שמור על מוח שמח

• הקושי לתרגל כשהמוח שלנו לא מרוצה
• על מה אנחנו לא מרוצים (מתלוננים)?
• לזכור את המוות כדי להוציא אותנו מהפסקול האומלל והמתלונן

עברתי על כמה מההוראות הקצרות למה ישע נתן בסוף ספרו כשהשוקולד נגמר. השורה השלישית:

נסה להיות מאושר בתרגול שלך
ולהיות מרוצה בחייך.

"נסה להיות מאושר בתרגול שלך". זה מאוד חשוב. אם המוח שלנו לא שמח, זה מאוד קשה לתרגל. כשאנחנו כועסים, ממורמרים, לא מרוצים, אז התרגול הוא נטל, אז אנחנו לא רוצים להתאמן ובמקום להתאמן אנחנו בסופו של דבר מבקרים את עצמנו, יושבים מדיטציה עמדה, שהיא חסרת תועלת לחלוטין.

אני זוכר שלפעמים אנשים היו הולכים למורה שלי ח'נצור ג'מפה טגצ'וק כדי לבקש עצה. תהיה להם בעיה זו או בעיה אחרת והוא היה אומר: "שמור על נפש שמחה." וכולם היו מסתכלים עליו ואומרים, "איך עושים את זה? אם היינו יכולים לעשות את זה לא היינו באים לספר לך על הבעיה שלנו". אבל רובנו היינו די חדשים באותה תקופה וחלקנו היו באותה תקופה אולי 5, 8 שנים, 10 שנים, אבל זה עדיין די חדש במובנים רבים.

מה שחשבתי עליו - איך לשמור על מוח שמח - זה כשהמוח לא מאושר - לפחות המוח שלי כשהוא לא מאושר - אני בדרך כלל מתלונן על משהו. "אני לא אוהב את זה. האדם הזה לא צריך לעשות את זה. הם צריכים לעשות את זה. למה זה קורה? זה לא הוגן. זה לא אמור להיות כאילו זה קורה. רציתי את זה והייתי צריך לקבל את זה אבל מישהו אחר עשה את זה וזה לא הוגן. אנשים לא מבינים אותי". מה שמצאתי זה שזה טוב מאוד, כשיש לי סוג כזה של אומללות, עם סוג כזה של פסקול מאחוריו, לשאול את עצמי, לראות על מה אני מתלונן. לפעמים אפילו טוב לרשום את זה כדי להבהיר את זה ואז לשאול את עצמי, "למה זה כל כך מפריע לי?" מישהו עושה מה שזה לא יהיה. הם שמו את המחבת במקום הלא נכון. הם השאירו את משחת השיניים שלהם בשירותים הציבוריים. קראו לי בשם. הם אמרו לי שאני לא חביב מה שזה לא יהיה, גדול או קטן, המוח שלנו יכול לעשות קטסטרופה מכל דבר. לשבת שם ולהגיד "בסדר, למה זה כל כך מפריע לי? למה לעזאזל זה כל כך מפריע לי?" כך וכך עשה את זה, כך וכך אמר את זה, כך וכך חושב עליי. למה זה כל כך מפריע לי? ולחקור באמת, לשאול את עצמי, למה זה מפריע לי? כי איכשהו המוח שלי יוצר דרמה ומנפח את החשיבות של איזה דבר קטן כך שהוא נמצא כעת ברמות היסטוריות שצריך לתקן באופן מיידי או שהיקום יתמוטט.

כאן אני מוצא שהזכרת התמותה שלי עוזרת מאוד. זה כאילו, כשאני אמות... אפילו לשכוח מתי אני אמות. האם בשנה הבאה אותו הדבר יפריע לי? כשאני אמות זה באמת חשוב שמישהו קרא לי בשם? האם זה באמת חשוב שלא קיבלתי את ההכרה שאני חושב שמגיע לי? האם זה באמת חשוב שמישהו ישים את המחבת במקום הלא נכון אחרי שאמרתי לו איפה צריך לשים אותה? האם זה באמת חשוב בהיסטוריה של הפלנטה והיקום וברווחתם של כל היצורים החיים. האם מה שמטריד אותי ברגע זה באמת בעל חשיבות כה מכרעת?

זה עוזר לי מאוד כי אם זה בכלל משהו…. "הו המוניטין שלי!" מייקל כהן אמר בראיון כלשהו לאחרונה שהוא רוצה לקבל את שמו ואת המוניטין שלו בחזרה. אֲנָשִׁים נאחז למוניטין שלהם, "מה אנשים אחרים חושבים עליי?" אפילו מישהו קרע לגמרי את המוניטין שלי, כשאני אמות זה באמת חשוב? אם הם כותבים אוביט של שני כוכבים במקום אביט של חמישה כוכבים זה באמת משנה? אני ממילא לא אהיה בסביבה כדי לקרוא את זה ובכל מקרה אחרי שאני אמות אנשים ישכחו ממני או אפילו אם אני חולם שהם הולכים לזכור אותי כשהם ימותו אז בטוח שהמוניטין שלי נעלם כי כל אנשים שהחזיקו אותו כי אין להם על מה לחשוב מלבדי, כל זה נעלם אז למה זה כל כך מטריד את דעתי עכשיו?

וכשאני באמת שואל את עצמי את השאלה הזאת ומעמיד אותה בפרספקטיבה. שבוע אחד זה הסורים שנמלטים מדמשק ולא מצליחים לצאת מארצם או למדינה אחרת, תקועים בגבול והם לא יכולים ללכת הביתה והם לא יכולים ללכת קדימה. או שהילדים מופרדים מהוריהם בגבול ארה"ב. או מה שזה לא יהיה. הדבר שהוא קטסטרופה של היום שלי שגורם למוח שלי להיות כל כך אומלל, אם אני שם את זה בפרספקטיבה למה החוויות של אנשים אחרים, אז אני צריך קצת להירגע. פשוט תירגע ופשוט תירגע ואז תעשה את זה מדיטציה על חיי אדם יקרים שבהם אנחנו מתחילים להסתכל ולראות את כל מה שעושה לנו בחיינו. ותעבור על שמונה החירויות ועשרת ההון ובאמת תראה מה יש לי בחיים שלי.

אז בואו נתאזן כאן לגבי מה שבאמת חשוב ונניח לאומללות הזו שמעוררת המוח המתלונן, עזוב את זה. ובכל מקרה כל בעיה שיש לנו היא לא תימשך לנצח. אז יש קצת תסכול עם מישהו שאתה עובד איתו על פרויקט. אתה יודע שזה יסתדר, זה באמת יסתדר. תרגעו ילדים…. זה נשמע טוב לא? צננו את הילדים ואז תנו לנפשנו להיות רגועה ומאושרת. ראה את הטוב שסביבנו ועם סוג כזה של מוח אז זה הופך להיות קל לתרגל כאשר יש לך איזשהו מוח שמח יחסית מרוצה אז קל להפנות את דעתנו לדהרמה. > אנחנו לא סומכים על השוקולד שישמח אותנו. בואו נסמוך על עבודה עם המוח שלנו וליישם את הדהרמה כדי לשמח אותנו.