פסוק 37: דיון בתורות

• כוחם של מימושים
• מסתכל מעבר לכריזמה (או חוסר בה)
• מורים שונים פונים לאנשים שונים
• שומעים, חושבים ומדיטציה על התורות

41 תפילות לטיפוח bodhicitta: פסוק 37 (להורדה)

"יהי רצון שכל היצורים ישיגו את רהיטותו של א בּוּדְהָא".
זוהי התפילה של ה בודהיסטווה כאשר רואים מישהו דן בתורות.

כאשר בּוּדְהָא מלמד, הוא מאוד רהוט. הדהרמה עצמה היא נושא רהוט. למעשה הדרך שבה בּוּדְהָא מלמד מאוד רהוט כי בּוּדְהָא חווה את התורות. לפעמים אנחנו אומרים, "למה לי מדיטציה ולעבוד כל כך קשה כדי לקבל מימושים? אני יכול פשוט ללמוד את הדהרמה בספר ואז ללמד אותה." עכשיו מלבד העובדה שאתה לא הולך לצאת מסמסרה, התורות אינן יעילות כל כך אם לא תתרגל אותן. כש בודהיסטווה מתרגל אותם - ואז כמובן כאשר בּוּדְהָא ממש מימש אותם - עומק ההכרה שלהם יוצא כשהם נותנים את התורות. לכן כשיש אנשים שהולכים לאחת מתורותיו הציבוריות של קדושתו, רואים שם אנשים, הוד קדושה נכנס בחדר והוא אומר "שלום" והם מתחילים לבכות. הם מקשיבים לתורות מסוימות והתורות הופכות לעוצמתיות מאוד למרות שאולי שמעו את אותו נושא בעבר. הרהיטות באה באמצעות כוח המימוש.

עם זאת, זה לא אומר שכאשר אדם אינו דובר טוב הוא לא יש מימושים. זה לא אומר שאם אדם כריזמטי הוא בהכרח יש מימושים. אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים כאן, אחרת אנחנו יכולים להגיע לכל מיני מסקנות מצחיקות כמו, "האדם הזה כל כך כריזמטי, מה שהוא מלמד חייב להיות נכון." לא בהכרח. או, "האדם הזה כל כך משעמם או שהוא לא יודע את המילים הנכונות להשתמש בו, ולכן אסור לו להתאמן, או שהוא לא מבין את הנושא היטב." גם זה לא נכון. למעשה, אחד מאנשי העזר שלנו בודהיסטווה נדרים זה כשאתה מבקר מורה שהוא לא דובר טוב, ולא הולך לתורות. אתה אומר "האדם הזה לא מעניין, הוא משעמם, הוא לא מצחיק אותי מספיק, אני לא יכול להבין מה הוא אומר." חשיבה כזו מזיקה לתרגול שלנו, כי אנחנו יכולים להפסיד משהו אם אנחנו רק מסתכלים על הדרך השטחית שבה התורות מועברות. כמובן, עדיף אם נוכל להיות דובר טוב ומיומן מאוד כמו כל דבר, אבל זה שאנחנו לא, או רק בגלל שמישהו לא, לא אומר שהוא לא מורה טוב.

כל העניין הזה הוא באמת די חשוב, כי לפעמים אנחנו די מתבלבלים. יכול להיות שיש מישהו שהוא מורה טוב לחבר שלנו אבל אין לנו קארמה עם אותו אדם והם לא מורה טוב עבורנו. או אולי יש מישהו שהוא מורה טוב עבורנו, אבל חבר שלנו לא יכול להבין אותם. הם לא מורה טוב לחבר שלנו. אל לנו להתבלבל רק בגלל שאולי יש לנו ולחברים שלנו מורים שונים או שמעדיפים סגנונות הוראה שונים.

באופן דומה, כמו שאמרתי, מישהו יכול להיות דובר טוב, הוא עלול להצחיק אותך הרבה. הם עלולים לעשות כל כך הרבה. הם עלולים ללמד ואתה אומר, "אה, כן אני מבין, אני מבין." אם אתה באמת מקבל את הנקודה הנכונה או לא, אנחנו לא יודעים אבל אתה מרגיש שאתה מקבל אותה, אז אתה חושב שהמורה הזה נפלא. מורה מסביר משהו ואתה אומר "אני לא מבין. אני לא מבין, המורה נורא, ההוראה נוראית. כל הדברים מסריחים". כל מיני דעות אלה נובעות מחשיבה שיש מציאות אובייקטיבית, חיצונית.

אחת המורים שלי משתעלת כל הזמן. אנשים רבים הולכים לתורתו והם יאמרו, "למה הבחור הזה לא מקבל שיעורי רהוט." הם למעשה ניסו להביא לו אותם. "למה הוא לא הולך לרופא וייפטר מהשיעול הזה." אנשים ילכו ויגידו, "אני לא מצליח להבין מילה שהבחור הזה אומר. הוא ממלמל." הוא למעשה מורה די מדהים, אבל אם אין לך את זה קארמה ואז אתה חושב: "מי זה הבחור הזה?" אנחנו צריכים להיות זהירים. אנחנו יכולים לומר "זה לא מורה מתאים עבורי", אבל אנחנו לא יכולים לומר, "האדם הזה רע."

באופן דומה, אם אנו מקשיבים להוראה ואנו מבינים אותה, איננו צריכים בהכרח להסיק שהבנו הכל ב-100% נכון. זו הסיבה שיש לנו שמיעה, חשיבה ומדיטציה. לכן יש שלושה מהם. אנחנו לא רק שומעים וחושבים, "אוי שמעתי ואני מבין." אנחנו צריכים לחשוב על זה. בכיתה של חשיבה על זה, זה כשזה מגיע לדיון על דברים עם חברי הדהרמה שלנו, ולמה הם כן מתווכחים במנזרים הטיבטים, כדי לוודא שמה שהבנת, אתה באמת הבנת נכון. אנחנו יכולים להמשיך להאמין במשהו ממש הרבה זמן ואז פתאום לגלות שנים אחר כך שלא הבנו אותו מלכתחילה. זו הסיבה שחשוב מאוד לשמוע תורות פעמים רבות. זו גם הסיבה שאני חושב שזה יכול להועיל לשמוע את זה מנקודות מבט שונות ולמה זה כל כך חשוב לדבר על התורות עם חברי הדהרמה שלנו, כדי שההבנה שלנו באמת תתעדן.