זה אף פעם לא מאוחר מדי

• התלהבות מהדהרמה לא משנה מתי נפגוש אותה בחיים
• איך אנחנו מנצלים את הזמן שלנו חשובה יותר מהגיל שאנחנו
• הימנעות מעצלנות של ייאוש

וידה [בקהל] היא תומכת ותיקה של המנזר. והיא דוגמה טובה מאוד לנושא שעליו אני הולך לדבר. אני קורא חלק למה יס הוא הערות סיום בספרו כשהשוקולד נגמר. אחד מהם אומר,

היה הגיוני בדרך שבה אתה גדל
ואל תחשוב אף פעם שזה מאוחר מדי.

אתמול דיברתי על "להיות הגיוני בדרך שבה אתה גדל". והיום הנה וידה שהיא דוגמה ל"אל תחשוב אף פעם שזה מאוחר מדי." וידה ובעלה הלכו לקבוצת UU שלנו ופגשו את הדהרמה כך ואז התחילו לעלות לכאן ובכל פעם שהם עלו הייתה להם רשימה ארוכה של שאלות על הארוך הזה, כל כך מתעניין בדהרמה. הם היו אז בשנות ה-70 לחייהם. גם בוב וגם וידה היו אומרים, "אוי, פגשנו את הדהרמה כל כך מאוחר בחיים. היינו בשנות ה-70 לחיינו", וכאן כתוב, "אבל לעולם אל תחשוב שזה מאוחר מדי." הם הדוגמאות המושלמות לכך כי הם פגשו את הדהרמה ואז מיד זה פשוט לחץ והם עקבו אחריו. אני חושב ששמעתי את שניהם אומרים, "אוי, אנחנו מצטערים שפגשנו את הדהרמה כל כך מאוחר", אבל הם דוגמאות כל כך טובות לאנשים שמדגימים שזה לא משנה בן כמה אתה כשאתה פוגש את הדהרמה. מאותו רגע אתה לוקח את הכדור ורץ איתו. ממש מתחילים ללמוד, עושים תרגול, מטהרים את הנפש וכו'.

אדם אחר שהיתה בריטריט בסוף השבוע האחרון, היא אמרה לי שהיא בת 60 והיא בדיוק פגשה את הדהרמה לפני שנה או שנתיים, והיא מרגישה כל כך חזק שיש לה הרבה טיהור שהיא צריכה לעשות, שהיא רוצה לעשות, אז היא שאלה אותי טיהור תרגול ואיך להגדיר תרגול יומי והכל. פשוט מאוד הערכתי את ההתלהבות הזו מהתרגול. אני יודע שכמה מהאנשים שהוסמכו כאן פגשו את הדהרמה בשנות ה-40 לחייהם. מישהו מכם פוגש את זה בשנות ה-50 לחייך? רוב האנשים בשנות ה-40 לחייהם. לקח לך זמן ללבוש גלימות אבל לא לקח לך כל כך הרבה זמן להתחיל להתאמן. פגשת את הדהרמה ואז שוב פשוט לקחת את הכדור ולרוץ איתו.

[לחבר הקהל] בן כמה היית כשפגשת את הדהרמה? 61, 62. שוב דוגמה טובה נוספת, פעילה מאוד במרכז הדהרמה שלה בסקרמנטו. זה באמת לא משנה בן כמה אתה. מה שחשוב הוא איך אנחנו מנצלים את הזמן שלנו, כי יש אנשים שפוגשים את הדהרמה כשהם די צעירים ואז הם משחקים במשך 50 השנים הבאות, ואז סוף סוף משהו פוגע והם חושבים, "אוי בעצם אני צריך לעשות קצת תרגול." אנחנו מקבלים גם מספר מהאנשים האלה.

בכל מקרה באיזה גיל אנחנו מגיעים לדהרמה, גם אם הגעת אליו צעירים ואז שיחקת כמה עשורים ואז אתה חוזר, זה לא משנה. הדבר החשוב הוא שברגע הנוכחי הלב שלך נמצא בדהרמה, יש לך את ההתלהבות לתרגל ולכן אתה ממשיך לעשות את זה במקום לומר, "אוי, טוב, אתה יודע, בזבזתי כל כך הרבה זמן". צורת החשיבה הזו מייאשת את עצמנו, זו סוג של עצלות, לא? העצלנות של ייאוש עצמי אז בואו לא נלך לכיוון הזה בכלל. ימין?

ואם אתה פוגש את הדהרמה כשאתה צעיר, אז עוד יותר מזל. אבל לפגוש את זה כשאתה צעיר אינו ערובה שתתאמן על זה ללא הרף, אז אין צורך להתנשא על זה. כי אם אתה פוגש את הדהרמה כשאתה צעיר אבל אז אתה לא מנצל את הזמן שלך לתרגול, אז האנשים שפוגשים אותה כשהם בני 60 או 70 או כל דבר אחר באמת מתקרבים קדימה ומשאירים אותך מאחור.