שלושת סוגי ההתקשרות

• סוגים שונים של השתוקקות
• איך השתוקקות הורס את השלום
• התנהלות אתית והמניעים שלנו

חכמת אדוני קדימה: שלושת הסוגים של התקשרות (להורדה)

הסימן הטוב ביותר להישגים גבוהים יותר הוא ירידה שלך התקשרות.

אתמול, יחד עם השורה על ההישג הגדול ביותר מצמצם את שלנו התקשרות, בדיוק דיברתי אז על התקשרות באופן כללי, ו התקשרות יש הרבה צורות שונות. על ידי התקשרות אני מתכוון למוח שמבוסס על הגזמת התכונות הטובות של מישהו או משהו ואז נאחז אליו, רוצה להחזיק בו.

צורה אחרת של התקשרות is השתוקקות. ישנם שלושה סוגים שונים של השתוקקות שעולים בחיינו. אחד הוא השתוקקות להנאה חושנית. זהו, אנחנו רוצים תחושות חושניות נחמדות, לראות דברים טובים, לשמוע דברים נחמדים, להריח, לטעום, לגעת. פשוט ממש התחבר לעולם החיצוני, ויש לו הרבה התקשרות ו השתוקקות על החפצים שנראים מעוררים את התחושות הנעימות שלנו. מה שאנחנו באמת קשורים אליו, כמובן, זה התחושות הנעימות, והאושר. אבל אז נראה שהחפצים הם הדברים שמביאים אותם, וכך גם אנחנו נקשרים לחפצים. יש לזה את החסרונות שלו במובן זה שאז האושר שלנו תמיד תלוי באנשים חיצוניים ובדברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם. בעוד שאם, בתרגול הדהרמה שלנו, מה שאנחנו מנסים לעשות זה לפתח את עצמנו פנימית כך שנהיה מרוצים מכל מה שקורה כרגע, ולא כל כך מתרגשים מאנשים חיצוניים ודברים חיצוניים. נותן לנו הרבה יותר יציבות רגשית.

הסוג השני של השתוקקות is השתוקקות לקיום. זה אומר השתוקקות ללידה מחדש, במיוחד לידה מחדש במחוזות העליונים שבהם אתה נולד עם מצבים של סמאדי עמוק מאוד. הסוג הראשון של התקשרות שכן חפצי חוש נמצאים, כמובן, לא רק בחיים האלה התקשרות לחוש חפצים אבל התקשרות להיוולד בתחום הרצון, שבו יש לנו את כל החפצים החושים האלה. ואז השני התקשרות, התקשרות לקיום מחודש, הוא התקשרות ללידה מחדש במצבים אלה של ריכוז עמוק מאוד שבהם אתה לא כל כך תלוי באובייקטים חיצוניים, אבל אתה עדיין לא משוחרר ממעגל הקיום, כי למוח יש עדיין בורות.

ואז הסוג השלישי של השתוקקות, הם קוראים לזה השתוקקות לאי קיום. המשמעות היא שכאשר יש לנו רגשות כואבים אנו משתוקקים שהם לא יתקיימו. יכול להיות שיש לנו רגשות כואבים מכל הסוגים השונים - דברים כואבים מחפצים חיצוניים, כאב רגשי, כל מיני דברים כאלה, ולכן אנו משתוקקים לכך שסוגי התחושות הללו, והאובייקטים המעוררים אותם, ייפסקו. שוב, אתה יודע, אנחנו תמיד הולכים קדימה ואחורה בתגובה לאובייקטים חיצוניים, אנשים חיצוניים, אנחנו הופכים להיות יו-יו רגשיים. במקרה קיצוני של זה, ה השתוקקות לאי קיום, יהיה השתוקקות כדי שהעצמי יחדל בזמן המוות. אני חושב שאנשים שמתאבדים חושבים שזה הולך לקרות והם רק רוצים שהם יפסיקו לגמרי. הבעיה היא שהאני לא פוסק בזמן המוות, ולכן התאבדות לא פוטרת אותך כלל מהכאב שלך.

אנו רואים עם שלושת הסוגים הללו של השתוקקות, ככל שהמוח שלנו מעורב יותר השתוקקות ורוצה ו"אני צריך" ו"אני רוצה" ו"אני חייב לקבל", אז ככל שהמוח פחות שליו, וככל שאנחנו יותר לא מרוצים, אנחנו מתוסכלים יותר כשאנחנו לא יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים. וכך כל הרעיון בדהרמה מאחורי הוויתור השתוקקות זה להפוך את המוח שלנו לשלווה, ולפתח תחושת סיפוק פנימי, שביעות רצון פנימית, שבעצם קשורה להסתפק במי שאנחנו כאנשים. כי אני חושב שכאשר אנו שומרים על התנהגות אתית טובה, ומסוגלים לבחון את המניעים שלנו, ולהרפות מהסוג של מושחתים, ויש לנו מניעים אדיבים, אז אנו מרגישים מאושרים יותר בתוכנו. וכשאנחנו מרגישים מאושרים יותר בתוכנו אז שלנו השתוקקות עבור דברים חיצוניים יורד במידה ניכרת. אז בתרגול הרוחני שלנו אנחנו מנסים ליצור את הסוג הפנימי הזה של שלווה וסיפוק וסיפוק. וכשיש לנו את זה, אז כמובן שזה נותן לנו כל כך הרבה יותר מרחב נפשי, כמו גם אנרגיה, לעבוד לטובת הזולת ולהיות לשירות לאחרים. אז זה חלק גדול ממה שהתרגול שלנו עוסק בו.