ההישג הגבוה ביותר

• על מה תרגול רוחני
• שינוי התודעה שלנו הוא המטרה המרכזית של תרגול הדהרמה
• ההבדל בין הסתכלות כמו תרגול רוחני, ותרגול ממשי

חוכמת המאסטרים של הקדאם: ההשגה הגבוהה הטובה ביותר (להורדה)

נמשיך עם תורת קדאמפה. השורה השנייה אומרת,

ההשגה הגבוהה הטובה ביותר היא הפחתת מצוקות הנפש שלך.

זה מתאר באמת על מה תרגול הדהרמה, מה אנחנו מנסים לעשות. אנחנו מנסים להפחית את מצוקותינו הנפשיות: הבורות שלנו; שֶׁלָנוּ התקשרות נצמדת ותאוות בצע; שֶׁלָנוּ כעס וטינה. וזו ההשגה הרוחנית הטובה ביותר, וזו המטרה של מה שאנחנו עושים. לפעמים אנשים חושבים, "אה, אני אתאמן בבודהיזם, ואז אני אקבל כוחות אקזוטיים, אני יכול לקרוא מחשבות של אנשים, אני יכול לעוף בחלל...." או סוג של…. "אני אהפוך לאדם מיוחד וכולם יחשבו שאני נפלא." אבל זו לא המטרה של מה שאנחנו עושים. המטרה היא לשנות את המוח שלנו. וכרגע זה נכון, אנחנו סובלים מבורות ו התקשרות נצמדת ו כעס, נכון? הם שם. הם צצים במוחנו. כך גם קנאה ויהירות ועוד כל מיני מצבים נפשיים מענגים שמאומללים אותנו לגמרי. ומה שאנחנו מנסים לעשות זה להכניע את אלה ובמקום זאת לטפח אהבה, חמלה, חוכמה, נדיבות, חברות, התנהגות אתית, עוצמה, כל מיני תכונות טובות, ובזה באמת עוסק תרגול רוחני. זה לא עניין של להפוך למישהו מיוחד. זה לא על לעשות כל מיני טקסים וטקסים ודברים שנראים אקזוטיים ומסתוריים. מדובר בשינוי התודעה שלנו.

רבים מכם שמעו את הסיפור הזה כבר, אבל אני אספר אותו שוב. אני זוכר פעם אחת שהייתי בהונג קונג. חייתי בהונג קונג זמן מה. והוזמנתי לדבר בבית הספר האמריקאי שם. אז נתתי רק הרצאה כללית לתלמידים. הם היו ילדים קטנים. זה היה בית הספר היסודי. וילד אחד קטן הרים את ידה ו... זה היה בימיו של אורי גלר. זוכרים אותו? זה היה הבחור שהיה לו סוג של כוח שממרחק יכול לכופף כפית. אז הילד הזה אמר, "האם אתה יכול לכופף כפית בלי לגעת בה?" ואני אמרתי, "לא. אבל גם אם הייתי יכול, אני לא חושב שזה יועיל".

דברים כאלה הם לא המטרה של מה שאנחנו עושים. אנחנו מנסים לשנות את המוח שלנו כדי שנוכל לתרום תרומה חיובית לחברה ולתרום תרומה חיובית לאנשים סביבנו.

איך אנחנו כבן אדם אחד עושה הבדל גדול בעולם הזה, כי כל יום אנחנו מתמודדים עם כל כך הרבה אנשים שונים, וכולנו יודעים שאם אנחנו במצב רוח רע אז כולם מסביבנו נפגעים ממצב הרוח המחורבן שלנו, ואז זה משפיע עליהם, והם משפיעים על אחרים, וכן הלאה. ואילו אם יש לנו גישה חיובית ואופטימיים ואדיבים, זה מדבק, וזה משפיע גם על האנשים שסביבנו. אז גם אם אנחנו לא עושים עבודות מפוארות עבור ארגון צדקה עולמי כדי להועיל לאחרים, עדיין אנחנו עושים משהו שלפחות מועיל לאנשים סביבנו ויש לו סוג כזה של אפקט אדווה. אז זה מה שהתרגול שלנו עוסק בו, מה שאנחנו מנסים לעשות. והדבר היפה ב בּוּדְהָאתורתו של בּוּדְהָא לימד אותנו את הדרך לעשות את זה. בּוּדְהָא לא סתם אמר, "אל תכעס." כי זה לא נפטר משלנו כעס בכלל. עושה את זה? מאז שהיינו ילדים קטנים אנשים נהגו לומר, "אל תכעס." אבל בכל זאת כעסנו. אבל הדבר היפה בתורות הוא שהם אומרים, בסדר, אם אתה כועס הנה איך לעבוד עם כעס כדי שתוכל להכניע אותו. ואז אם נתרגל את התורות האלה, שכוללות הסתכלות על המצב בפרספקטיבה אחרת, אז שלנו כעס באופן טבעי מתפוגג באותו רגע ואין מה להדחיק או לבטא. כמובן, ה כעס אולי יחזור מאוחר יותר, אנחנו צריכים להתאמן עוד קצת, אבל ככל שנתאמן יותר כעס מאבד את כוחו. וזו באמת המטרה של מה שאנחנו מנסים לעשות: להכניע את אותם גורמים נפשיים מטרידים, להגדיל את החיוביים.

אני יודע שהמורים שלי לא יכולים להדגיש את זה מספיק בפנינו, ואני מנסה לחזור על מה שהם אומרים. כי באמת, כל כך הרבה אנשים נכנסים למסורת רוחנית או דתית וחושבים שזה הכל על לעשות איזשהו טקס או פולחן או משהו. אם זה משנה את דעתנו, פנטסטי. אז זה משרת את מטרתו. אבל אם זה לא ישנה את דעתנו וזה רק משהו שאתה עושה כי אתה אמור לעשות את זה, אז זה באמת לא משרת את המטרה שלו בכלל, וזה אולי נראה כמו תרגול רוחני, אבל זה לא להגשים את המטרה הזו. אז אנחנו צריכים תמיד לוודא שאנחנו בתהליך של הפחתת מצוקותינו.