חמלה ואתיקה בשיח הציבורי

כשדיברתי על כמה מההשלכות של הירי בטוסון בפעם הקודמת, דיברתי על פוליטיקאים, מנכ"לים ומנהיגים מכל סוג של מפעל - כולל במשפחות, במשפחה, במנהיגי המשפחה או במוסדות דתיים - וכן החשיבות של התנהגות אתית ביחס לכך.

מבלבל בין אתיקה לדת

חשבתי שהתבלבלנו במדינה הזו לגבי ההבדלים בין החיים החילוניים, התנהגות אתית, דת ותיאולוגיה. יש לנו הרבה תפיסות שגויות לגבי הדברים האלה, כי בשם החילוניות אמרנו "הפרדת כנסייה ומדינה". וזה די הוגן; אני ממש מסכים עם זה. אבל מה שעשינו הוא שקישרנו התנהגות אתית עם הכנסייה, עם דת, ועל ידי הפרדת כנסייה ומדינה אז נראה שלמנהיגים אין חובה להראות גם דוגמה מוסרית טובה או אפילו להביא מוסר, התנהגות אתית, טוב לב או חמלה בדרך שבה הם מדברים עם הציבור. 

רוב המנהיגים בחברה שלנו מדברים על כסף: כסף, כלכלה, מלחמה. והם חושבים שמנהיגות כרוכה בהפיכת המדינה למשגשגת חומרית ובטוחה מבחינה חומרית, אבל הם לא חושבים על ההשלכות החברתיות של איך אנחנו מתנהלים עם זה. הם גם לא חושבים על ההשלכות האתיות של זה. אני חושב שזה ממש חשוב. 

אז אני חושב שמה שקרה הוא שכמה אנשים זיהו שאנחנו צריכים יותר טוב לב, חמלה ואתיקה בשיח הציבורי. הם אומרים, "אה, דת!" ואז הם מבלבלים בין התנהגות אתית, חמלה וחסד עם דת, ואז הדת הופכת גם לכוח פוליטי. הם אומרים, "אנחנו חייבים להביא את התיאולוגיה שלנו," כי הם בלבלו בין תיאולוגיה לאתיקה ותיאולוגיה עם חמלה. "עלינו להביא את התיאולוגיה שלנו לתוך השיח הלאומי, לפוליטיקה. אנחנו צריכים לדחוף כדי שהתיאולוגיה שלנו תישמע". 

אבל אני לא חושב שזה המצב, במיוחד בתרבות שהיא רב-דתית. במקום זה אנחנו צריכים להתבסס על מה שקראו לקדושתו אתיקה חילונית, שיכול לפנות לכל האנשים ללא קשר לרקע הדתי שלהם או לא משנה הרקע הפוליטי שלהם. אלה רק ערכי טוב אנושיים בסיסיים שבאמת הלכו לאיבוד בחיים הציבוריים שלנו, בחיים הפוליטיים ובחיי העסקים.

הנהגת אשוקה

אם תסתכלו בעבר על המנהיג הבודהיסטי הגדול אשוקה, תראו מה שעשה אותו כל כך גדול הוא לא שהוא הפיץ רעיונות בודהיסטים כמו לידה מחדש, קארמה והארה. במקום זאת הוא דיבר על התנהגות אתית, טוב לב וחמלה. הוא חי במאה ה-3 לפני הספירה. הוא באמת איחד את הודו באותה תקופה. הוא למעשה היה לוחם די גדול, וזה היה אחרי קרב אחד שבו הרג הרבה מאוד אנשים, הוא פשוט הסתכל על מה שהוא עשה ואמר, "זה לא בסדר." והוא שינה לחלוטין את שיטת הממשל שלו. אם אתה הולך להודו בימינו, יש הרבה עמודי אשוקה כי הוא היה מקים את העמודים האלה בכל הארץ, מדבר על עשיית מעשים טובים בקהילה, על תועלת לאנשים, על אי גניבה, על כבוד אחד לשני; הוא דיבר על דברים כאלה כדי באמת לחנך את האוכלוסייה. זה לא היה קשור לדת, אבל אחד הדברים שהפכו אותו למנהיג כל כך גדול הוא שהוא עשה את זה.

אני חושב שאנחנו צריכים יותר מהסוג הזה של מנהיגות בחברה שלנו במקום להתקוטטות דתית או פוליטית, והדיבור הקשה. וכמו שדיברתי עליו אתמול, זה מה שאנחנו מדגמנים לצעירים לגבי כמה חשוב שאנשים מדברים אחד עם השני. אלוהים אדירים! זה לגמרי הפוך. אנחנו צריכים דרך לעצב כמה שיטות שיכולות למשוך את כולם, שיכולות להחזיק את החברה ביחד.

בכל מקום שבו יכולות המנהיגות שלנו ממלאות תפקיד - ולכולנו יש כמה יכולות מנהיגותיות בהקשרים שונים - אנחנו אולי לא מעורבים בפוליטיקה או בעסקים, אבל אנחנו מעורבים בדת, בהתנהגות אתית, בהפצת חמלה. לא משנה מה אנחנו מעורבים בו, הדוגמאות שלנו חשובות. במשפחה גם ההורים צריכים לנהוג בצורה אתית אם הילדים מתכוונים לפעול בצורה אתית. וזה תקף גם למורים במערכת בית הספר שלנו, עובדים סוציאליים, שוטרים וכל אחד בכל תחום שבו הם נמצאים שבו בולטת המנהיגות שלהם. אם נעשה זאת מנקודת המבט של טוב לב ומוסר חמלה, יכול להיות לזה קול חזק מאוד בחברה שלנו. אני חושב שזה מאוד מה שאנחנו צריכים.

ריגש אותי מאוד מאמר שמישהו שלח לנו על אישה שהייתה שוטרת וגם עוזרת היועץ המשפטי לממשלה, וגם היא הייתה במחלקת המבחן. היא הפכה לתלמידו של Thich Nhat Hanh ומלמדת מיינדפולנס מדיטציה לשוטרים. היא אמרה שכאשר היא למדה את זה לראשונה, התגובה המיידית שלה הייתה, "אני לא יכולה. אני לא יכול מדיטציה. אני לא יכול לעשות בודהיזם. אני שוטר. אני נושא אקדח." ואז היא הבינה, "לא, אני יכולה", כי מישהו אמר לה: "אבל מכל האנשים שנושאים רובים, האנשים שחושבים צריכים להיות האנשים שנושאים אותם." [צחוק] אז, זה הניע אותה באימון שלה, והיא עושה את הקורסים האלה עכשיו עבור האנשים הנושאים רובים. היא אומרת שזה מדהים לראות את השוטרים מורידים את האפודים חסיני הכדורים ואז מתיישבים ו מדיטציה. אני חושב שזה יותר מה שאנחנו צריכים בחברה שלנו.