הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר

• סוגים שונים של התקשרות
• הפגמים של התקשרות
• השקט בעזיבה התקשרות בצד

חוכמת המאסטרים של הקדאם: הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר (להורדה)

אני חושב שאנחנו על האחד, אם אני זוכר נכון,

הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר הוא ירידה שלך התקשרות.

זה מעניין: "הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר הוא ירידה שלך התקשרות." כאשר אנו שומעים על הישגים גבוהים יותר אנו בדרך כלל חושבים, "הו, אני הולך לקבל חזון של ה בּוּדְהָא," או, "אני הולך להיעלם לתוך חוסר דואליות, אחדות," או איזושהי חוויה אקזוטית שפשוט תיתן לנו את ההיבי-ג'יבי...." וכאן כתוב, "הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר הוא ירידה שלך התקשרות." ובכן, זה נשמע די רגיל, לא? ירידה שלך התקשרות. נו, אז מה? "הקטין את שלך התקשרות, אז לא יהיה לי כל כך כיף יותר כי התקשרות זה כיף." אבל למעשה, זה די עמוק.

ישנם סוגים רבים ושונים של התקשרות, ואם נסתכל באמת על החוויה שלנו, נגלה את זה התקשרות נראה שזה כיף, אבל כשאנחנו באמת נכנסים לזה, זה לא כל כך כיף. הסיבה שזה נראה כיף היא שלפעמים אנחנו מקבלים את מה שאנחנו קשורים אליו. וכשאנחנו מקבלים את מה שאנחנו קשורים אליו, ועדיין יש לנו את זה, וכשזה עדיין מתפקד כמו שאנחנו רוצים שהוא יופיע, אז אנחנו מרגישים מאושרים. אבל האושר הזה לא נמשך כי בסופו של דבר מה שזה לא יהיה שהיינו השתוקקות ולרצות, או שהוא נעלם בגלל שהוא חולף בטבעו, או שנמאס מזה, או שהוא הופך לאי נוחות, או שאנחנו מתפכחים כי אנחנו מגלים שזה לא באמת כל מה שהוא נסדק להיות, ואז המוח שלנו הופך לא מרוצה מאוד.

למעשה מה שמביא יותר שלווה בתודעה הוא אם נוכל לעזוב את התקשרות בצד ופשוט תהנה ממה שיש כשהוא שם (כי אין שום דבר רע בלהנות מדברים, תהנה כשהוא שם) אבל בלי התקשרות, אז כשהיא נעלמת, או שהמצב משתנה, אז אין לנו שברון לב או התפכחות וחרדה.

זה למעשה דורש קצת תרגול. זה נשמע קל - "אה, כן, אני נהנה מזה כשזה שם, כשזה נעלם זה נעלם" - אבל אם נסתכל על החיים שלנו, זה קל? "כן אני נהנה מזה כשהוא שם, וכשזה נעלם אני רוצה אותו בחזרה. ואני הולך להכריח את זה לחזור. ואני הולך לאלץ את המצב להיות מה שהיה קודם. ואם נמאס לי ממה שהיה קודם, אני אאלץ את זה להיות שונה הפעם". וכך אנחנו נכנסים לכל הקונפליקט הזה עם העולם החיצוני והאנשים בו בגלל שלנו התקשרות.

אם נבין את הפגם של התקשרות ויכול למנוע מהמוח שלנו להסתבך בחפצים בצורה כזו, ואז הוא מקצר את כל התהליך הזה שבסופו של דבר מוביל לכאב. וזה מביא הרבה יותר שלום פנימי. כי בלי התקשרות אז לא משנה מה המצב נוכל להיות בו נוח. עם התקשרות אנחנו תמיד רוצים שהמצב יהיה יותר וטוב יותר.

זה בערך כמו שכשאתה מחובר לאנשים מסוימים אז אתה שמח רק כשאתה איתם. מה שאומר שרוב הזמן, כשאתה לא איתם, אתה לא פועל בשיא ההגשמה. שֶׁלְךָ גוּףזה עם קבוצת האנשים הזו אבל בפנים אתה אומר "אוי, אני רוצה להיות עם האנשים האלה." או שהמוח שלך עושה את זה, או שאתה עסוק בזה, והמוח שלך חושב, "אוי, אני מעדיף לעשות את זה." אתה יודע למה אני מתכוון? זו חוויה שכיחה. וכך זה מוביל לתחושה בלתי פוסקת זו של חוסר שביעות רצון מכיוון שהמוח שלנו תמיד מסתכל על מה שיש ומרגיש "זה לא מספיק טוב". וזה מצמיד, זה נצמד, לאיזה מצב מפנטז, או אדם, או מה שזה לא יהיה, ש"ההוא" באמת יהיה טוב.

תחושת חוסר הסיפוק התמידית הזו באמת משאירה אותנו די עמומים כל הזמן. ואילו אם אין לנו התקשרות עבור אנשים מסוימים, או מקומות או דברים מסוימים, אז מי שאנחנו איתו אנחנו יכולים להיות מאושרים. וזה לא יהיה נחמד? מי שאתה איתך יכול להיות מאושר. אז אפילו אתה עומד בתור במכולת ולאנשים מולך יש תינוק צורח, אתה עדיין יכול להיות מאושר. או יותר טוב, כי זה מצב זמני, אתה בטיסת מטוס בינלאומי ולאנשים בשורה שלפניך יש תינוק צורח, אז אתה יכול להיות שליו ובסדר. זה הרבה יותר, לא? אבל האם זה לא יהיה נחמד, להיות מסוגל להרגיש כך ולקבל סיפוק כזה. לראות קצת יופי בילד, לאחל לילד בהצלחה, לשנות את דעתנו ולחשוב על טובת הילד ועל טובת ההורים, כי אני בטוח שההורים מבולבלים כשהילד שלהם צורח בטיסה בינלאומית.

אם נשנה את דעתנו בצורה כזו נוכל להיות שלווים. בעוד שכאשר אנחנו תמיד מחפשים משהו שעומד להצית אותו, ולעשות אותו עבורי, ולהוציא אותי החוצה (זה ביטוי חדש שאני ממציא, זה הולך להצית אותך) אז אנחנו אף פעם לא שלווים בפנים . ולכן אנחנו מבזבזים הרבה מחיינו, הרבה מהזמן שלנו מחמיר במצבים שבהם נוכל להיות שלווים אם רק נשנה את דרך החשיבה שלנו. זו הסיבה שכתוב שהסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר הוא ירידה שלנו התקשרות.