פסוק 63: המטבע שממגר כל עוני

• שלושה סוגי אמונה
• האמונה גדלה עם הזמן
• אמונה בבודהיזם מול אמונה ללא חקירה
• אמונה תומכת בתרגול לאורך כל הדרך

אבני חכמה: פסוק 63 (להורדה)

מהו המטבע שבו מטבע אחד יכול למגר את כל סוגי העוני?
אמונה רוחנית. אף אחד לא יכול לגנוב את זה, וזה מפיג כל בלבול נפשי.

ב"אמונה" הוא מתכוון לביטחון, אמון. זה לא אומר אמונה ללא הבחנה.

"מהו המטבע שבו מטבע אחד יכול למגר את כל סוגי העוני? אמונה רוחנית (או שכנוע). אף אחד לא יכול לגנוב את זה, וזה מפיג כל בלבול נפשי".

יש אמון וביטחון בדרך ובמורים לדרך, זה מאוד חשוב. אם אין לנו אמון, וביטחון, ואמונה, אז אנחנו לא מתכוונים להתאמן. כי אנחנו לא הולכים לדברים שאנחנו לא מאמינים שהם נכונים.

ישנם שלושה סוגים של אמונה, או ביטחון, אמון.

1. האחד הוא התפעלות מאמונה או ביטחון עצמי, כאשר אנו רואים את התכונות של בּוּדְהָא, אנו רואים את התכונות של מתרגל, והן באמת נראות לנו כאדם יוצא דופן ואנחנו אומרים, "וואו, אתה מתכוון שאנשים יכולים להיות כאלה?" ואנחנו מעריצים את התכונות שלהם. זה מעלה את האנרגיה שלנו, לא? זה נותן לנו דחיפה כשאנחנו רואים אנשים שאנחנו באמת מעריצים. כי זה פשוט טוב לדעת שאנשים כאלה קיימים על הפלנטה. ואז גם לדעת שזה אפשרי עבורנו להפוך לכאלה.
2. וזה מוביל לסוג השני של אמונה או ביטחון, שנקרא אמונה שואפת או ביטחון שבו אנו שואפים להיות כמו בּוּדְהָא, או שאנו שואפים להיות נדיבים יותר, יותר אתיים. אנחנו שואפים לקבל יותר עוצמה. בסדר? אז סוג זה של אמונה או ביטחון מוביל אותנו לעבר משהו שהוא באמת אצילי.

   הראשון מעורר השראה במוחנו ונותן לנו הרבה אנרגיה. והשני באמת מוביל אותנו לעבר משהו שאנחנו יכולים להשיג.

3. ואז השלישית היא אמונה מורשעת (או ביטחון מורשע). וכאן אנו באמת משוכנעים בהוראה. אז זה קורה דרך לחשוב באמת על התורות ולראות שהן הגיוניות, לראות שאפשר לתרגל אותן, אנחנו יכולים להשיג את התוצאה. ואז יש לנו ביטחון אמיתי שכן, הדרך הזו עובדת. וזה אמין ואני יכול לעסוק בזה ואני יכול להשיג את מה שמשיג - שחרור והתעוררות מלאה - מהתרגול.

   סוג כזה של אמונה (או ביטחון עצמי) עם שכנוע נובע מלימוד והתבוננות במשהו. כי אנחנו לא יכולים להיות הרשעה במשהו אלא אם כן למדנו אותו ויודעים במה מדובר. אחרת, אם רק שומעים את השם או רק שומעים כמה מילים כאן וכמה מילים שם, זה לא נותן לנו מספיק מידע, וזה הופך למעשה לאמונה ללא עוררין. ואז זה כמו, "אה, זה טוב כי בּוּדְהָא אמר את זה." אבל זו לא סיבה טובה להאמין במשהו. אתה יודע, בבודהיזם אנחנו רוצים להאמין לדברים כי חשבנו עליהם והם הגיוניים. או כי ניסינו אותם ואנחנו רואים שהם עובדים.

חשוב לטפח את שלושת הסוגים הללו של אמונה או ביטחון, כי הם עוזרים אמיתיים בדרך. הם ההיפך מהמוח של ספק, המוח של הספקנות, המוח של הציניות, המוח שאומר, "לא, אני לא מאמין, אתה גורם לי להאמין." אתה יודע? שזה לא מוח רוחני כנה מאוד מלכתחילה.

אמונה היא באמת משהו מרומם. ועל ידי אמונה אז זה מגרה אותנו ללמוד, וכך אנו מייצרים חוכמה. כשיש לנו חוכמה אז יש לנו יותר סיבות להאמין בדברים שאנו מאמינים בהם, ולהתפעל מהדברים שאנו מעריצים, ולשאוף לדברים שאנו שואפים אליהם. וכך, האמונה שלנו מתגברת. אז אמונה וחוכמה הם דברים שבדרך הבודהיסטית מחמיאים מאוד זה לזה. ושניהם מאוד חשובים. לראות לאן אנחנו הולכים, למה אנחנו הולכים לשם, ואז ללכת לשם.

[בתגובה לקהל] זה תהליך, כן. אמונה זה לא משהו שפשוט בא [נקש אצבעות] ככה. זה לא משהו שאתה יכול להגיד לעצמך, "אה, אני חייב להאמין. כל החברים שלי מאמינים בזה, עדיף שגם אני אאמין בזה”. לא. אנחנו צריכים באמת ללמוד ולחשוב על דברים בעצמנו. וזה משהו שמתפתח עם הזמן.

אבל זה די מעורר השראה כשאנחנו רואים אנשים שהתרגלו הרבה זמן - או שאנחנו אפילו לוקחים את הדוגמה של בּוּדְהָאחייו של, או הוד קדושתו הדלאי לאמההחיים של - ואז אנחנו רואים מה הם עברו, איך הם חיו, איך הם התמודדו עם כל מיני דברים שעלו בחייהם, ואז זה מאוד מעורר השראה עבורנו. אנחנו מעריצים את התכונות שלהם. אנו שואפים להשיג את האיכויות שלהם. ובגלל שהם מתרגלים את הדהרמה, וזה מה שנתן להם את הכוח להתמודד עם כל הדברים שהם חוו בחייהם, זה בעצם גורם לנו להיות בטוחים יותר בדהרמה - כי הנה מישהו שתרגל את זה והם הפכו כמו זֶה.

אז טוב להסתכל מה המטרות. או תסתכל על הדוגמה של מישהו שהתאמן בכל מה שאנחנו מנסים להפוך - או בכל דרך שאנחנו הולכים אחרינו - כי אנחנו נהיה כמו האדם הזה.

[בתגובה לקהל] כשאתה מתאמן בריכוז, אמונה או ביטחון עצמי הם תרופת נגד לכמה מהמכשולים לריכוז. למשל, עצלות. "איך אמונה היא תרופת נגד לעצלנות?" ובכן, עצלות אומרת, "אני לא כשיר. הדרך קשה מדי. המטרה קשה מדי. אני לא יכול לעשות את זה." אז זו העצלות של ייאוש. או שאנחנו אומרים, "אתה יודע, יש את כל ההוראות האלה, אבל אני לא יודע אם אתה באמת יכול לפתח ריכוז על ידי ביצוען." אז יש הרבה ספק במחשבה. ואילו כאשר אנו מאמינים בהוראות; כשיש לנו קצת ביטחון בעצמנו, בתורה, במטרה; אז אנחנו מתגברים על סוג כזה של עצלות. כי אנחנו רואים שאפשר להשיג את הדברים האלה, שיש אנשים אחרים שעשו את זה, ואנחנו לא שונים מהם מטבענו. ואם רק נוציא אנרגיה בכיוון הזה נוכל להתקדם. בעוד עצלות, אנחנו יורים לעצמנו ברגל עוד לפני שעשינו צעד, ואז אומרים, "טוב, אני לא יכול ללכת." ואנחנו בהחלט צריכים להימנע מלעשות זאת.

מצד שני, עלינו להימנע מלהיות מנופחים מדי עם עצמנו, מתוך מחשבה שאנו יכולים להשיג כל דבר ברצון טהור ואיננו זקוקים למורה ואין לנו צורך בשיטות היסוד או משהו כזה. זה לא ביטחון, זו יהירות.

[בתגובה לקהל] אתה אומר, סוג האמונה שעליו חונכת כילד היה באיזו ישות מונוליטית חיצונית, ופשוט היה לך אמונה בזה. אז האמונה שלך הייתה צריכה להיות כלפי דבר אחד וזה היה מאוד מוגבל, וזהו. ואילו, סוג האמונה בבודהיזם... יש לנו אמונה בתרגול שאנחנו באמת יכולים לעשות ולנסות. אז זה קצת שונה מאמון במשהו שכבר קיים, לעומת אמונה בתרגול, ואמונה בעצמך, כדי שתוכל לעשות את התרגול הזה ולהגיע לתוצאה.

[בתגובה לקהל] אוקיי, כשאנחנו מסתכלים על שבעת סוגי הקוגניזרים, אנחנו מתחילים עם השקפות שגויות, אז אנחנו הולכים באשליות ספק, אחר כך לתקן הנחה, אחר כך להסקת מסקנות, ואז לכוון תפיסה; שהאמונה משחקת תפקיד בהתקדמות מלהיות השקפות שגויות לתפיסה ישירה של המציאות. וכך האמונה היא גורם תומך בתרגול שלך שמעורר השראה במוחך וממשיך אותך. אז זו לא אמונה ללא חקירה.