פסוק 27: מיכלים ריקים

• תקלות וייסורים
• התקשרות לסמאדי
• אוחז ב"אני"
• נאחז לזהות הדהרמה
• ריקנות ועצמי

41 תפילות לטיפוח bodhicitta: פסוק 27 (להורדה)

פסוק 27 הוא:

"יהי רצון שכל היצורים יהיו ללא פגמים."
זוהי התפילה של ה בודהיסטווה כאשר רואים מיכל ריק.

כשיש לנו מיכל ריק, אז אנחנו חושבים, "שכולם יהיו חופשיים מכל התקלות." אנחנו רואים מדי פעם מיכלים ריקים: כוס ריקה או קערה ריקה, שפופרת משחת השיניים שלנו מתרוקנת. באותם זמנים חשבו, "שכל היצורים החיים יתרוקנו, או יהיו משוחררים מכל הטעויות שלהם."

כשאנחנו מדברים על תקלות, אני לא חושב שזה אומר תקלות כמו שאנחנו חושבים בדרך כלל על תקלות כמו, "אוי, הם שפכו משהו והם לא קלטו אותו", או, "הם מבקרים אותי, איך הם מעיזים". זה לא מדבר על דברים מהסוג הזה, אלא על הטומאה הנפשית, התלאות, הכתמים.

יש כל מיני קטגוריות שונות של טומאות נפשיות. בתוך ה מסורת סנסקריט יש את ששת ייסורי השורש. אותו מספר נקרא, במסורת הפאלי - וגם על ידי Vasubandhu - "נטיות בסיסיות". יש להם הגדרה קצת שונה אבל הרשימה מאוד דומה. רבים מהגורמים ברשימה זו חופפים לרשימה אחרת במסורת הפאלי. אז יש לך את ייסורי העזר, אשר המסורת הפאלי ואת מסורת סנסקריט יש רשימות שונות אבל יש בהן גם כמה חפיפות. ואז יש לך את השיטפונות, ויש לך את הכתמים, ויש לנו כל סוג של טומאה שאתה יכול לדמיין.

מה שמעניין מאוד בכל הרשימות השונות האלה, המשמשות במצבים שונים, הוא שיש כאלה שעולות לעתים קרובות מאוד, כמו כמעט בכל רשימה של הגדולות. נחשו מה הם? בּוּרוּת, כעס, ו התקשרות. אתה מוצא גרסה כלשהי שלהם, בדרך זו או אחרת, כמעט בכל רשימה. במה מעניין התקשרות הוא שלפעמים, בהתאם לרשימה ולנסיבות, המגוון של התקשרות שדנים בו הוא התקשרות להנאה חושית. במילים אחרות, אנו היצורים בתחום הרצון דבוקים כל כך לחמשת החושים, כך השתוקקות לסוג כזה של הנאה מחפצים חיצוניים. ואז במצבים אחרים התקשרות מתואר כ התקשרות לקיום. הנה מה שזה אומר התקשרות לקיום בסמסרה, הכולל את הרצון להיוולד מחדש בתחום הרצון. זה כולל גם את הרצון להיוולד או בתחום הצורה או התחום חסר הצורה, אותן רמות גבוהות יותר שבהן אנשים נולדים שם בזכות ההכרות המדיטטיביות שלהם - לא מימוש החוכמה אלא רמות הסמאדי. אתה נולד שם אבל ישויות אלה עדיין יש את התקשרות לקיום בסמסרה כי הם מחפשים לידה מחדש או בתחום הצורה או בתחום חסר הצורה.

לִפְעָמִים התקשרות מדברים עליו בצורה מאוד גולמית על תענוג חושי, ואז לפעמים רק על המוח שרוצה להמשיך להיוולד בסמסרה. המוח הזה לא אומר, "אוי, סמסרה מסריח, אני רוצה להמשיך להיוולד שם מחדש." זה מוח שאומר, "אוי, המצבים המדיטטיביים האלה כל כך נחמדים. תענוג חושים, זה ממש מסריח. זה נראה טוב אבל כשמסתכלים על זה באמת, זה לא מגיע. אבל סמאדהי טהור, ממממ." קל מאוד להיקשר לזה. עדיין יש כמה נאחז ל"אני" בנקודה ההיא, כאשר המוח לא ראה דרך השקר של הופעתו של אדם אמיתי וממש קיים, ובמקום זאת המוח עדיין קונה לזה. היא עדיין לא מוכנה לוותר באמת על היותה ישות קיימת עם "אני" אמיתי. אנחנו עדיין רוצים לבדל את עצמנו מכל השאר ולוודא שאיכשהו אנחנו ייחודיים ומיוחדים. יש את זה נאחז ל"אני", ל"עצמי". זה הדבר העיקרי שמבדיל אותנו מכל השאר, לא? "לִי!" וזה מבוסס על "אני" שאז אתה מקבל את כל שאר הדברים. זה מה שמעניין בלראות התקשרות ברשימות השונות האלה, שמדברים על זה בסיטואציות שונות - למה אנחנו קשורים - ואז מוצאים את זה במוחנו שלנו. אז מאוד מעניין, תמיד עוד שכבות לקלף.

אנחנו אפילו אוהבים את הזהות של מתרגל דהרמה, לא? "אני מתרגל דהרמה. אני רוצה להיוולד מחדש כתלמיד של קדושתו. אני רוצה להיוולד מחדש בארץ הטהורה עם אמיטבה. נמאס לי מתחום החשק, שמסריח. אני לא רוצה את הצורה ואת הממלכות חסרות הצורה כי זה עדיין קשור לקיום, אבל אני רוצה להיוולד מחדש בארץ הטהורה של אמיטאבה!" אז יש את כל השכבות השונות האלה של נאחז. כל השכבות השונות הללו. אז אנחנו פשוט מתחילים לקלף אותם, לאט, לאט, לצמצם אותם, ללמוד לראות דרכם. וללמוד להתגבר על הבלתי ייאמן התקשרות להיות אדם, להיות ישות נפרדת.

הם אומרים שכשאתה מבין את הריקנות לפעמים יש את הפחד המדהים הזה שעולה, כי פתאום כל מה שביססת את כל הזהות שלך ואת כל חייך עליו אתה רואה לא קיים. ויש את הפחד הזה, "רגע, אני רוצה להתקיים. מה אתה אומר אני לא קיים." זו הסיבה שאנחנו צריכים הרבה יתרונות, כדי שכשסוג כזה של תפיסת ריקנות מגיעה, לא נגיב בנסיגה בפחד, אלא נוכל לומר, "אוי, תודה לאל שאני לא קיים כמו שחשבתי שעשיתי. ” כמובן, זה אני יחסי, אבל, "תודה לאל שאין אחד באמת קיים." במקום "AAAHHHH, איפה האני הקיים באמת שלי, אני רוצה אותו בחזרה, זה הבסיס של הכל." אז אנחנו ממשיכים לעבוד על זה.