, אבל האם יש לי את היכולת לבצע באמת? האם יש לי את הידע לעשות את זה? האם יש לי מספיק חמלה? האם יש לי את המיומנות לעשות זאת? ואז אתה מבין, לא, אני סוג של אדם דפוק שאני עצמי. אז אם אני באמת מתכוון לבצע את מה שהייתי רוצה לבצע, את מה שהתחייבתי לבצע, אז אני צריך לעבוד על עצמי, אני צריך להשתחרר מכל המכשולים, להתפתח בתוכי. של התכונות הטובות. למרות שאני יכול לעזור עכשיו, העזרה שאני יכול לתת מוגבלת. אם אצליח לטהר את מוחי לחלוטין, להשיג את כל התכונות המעולות, אז העזרה שאוכל לתת תהיה בלתי מוגבלת.

שש הראשונות הללו היו הגורמים, ואחר כך השביעית בהוראה בת שבע הנקודות היא bodhicitta, שבו אתה יוצר את ה שאיפה…. אני חושב שזה חייב להיות יותר מ- שאיפה, אני חושב שזו צריכה להיות קביעה. שאיפות הן קלות. "אני שואף לזה, אני שואף לזה". אנחנו צריכים נחישות. יש לך את הקביעה הזו ש"אני הולך להיות א בודהא לטובת יצורים חיים." בשלב הזה, אז יש לך... זכור אתמול בערב עברנו את שלבי השאיפה bodhicitta, שואפים bodhicitta עם הבטחה, ולאחר מכן מעורבות bodhicitta. בשלב הזה, כשיש לך את הנחישות המלאה, אז תהיה לך את המעורבות bodhicitta.

אבל כמובן, כשאתה מייצר את זה בפעם הראשונה, אתה למעשה, בפעם הראשונה, כנראה שואף bodhicitta, ואז זה דועך קצת, ואז זה השאיפה בפועל bodhicitta עם מחויבות, ואז זה הופך למושך.

ואז, כדי לעשות את מה שאנחנו מתכוונים לעשות, אז אנחנו עוסקים בשש השלמות. אם אי פעם משעמם לך ואינך יודע מה לעשות, זכור זאת. יש הרבה מה לעשות. לאנשים שיש להם בעיות עם השתעממות, אני תמיד ממליץ על תרגול דהרמה. אתה אף פעם לא משתעמם. תמיד יש מה לעשות.