גומל חסד, אהבה וחמלה

• חושבים על איך כל ההורים דואגים לצעירים שלהם
• הרצון האוטומטי לגמול חסד
• המשמעות של אהבה מחממת לב
• חשיבותה של חמלה

חוכמת המאסטרים של הקדאם: שבע נקודות סיבה ותוצאה, חלק 2 (להורדה)

להמשיך בדרכנו להתפתח bodhicitta, לאחר שקלט שכל היצורים החיים היו הורינו בחיינו הקודמים והרהר בטוב ליבם. כשאתה מהרהר בטוב ליבם של הוריך בהווה, אז אתה חושב שכל היצורים החיים האחרים האלה שהיו גם ההורים שלי בחיים קודמים, היו אדיבים באותו אופן. אתה לא רק תקוע ביחסים שלך עם ההורים של החיים האלה, אלא אתה מכליל את זה. אתה פשוט משתמש בהוריך בחיים האלה כדוגמה. אבל גם, אתה יכול להסתכל מסביב בטבע ולראות איך הורים דואגים לצעירים שלהם.

חלקכם היו בהר הענן. איפה מישהו מכם היה השנה שבה לאמא טווס היו כמה ביצים והן בקעו? היא ישבה על הביצים האלה בשקידה כל כך, עם כל כך הרבה אהבה, ואז לבסוף הן בקעו והיו לה את התינוקות הקטנים האלה מסביב. היא תלמד אותם איך לנקר כדי שיוכלו לקבל קצת אוכל. אני לא חושב שהיא הייתה צריכה ללמד אותם איך לצרוח ולהפריע למודטים. הם קלטו את זה אוטומטית. אבל הם היו כל כך חמודים.

והיה מאוד מעניין, בערב, לראות איך היא אוספת את כולם ביחד. וכולם סוג של מסתובבים ועושים את שלהם. ואז היא הייתה יושבת עליהם כדי לחמם אותם. ורק כדי לראות איך היא טיפלה בהם כל כך טוב בטבעיות.

כשהייתי בקופן היה הכלב הזה בשם סשה. אני לא יודע מה קרה לשתי רגליה האחוריות, אבל היא לא יכלה ללכת על רגליה האחוריות. אולי היא נפגעה ממשהו. והיו לה פצעים בראשה ורימות גדלות עליהם. והייתה לה המלטה של ​​גורים. וזה היה מדהים לראות אותה בצורה כזו מטפלת בהמלטה של ​​הגורים שלה. היא גררה את עצמה כדי ללכת למטבחים השונים ולקבל את כל מה שנשאר, ואז הניקה את הגורים שלה. כל כך מדהים.

אני זוכר שבתור ילד שלחתלתול שלנו היו גורי חתולים, וכדי לראות איך אימא החתולה טיפלה בהם.

רק להסתכל מסביב בטבע, להסתכל מסביב איך אתה רואה אנשים דואגים לצעירים שלהם, ותמיד להתייחס לזה ולחשוב, "גם הם טיפלו בי בצורה כזו, כשנולדתי כחיה, כשנולדתי כבן אדם, תמיד החסד הזה, מגן עליי, מראה לי איך לעשות דברים, מה אני צריך ללמוד כדי לקבל חיים טובים".

הם שכאשר אנו חושבים על זה לעומק, ובאמת מרגישים את עצמנו כמקבלים של כל החסד הזה, אז ללא מאמץ מגיעה הרגשה של רצון להחזיר את החסד. זה השלב השלישי.

וזה הגיוני, לא? כשאנחנו באמת מרגישים, ומסתכלים מסביב, כמו "וואו, קיבלתי כל כך הרבה", אז לא צריך הרבה כדי לומר, "אני רוצה להחזיר, אני רוצה להראות אהבה וחיבה והכרת תודה לכל אלה. יצורים שהראו לי את זה."

שוב, הנקודה היא לזכור שזה הולך כלפי כל היצורים החיים, לא רק כלפי ההורים של החיים האלה. כי אם נשאיר את זה רק כלפי ההורים של החיים האלה זה יכול לפעמים להתגלגל לתוך התקשרות ו נאחז, במקום סוג של אהבה והכרת תודה שאנחנו באמת רוצים ליצור במובן של דהרמה. חשוב מאוד לזכור שזה הולך לכולם.

ביישום זה כלפי כולם, כמובן שקל יותר לחשוב שהחברים שלך והאנשים שאתה אוהב היו ההורים שלך, אבל אז לחשוב שהעכבישים, והעובד בתחנת הדלק, וכל האנשים השונים האלה - זרים או יצורים שנולדו בהם. מחוזות שונים - היו ההורים שלנו. זה קצת יותר מתיחה.

ואז הדבר האמיתי…. אתה יודע מה אני הולך להגיד. נהגתי לומר ג'ורג' וו., נכון? לחשוב שהוא היה אמא ​​שלי. הוא הוחלף, אז הם אומרים לי. מאת DT. מי נותן לנו את ה-DTs. [צחוק] שהוא היה אמא ​​שלנו, והיה אדיב - אדיב! - אלינו, ולימד אותנו איך להיות מנומסים ואיך להסתדר עם אנשים אחרים. אנשים הם לא סוג של אישיות קונקרטית. אין רק שני DTs. יש אינסוף תקופות חיים חסרות התחלה שלהם. אתה פוגש יצורים שונים, "אני" כללי שונה במצבים שונים ומנהל איתם מערכות יחסים שונות. אז חשוב לייצר ככה.

משם השלב הבא הוא מה שהם קוראים "אהבה מחממת לב". אהבה מחממת לב שונה במקצת מאהבה רגילה. אהבה רגילה היא לרצות שלמישהו יהיה אושר והסיבות לאושר. אהבה מחממת לב הוא רואה אותם כחביבים ורוצה שיהיו להם אושר ואת הסיבות לאושר. זה סוג של אהבה שאתה צריך לטפח כדי באמת לראות שמישהו חביב, או ראוי לחיבה שלנו. חיבה. לראות את זה באמת, שהם ראויים, הם מישהו שראוי לאחל בהצלחה.

ולזכור שאהבה היא לא הדבר הזה שהם שרים עליו ברדיו, עם "אני לא יכול לחיות בלעדיך ואני הולך למות אם אתה לא חלק מהחיים שלי...". ואילו כל השאר בסדר בלי האדם הזה. זה לא מהסוג הזה. זה עניין של לראות אנשים כראויים לאהבה פשוט בגלל שהם קיימים, ובגלל שמתישהו או אחר בחיינו הקודמים הם היו מאוד מאוד אדיבים אלינו.

זה מביא לתחושה של סוג מסוים של קרבה והיכרות. בדרך כלל כשאנחנו רואים אנשים זה ככה (במרחק זרוע), במיוחד זרים, במיוחד איך שהעולם הופך להיות עכשיו כשכולם במדינה הזאת חמושים עד לשיניים. זה כמו (דחף). האנשים החמושים חושדים שכולם הולכים להיות טרוריסטים. ואלו מאיתנו שאינם חמושים חושדים שהאנשים הנושאים רובים חושבים. מי יודע מה יכול לעורר אותם. כי יש לך אנשים שהורגים אנשים... בחור אחד ירה במישהו באולם קולנוע. איזה בחור... הוא ואשתו צפו בסרט בתיאטרון. הוא שלח הודעה או התקשר הביתה כי הילדה הקטנה שלו הייתה חולה, כדי לוודא שהיא בסדר. הבחור מאחור אמר, "תכבה את הטקסט הזה, תכבה את הטלפון ואל תעשה את זה." הוא הסתובב, או קם לדבר עם הבחור, והבחור ירה בו. אז אלו מאיתנו שלא נושאים רובים מפחדים מכל האנשים שכן נושאים רובים. אני מפחד מהם יותר מאשר מטרוריסטים, לומר לך את האמת.

מה שאני מתכוון אליו הוא בחברה שלנו שבה אנשים כל כך חשדניים, שאנחנו לא רוצים לעבור את כל חיינו בהיותנו חשדניים ונשמרים עם יצורים חיים אחרים. זו לא דרך לחיות. ואיך שאני מניח, אם אתה הולך להירתע, אולי לפחות תהיה לך יחס אדיב כלפי האדם. כי להיות חשדן זה לא... הגישה של חשדנות לא מגינה עליך מכלום. זה פשוט עושה אותך אומלל ואומלל. אם יש לנו הרגשה של קרבה עם אחרים, זה באמת מפרק את כל הניכור הזה, והכל כל כך גלובלי, ואיך אני משתלב, ואני לא מכיר אף אחד, ומי האנשים האלה בכלל... וזה באמת מתגבר על כל הדעות הקדומות של להכניס אנשים לקבוצות צרות ולהגיד שאנחנו לא רוצים אותם בארץ, או מה שלא יהיה, כי אנחנו מתחילים להבין שכולם רוצים אושר כמונו, כולם רוצים להיות חופשיים מסבל כמונו לַעֲשׂוֹת. אין הבדל. כולם היו אדיבים אלינו. הם בהחלט ראויים לקבל אושר וסיבותיו. הם ראויים ליחס האדיב שלנו כלפיהם. אני חושב שזה חשוב במיוחד עכשיו. נכון? כשאתה באמת חושב על מה שקורה בחברה.

ואז מאהבה, שהיא הנקודה הרביעית מתוך שבע הנקודות, אז יש חמלה, שהיא חשובה באותה מידה בחברה שלנו עכשיו. חמלה היא הרצון שמישהו יסבול והגורמים לסבל. עם החמלה הזו, לא לרצות להסב כאב בכוונה לאחרים מתוך כעס. לראות זאת כעס לא מועיל בהשגת הרמוניה בחברה. כעס לא עושה טוב אפילו מבחינת השגת מה שאנחנו רוצים. כי אנחנו יכולים להציק לאנשים כל מה שאנחנו רוצים, לגרום להם לפחד מאיתנו, אבל זה לא מביא למה שאנחנו באמת רוצים, כלומר יחסים קרובים. ולעתים קרובות אנשים מבלבלים בין פחד ממישהו לבין כבוד למישהו. הם חושבים שאם מישהו מפחד ממני זה אומר שהם מכבדים אותי. לא, הם רגשות שונים לגמרי. אני חושב שחמלה, יותר מתמיד, בעולם שלנו, עם מה שקורה, באמת נחוצה, ושכולם ראויים לחמלה.

ובואו נודה בזה, החוקה אמרה שכולם נוצרו שווים, אבל הם שווים רק במובן אחד. כבר עברנו את זה. אם אתה גבר אנגלו-סכסי לבן, פרוטסטנטי, עשיר בעל עבדים, אז כולכם שווים. אבל כל השאר לא חותכים את זה. חוץ מזה, רק העובדה שכולם שווים במובן של היותם בן אדם שראוי לכבוד, ולהראות את הכבוד הזה לכולם, אבל להכיר בכך שלא כולם נולדים עם אותן הזדמנויות.

כל כך הרבה מהמצב שאנו נולדים בו תלוי בקודמים קארמה. אנחנו לא נולדים עם הזדמנות שווה. וכך לחוש חמלה כלפי אלו שנולדו עם פחות הזדמנויות ממה שיש לנו, ולחוש חמלה כלפי אנשים שנולדו עם יותר הזדמנויות ממה שיש לנו אך מנצלים את ההזדמנות שלהם לרעה. או שיש להם בעיות שונות כי יש להם את ההזדמנות הזו. כשאתה נולד ילד של מישהו עשיר ומפורסם, יש לך קבוצה אחרת לגמרי של בעיות מאשר מישהו שנולד מהורים צנועים מאוד.

אז שיהיה לך לב שרואה שכולם מתמודדים עם אתגרים בסמסרה, ולאחל שכולם יהיו משוחררים מהאומללות שלו ומהסיבות שלה. אנחנו באמת צריכים את זה עכשיו. זה לא רעיון פילוסופי נחמד לשבת על הכרית שלנו ולהתפנק. זה משהו שאנחנו באמת צריכים להתמודד עם העולם הזה. ולהראות דוגמה, במיוחד אלה מאיתנו כאן, לאנשים שתוהים מה קורה, והם צריכים הדרכה, והם צריכים דוגמה טובה. אז אנחנו צריכים לספק את זה על ידי עבודה על המוח שלנו. זה לא משהו שאתה יכול לעשות על ידי זיוף. אתה צריך באמת לקבל את זה.