להכיר בכעס שלנו

• חשיבות לראות את החסרונות של התלאות
• כיצד היסורים מונעים מאיתנו לפתח תכונות טובות
• דוגמאות לאיך כעס יוצר בעיות בחיינו

חכמת אדוני הקדם: הכרה שלנו כעס (להורדה)

התחלנו לדבר על תרופות הנגד השונות למצוקות. אמרתי שלפני שנכנס לתרופות הנגד, עלינו להקדיש זמן לבחון את החסרונות של הבעיות, כי אם איננו רואים את החסרונות אין לנו דחף ליישם את התרופות הנגדיות. ואז זה פשוט הופך להיות, "טוב, אני צריך להיפטר מהרגש הזה, אבל למעשה אני מאוד אוהב את זה." אז זה טוב מאוד להקדיש זמן למחשבה על החסרונות.

פעם אחרונה שדיברנו על התקשרות וביקשתי מכולם לתת דוגמה ספציפית כיצד התקשרות גרם לבעיות במהלך החיים. אני חושב שזה די טוב לעשות כי זה נותן לך קצת חיים אמיתיים (תחושה), אתה יכול לראות את זה נוכח בחייך שלך. ואז, כמובן, לחשוב על החסרונות במונחים של יצירת שלילי קארמה ולגרום ללידות מחדש נמוכות יותר, ולחשוב שסוג של קארמה, ועל ידי חיזוק אותם רגשות שונים, אז זה רק יוצר עוד ועוד ערפול על המוח, אז זה הופך להיות יותר ויותר קשה ליצור bodhicitta, יותר ויותר קשה להבין ריקנות.

במיוחד עם היסורים אתה יכול לראות בבירור איך הם מונעים ממך, למשל, ליצור bodhicitta. אם יש לך התקשרות ליצורים חיים, איך אתה הולך להתפתח bodhicitta שרוצה לעבוד לטובת כולם באותה מידה? התקשרות לא נותן לך לעשות את זה. אין דרך לייצר bodhicitta כשיש חזק התקשרות בנפש כי bodhicitta צריך להתבסס על שוויון נפש ודאגה לכל היצורים, ואילו התקשרות מחלק יצורים לאלה שאני אוהב שאני רוצה לעזור ואז לאלה ש(בלה), ואז לאלה שלא אכפת לי מהם.

אתה יכול גם לראות איך התקשרות מונע ממך לייצר חוכמה. קודם כל זה לוקח את המוח שלך לגמרי למסע בהסחת דעת כך שאתה לא יכול לפתח שום ריכוז. וכשאתה לא יכול לשמור על המוח קצת מרוכז אז אתה לא יכול לראות את מושא השלילה. למעשה, ב התקשרות מושא השלילה שלך נוכח במלואו אבל אתה אפילו לא מבין זאת. זה טוב באמת לחשוב על אלה.

באופן דומה עם כעס, החסרונות של כעס. עבור כל הבעיות יש לך את הבעיות במונחים של איך הם גורמים לשלילה קארמה מה שגורם ללידה מחדש מצערת, איך הם חוסמים bodhicitta, איך הם חוסמים חוכמה. הם עשויים לחסום בדרכים שונות. כעס, שוב, איך אתה הולך לייצר bodhicitta אם יש לך כעס? בודהיצ'יטה מבוסס על אהבה וחמלה, ו כעס הוא ההפך מזה. אם אתה באמת נוטר הרבה טינה, ו כעס, והתגוננות וטינה, bodhicitta הולך להיות קשה.

מדיטציה על bodhicitta יכול להיות חלק מהנוגד שלך כעס גם כן. אני לא אומר שאתה צריך להיפטר מהייסורים הגסים לפני שאתה עושה את המדיטציות האחרות האלה, כי המדיטציות האחרות הן חלק מהנוגדנים. אבל אתה יכול לראות שקשה לייצר את התרופה כאשר המחלה היא באמת חזקה.

כעסגם אני חושב שבחיים שלנו נוצר הרבה בעיות. כמו שעשינו בפעם הקודמת, בואו נסתובב ונבקש מכולם לתת דוגמה ספציפית. אתה לא צריך לציין את שמו של האדם שכעסת עליו, אלא דוגמה ספציפית. או אולי זו סתם טינה באופן כללי. אבל משהו ספציפי ואיך זה גורם לבעיות בחיים שלך. לא איך זה להפריז בהערכת דברים, ככה, אלא רק איך זה עוזר ליצור בעיות וסבל.

איך כעס יוצר בעיות

[בתגובה לקהל] עם כעס מדבר בחומרה עם אדם אהוב בתקווה שזה ישנה את התנהגותו. זה עשה את ההיפך, זה הביא לכך שהם כעסו עליך יותר מה שגרם לך לסבל רב. ואז גם הכאב של תחושת אשמה אחר כך על מה שאמרת.

[בתגובה לקהל] כעס ואז, שוב, דיבור חריף, ואז זה דחף את האדם השני ויצר הפרה אמיתית במערכת היחסים שקשה מאוד לתקן. זו בעיה. במיוחד אם זה מישהו שאתה רואה לעתים קרובות, מאשר בכל פעם שאתה הולך באותו חדר כולם (על הקצה), וכולם מפחדים לדבר אחד עם השני.

[בתגובה לקהל] זה די דומה, מתוך כעס מדברים בחומרה, ואז מישהו שלא היה אויב הפך לאויב, ואז שוב זה יוצר חשד בראש שלך, בשני הכיוונים אנשים חושדים זה בזה, מה שאומר שיש הרבה סרבול במערכת היחסים, והרגשה של סרבול ואי נוחות. "מה האדם הזה חושב עליי?" אנחנו לא רגועים והם לא רגועים. וזה משפיע, במיוחד אם יש אנשים אחרים בסביבה, אם אתה בקהילה של חברים או בקבוצת חברים.

[בתגובה לקהל] שלך כעס ונסגר ונסוג לחלוטין מהחבר שעשה משהו שלדעתך הוא מעורר התנגדות מוסרית, ולקח לך 10 שנים להתחיל לראות את הצד של האדם האחר בזה.

[בתגובה לקהל] איבדת חבר, ואז זה פיצל את קבוצת החברים ששניכם חברים בה לפלגים שונים.

[בתגובה לקהל] הבוס שלך היה נותן לך הרבה דברים לעשות, התעצבנת, כמוה, התרחקת, סגרת, שמה את האוזניות, התמקדת בעבודה שלך, סגרת את כולם, אז סבלת ו לא נתת לעצמך שום דרך לפתור את הסבל הפנימי שלך, ואיך זה השפיע על המשרד שבו עבדת, כי כשמישהו כזה זה מחלחל. האם לא כולנו יודעים, אתה מרגיש את זה.

[בתגובה לקהל] יש הרבה ציפיות מאנשים ואיך שהם צריכים להיות, כועסים כשהם לא עושים את זה, ומוציאים אותם - לפעמים נסוגים, לפעמים פשוט זורקים עליהם - ואז, שוב, זה יוצר בעיות בזוגיות, ואתה לא מרגיש כל כך טוב עם זה אחר כך.

[בתגובה לקהל] מצב שבו אתה ומישהו אחר לא ראיתם עין בעין, היו לכם דעות שונות, כעסתם עליהם, ואז הדבר הכואב עבורכם היה שהמשכתם להסתובב ולהסתובב בראשכם. על למה אתה צודק, ולמה היא טועה, ולבזבז ימים על זה, להרהר, וכשאנחנו מעלים גירה זה ממש לא נעים, לא? ואז גם, כמו שאמרת, היחסים הפכו מתוחים למדי. בכלל לא רגוע.

הגירה זה מאוד [בלך] לא? ובכל זאת אנחנו יכולים להשקיע הרבה זמן לעשות את זה.

[בתגובה לקהל] מצב שבו האשימו אותך בשמירה על הכללים, ואז בגלל זה התחלת לדבר רע על מישהו מאחורי הגב, והשגחת את כל האנשים שעבדת איתם לצדך. אה, זה כבר היה במקום, אבל אתה הפעלת אותם. חיזקת את הדבר כך שכל בית הספר שעבדת בו נעשה מאוד לא נעים להיות בו כי היה כל כך הרבה כעס.

[בתגובה לקהל] אתה כועס על שוברי כללים, כי אם אנשים מפרים את הכללים אז יש פחד מכאוס. וזה די מפחיד. אנחנו חייבים לגרום לאנשים לציית לכללים בכל מחיר.

ו[קהל] תיאר את זה במונחים של נסיגה, אבל זה לא תמיד מה שאתה עושה. (אם אני יכול להעיר הערה.) [צחוק] זה אחד הדברים שאתה עושה, תסוג. לפעמים אתה נותן לאדם לדעת שהוא מפר את הכלל ושהוא צריך להתעצב. מה שקורה, הבעיה שזה יוצר, היא הרבה אי נוחות בלב שלך, כי ההרהורים, הפחד שמסתתר מאחורי כעס, ואחר כך כמובן התמודדות עם האנשים אחר כך. אתה מתקשה מאוד ללכת לאדם ולדבר על זה כי כעס והפחד פשוט חוסם אותך. אז זה מפריע למערכות יחסים. ושוב, כמו שאמרת, אפשר לחתוך את האנרגיה בחדר עם סכין.

[בתגובה לקהל] היית עובד על פרויקט עם מישהו, חוזר, הוא עשה משהו שלא מצא חן בעיניך, או עשה את זה בצורה לא נכונה, היית ממשיך ופשוט מבטל את זה ועושה את זה כמו שרצית אבל מצא את עצמך מעלה מחשבות ומאשים, ומרגיש מאוד לא בנוח לגבי זה. וכמובן ששאר האנשים (אפשר להעז?) אולי הם חזרו וראו את זה וממש ממש כעסו? [צחוק] לפעמים.

[בתגובה לקהל] אה כן, אז אתה רוטן. זה גורם לאנשים להיות די לא נעימים לא? נִרגָנוּת.

[בתגובה לקהל] מישהו שאמור לעזור לך ואז לעשות את מה שאתה לא מחשיב לעזור, מה שהוא יכול לשקול לעזור או לא, מי יודע? ואז המוח מהרהר הרבה על מניעים אפשריים למה שהם עושים. זה עוד חלק מהרהורים, לא? זה לא רק לחזור על מה שהוא אמר, היא אמרה. אנחנו צריכים לעשות את הפסיכואנליזה שלנו של האדם האחר ולייחס לו איזושהי מוטיבציה ממש לא מאוזנת מבחינה נפשית לעשות מה שהם עשו. למרות שהם אולי אפילו לא מודעים לכך שאנחנו כועסים כי הם לא רואים בעיה במה שהם עשו. אבל בשבילך אחת הבעיות היא שאתה לא ישן טוב בלילה כי אתה כועס, ואתה מעלה גירה, אתה מתעורר באמצע הלילה ואתה לא מצליח להירדם.

[בתגובה לקהל] אתה יכול לראות כמה קווי דמיון במה שאנשים אמרו. גם זנים שונים על דברים שונים. זה ממש טוב לשבת ולחשוב על הבעיות שלנו כעס גורם לנו, בלי להרגיש אשמה, בלי לשנוא את עצמנו כי אנחנו כועסים, אבל לראות את כעס כאויב, מבדיל את עצמנו ואת כעס. אנחנו לא אומרים "אני כעס, לכן אני שונא את עצמי כי אני כועס ואני אדם נורא כי אני כועס." לא כך. אבל לראות את כעס כפונקציה של המוח המרוכז בעצמו והידיעה שזה לא מי שאנחנו, זה לא חלק מהטבע של המוח שלנו. אז להפנות אליו אצבע ולראות שהרגש הוא זה שמייסר אותי, אז אני רוצה להתנגד לרגש הזה. אבל זה לא הופך לשנאה עצמית.

זה טוב. כאשר אנו רואים את החסרונות שלנו כעס אז זה באמת מניע אותנו לשנות. ושוב, אם אנחנו כועסים זה קשה מדיטציה על אהבה וחמלה, אבל כמובן שזה התרופה שאנחנו צריכים מדיטציה על, לא?

[בתגובה לקהל] למה כולנו רגישים יותר לחשיפת מצבים של כעס, ואילו בפעם האחרונה שדיברנו על ההתקשרויות שלנו היינו פתוחים יותר ויכולנו לצחוק? כי כעס זה כל כך ברור רגש שלילי שאנחנו לא אוהבים להודות שיש לנו אותו. ואני חושב שבגלל זה קשה אפילו יותר להודות בקנאה כעס, כי זה אפילו יותר מגעיל. זה הרעיון שלי.

אבל אני חושב שזה באמת עוזר לנו להודות בזה ולדבר על זה כי אחרת, אם אנחנו תמיד מנסים להסתיר את זה, אנשים אחרים יודעים. ממי אנחנו מסתירים מה? כי אנחנו בדרך כלל האובייקט שלהם כעס, אז אנחנו יודעים שהם כועסים. אבל בשבילנו זה דורש מידה מסוימת של בהירות, וענווה ושקיפות פשוט לומר, "ובכן, אתה יודע שהאנשים האלה יודעים בכל מקרה, אז אני לא צריך להעלות כאן הצגה על היותי מיס גודי שתי נעליים."

[בתגובה לקהל] עם כעס זה כל כך ברור שאנחנו פוגעים באנשים אחרים ששוב אנו חשים בושה, אנו חשים חרטה, אנו כועסים לעתים קרובות על עצמנו. זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שזה כל כך לא נוח לדבר על זה. אנחנו מתקשים לקבל שכך התנהגנו וגרמנו לסוג כזה של כאב.

מה שאני חושב, במובן מסוים…. העובדה שיש לנו חרטה על זה... והסוג הזה של בושה שאתה מדבר עליו, זה הסוג הטוב של הבושה, לא הסוג הרע של בושה, אלא התחושה כמו, "אה, אני יכול לעשות יותר טוב מזה. ואני צריך לעשות יותר טוב מזה". זה כשלעצמו אני חושב שהוא גורם נפשי טוב. אם היינו כועסים ולא מרגישים חרטה כלשהי או כל סוג של (אי נוחות) אז כנראה שהיינו פסיכופתים. לא היינו?

[בתגובה לקהל] הקבצים המצורפים שלנו אנחנו חושבים שהם חמודים. כמו, "אוי, כמה טיפש הייתי." אבל ה כעס, אתה אומר, גם רובנו כשהיינו צעירים יותר ספגנו ביקורת ממשית מהורים, מורים, מי שזה לא היה, בגלל שלנו כעס. זה מוסיף רובד של אמירה לעצמנו, "אתה אדם רע בגלל שאתה כועס", וזה מקשה לדבר על כעס מול אנשים אחרים, כי אז כולם יידעו איזה אדם רע אנחנו.

מדהים איך אנחנו קושרים את עצמנו בקשרים, לא? כל זה מושגיות.

[בתגובה לקהל] לא קיבלנו את שלנו כעס, כך שאין לנו תחושת שלווה בעצמנו. כשאנחנו יכולים לקבל את זה זה לא אומר שאנחנו ממשיכים לכעוס, זה אומר שאנחנו מפסיקים לבייש את עצמנו. אנחנו מפסיקים להרביץ לעצמנו. זה יוצר איזו תחושה של מרחב במוחנו שבו אנחנו יכולים להסתכל על כעס ואז לעשות משהו בנידון. ואילו כשכולנו קשורים ל"אתה לא צריך לכעוס, ואתה אדם רע בגלל שאתה כועס, וכולם שונאים אותך בגלל שאתה כועס, וכולם יודעים שאתה רע אדם…." אז אין לנו דרך אפילו להתמודד עם שלנו כעס כי יש את כל הסטטי האחר הזה בראש.

[בתגובה לקהל] היה לך קשה לראות את היכולת שלך לאכזריות. אפילו כשאנשים אחרים ניסו לעזור לך להתגבר על כעס אצל החבר הזה סירבת.

זו הסיבה שחלק מהאנשים עוברים את כל חייהם שומרי טינה מהסוג הזה. כל חייהם. וזה מאוד כואב.

אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד גם לצחוק על שלנו כעס. אתה לא חושב? [צחוק] כי לפעמים, אני מתכוון, אם אנחנו יכולים להסתכל על הסיפורים שמסתתרים מאחורינו כעס, הסיפורים באמת די מטופשים. הם לא? אז אם נוכל להסתכל על הסיפורים האלה ולומר, "הם כל כך טיפשים!" בכיתה ז' פיטר ארמדה אמר את זה, לכן לאורך כל שאר חטיבת הביניים, התיכון ועד לקולג' אנחנו באותם כיתות וסירבתי לדבר איתו". זה ממש מטומטם, לא? ואני יכול לספר לך את הסיפור, והרבה אנשים היו אומרים לך, "צדקת שכעסת עליו. אתה צריך לכעוס. הוא היה דעה קדומה. הוא היה משוחד. הוא היה אנטישמי. אתה צריך לכעוס." ואז…?

אבל אני לא רוצה להחזיק בזה. אני לא רוצה להחזיק בזה. אין סיכוי.