פסוק 31: המחלה הבלתי נראית

• המאבק בתהליך ההזדקנות רק מביא לנו אומללות
• קבלת תהליך ההזדקנות וההזדקנות בחינניות מביאה יותר שלווה
• הסבל של ההזדקנות יכול להוות השראה לתרגול שלנו

אבני חכמה: פסוק 31 (להורדה)

פסוק 31, "מהי המחלה הבלתי נראית שמכאיבה אותנו יום ולילה? המחלה של הזדקנות מתמדת וצפייה בבריאות ובנוער דועכים".

חבל על אנשים אחרים שהם רואים את הבריאות והנעורים שלהם דועכים. זה ממש מעורר רחמים, לא? כלומר, אני רק בן 21 כבר שנים רבות... [צחוק] אני לא יודע מה לא בסדר במראה. אתה יודע? כשאני מסתכל על זה, הפנים האלה לא נראים בני 21. אני חושב שלמראה יש איזשהו גורם מעוות. כן? [צחוק]

מהי המחלה הבלתי נראית שמכאיבה לנו יום ולילה?
המחלה של הזדקנות מתמדת וצפייה בבריאות ובנוער דועכים.

כולנו נמצאים באמצע המצב הזה של צפייה בבריאות ובנוער דועכים, ואין שום דרך להימנע מכך. זה קורה לכולנו. זה לא משנה כמה פעמים אנחנו משנים את יום ההולדת שלנו. או לפחות בשנה בה נולדנו. כמה מתיחת פנים יש לנו. כמה עור השתלת על הראש הקירח שלך. או כמה אתה צובע את צבע השיער שלך. או בכמה שיטות בוטוקס אתה משתמש. ההזדקנות קיימת. ועם ההזדקנות אנו מאבדים את בריאותנו ואת נעורינו.

כשאנחנו צעירים, אנחנו לא מבינים מה המשמעות של בריאות ונוער באמת. אנחנו די לוקחים אותם כמובן מאליו. ורק כשאתה מתחיל לאבד אותם, במקום להעריך אותם, אתה מתלונן שאין להם אותם יותר.

ואילו הזמן שבו אנחנו בריאים וצעירים הוא הזמן להעריך ולעשות שימוש בבריאות ובנוער באמת. ואנחנו משתמשים בהם כדי לאמן את המוח שלנו.

אתה יכול לצבור הרבה כסף לזיקנה, אבל אין ערובה שתגיע לשם. ובכל מקרה, כשאתה זקן זה לא ממש משנה אם אתה שוכב במיטה יקרה או במיטה זולה.

אבל אם נוכל להשתמש במוחנו כדי ליצור את הקבלה של תהליך ההזדקנות... כי מה שמקשה על ההזדקנות ואיבוד הבריאות הוא שיש לא רק החלק הפיזי, אלא אני חושב שהחלק הנפשי של לא לקבל את זה שזה מגיע, או שזה קורה. אז בסדר, שלך גוּף מזדקן, שלך גוּף נהיה חולה. זו רמה אחת. אבל אז המוח שאומר "אני לא רוצה להיות כזה. אני מסרב להיות אדם זקן. אני מסרב להיות אדם חולה. זה לא אמור לקרות לי. משהו לא בסדר ביקום. תעשה לי טוב. תעשה אותי כמו שהייתי פעם. אני לא רוצה להיות זקן. אני מפחד מהמוות..." ולכן דעתנו דוחה את מציאות הקביעות. והמנטליות הזו יוצרת כמות מדהימה של סבל. והצלחתי לראות את זה אצל אנשים שאני מכיר כשהם מזדקנים. אני לא יודע, אולי אתה רואה את זה בי. אבל כפי שאמרתי, אני עדיין בן 21, אז אין לי באמת את הבעיה הזו עדיין. [צחוק]

אבל אני רואה - במיוחד אנשים שהיו די אתלטיים כשהיו צעירים - ואז כשהם מזדקנים והם לא יכולים לעשות את הדברים האתלטיים שהם נהגו לעשות, הם פשוט מרגישים כל כך מדוכאים. כלומר, עדיין יש כל כך הרבה שהם יכולים לעשות, אבל הם לא יכולים לעשות את מה שהם היו מסוגלים לעשות פעם. אז הם מרגישים מאוד מאוד מדוכאים. או אנשים שמחוברים מאוד למראה האישי שלהם, ולהיות מושך, והם חושבים שאנשים אוהבים אותם כי הם נראים טוב, והם מאוד קשורים לזה, אז כשאתה מזדקן אתה לא נראה אותה הדרך. כלומר כולנו מזדקנים ומכוערים יותר. וזו המציאות של העניין. ולאנשים שקשורים לנעורים וליופי אז התהליך של קבלת קמטים ושקיות ושינוי צבע העור ושיער אפור, אתה יודע? כל הדברים האלה…. זה פשוט הופך כאילו הם מרגישים שהם חסרי ערך. "אוי אני זקן, אני כבר לא משנה. אף אחד לא יאהב אותי..." אז כשאנחנו מתבדחים, אז אתה יוצא ומקבל מכונית ספורט אדומה, ואתה מרגיש שוב צעיר. אבל אתה מרגיש צעיר רק בזמן שאתה נוהג במכונית הספורט הביתה. ברגע שאתה מסתכל במראה, ברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להיכנס לרכב הספורט ולצאת ממנו באותה קלות שיכולת להיות לפני עשרים שנה, כי שלך גוּף כואב…. והשרירים שלך לא יתמכו בך לצאת ממושב הדלי... ואז אתה מבין, "היי, אני עדיין באותו מצב."

אז אני חושב שהאתגר שלנו הוא איך להזדקן בחן. ואיך רואים…. כלומר, אני מגלה בתהליך ההזדקנות שקודם כל, זה כל כך נחמד בזה שלי גוּף נרגע. אתה יודע, אתה לא נשלט על ידי הורמונים כמו שאתה בשנות העשרים שלך. אתה לא משוגע ככה. ואז, אני מקווה, קיבלת קצת ניסיון חיים. ולמרות שאנשים רבים נוטים לחשוב "אוי, אנשים זקנים הם מיושנים, מה הם יודעים, הם לא מגניבים ואיתם...." למעשה, אנשים פיתחו לא מעט חוכמה, אני מקווה, עד שהם זקנים. אם הם לא, אז זה משהו שהוא באמת עצוב. אבל עדיין, גם אז אנחנו יכולים ללמוד מהם, אתה יודע מה לא לעשות. אבל לאנשים שפיתחו הרבה חוכמה זה באמת מעניין לדבר איתם. לשאול כמה מהקשישים מה למדת מהחיים שלך. כי אם אנחנו יכולים ללמוד דברים מניסיונם של אחרים אז אנחנו לא צריכים לעבור ולעשות את אותן טעויות בעצמנו. אבל כשאנחנו גאים בנוער שלנו...

אתה יודע, כי בגיל שש עשרה אתה כמעט יודע כל. אתה זוכר שהייתי בן שש עשרה? ידעת הכל! כִּמעַט. היו כמה דברים שלא ידעת. אבל די קרוב לדעת כל. וזה מדהים איך ככל שאתה מתבגר אתה נעשה יותר מטומטם וההורים שלך, שכשהיית בן שש עשרה לא ידעו כלום, איך ההורים שלך נעשים חכמים יותר ככל שאתה מזדקן. שמתם לב לזה פעם?

לכן, אם אנחנו יכולים להיות פחות יהירים ויותר לקבל את המצב שלנו ואת המצב של אחרים, אז אנחנו באמת יכולים ללמוד הרבה מניסיון החיים של אנשים אחרים. ולהפוך לסוג של זקן - אם נחיה כל כך הרבה זמן - שיכול באמת להועיל לאחרים. או אפילו אם אנחנו לא חיים כל כך הרבה זמן ונמות צעירים יותר כתוצאה ממחלות, להיות סוג של אדם שאנשים אוהבים לטפל בו כי נעים לנו.

אתה יודע? כי הנוער והבריאות הולכים ללכת. אז לקבל אותם ולהשתמש בהם בתרגול שלנו, לא רק כדי לפתח קבלה ותכונות טובות בחיים האלה, אלא גם כדי להניע אותנו לצאת מהקיום המחזורי. אנחנו צריכים לעשות את זה גם כן. אנחנו יכולים לומר, טוב אוקיי, אני אמות ואקבל צעיר חדש גוּף, אבל אתה יודע, מי יודע באיזה תחום הצעיר החדש הזה גוּף הולך להיכנס. ובכל מקרה, מי רוצה להמשיך למות ולהיוולד מחדש. עדיף לצאת מהקיום המחזורי ולהוציא את כל היצורים האחרים איתנו.

[בתגובה לקהל] אז למעשה לחברה שלנו כולה יש השפעה גדולה על זה כי יש הרבה כסף להרוויח על ידי עזרה לאנשים להיראות צעירים יותר או להרגיש צעירים יותר. אז הם יוצרים סוג כזה של חוסר שביעות רצון שלנו גוּף בנו, וזו רק מניפולציה. אנחנו לא צריכים לקנות זבל מהסוג הזה שהחברה מאכילה אותנו.

[בתגובה לקהל] זו למעשה נקודה טובה. לא העליתי את כל העניין על אי יכולת לעשות את מה שעשית קודם, וכדי לשנות את התפקיד שלך במשפחה או בקריירה שלך. אז אתה יודע, צריך לפרוש. או שהמוח שלך מתחיל לשכוח דברים. או במקרה של סבתא שלך, להיות מזוהה מאוד עם להיות אמא ולבשל, ​​אבל היא מבוגרת מכדי לבשל עכשיו. אז היא מרגישה חסרת תועלת. לגרום לאנשים להפסיק לנהוג במדינה הזאת זה סיוט. קשישים לא רוצים להפסיק לנהוג למרות שזה מאוד מסוכן עבורם בכביש לעתים קרובות מאוד. וכך כל העניין של שינוי הזהות, של, אתה יודע, "אני לא יכול להיות האדם במושב הנהג... אני לא יכולה להיות האמא... אני לא יכול להיות האבא... אני לא יכול להיות המנצח... אני לא יכול לעשות יותר [כל ספורט]...". ולכן יש זרימה מתמשכת של, "אני לא יכול... אני לא יכול אני לא יכול." והדברים הם, כל עוד המוח שלנו עדיין מלא חיים, אנחנו יכולים לתרגל את הדהרמה. לא משנה מה הצורה שלנו גוּף אז באמת לפתח מוח שנהנה מתרגול.

[בתגובה לקהל] בדיוק. אף פעם לא תוכן. תמיד רוצה להיות מבוגר יותר. תמיד רוצה להיות צעיר יותר.