שחרור הסליחה העצמית

כשאני יושב כאן אוסף את מחשבותיי ומתכונן לכתוב על נושא הסליחה העצמית, אני מוצא את עצמי אסיר תודה על היכולת לכתוב על הנושא. זה אומר שהגעתי למקום בחיי שבו התגברתי על נקודה משתקת ביותר השקפה שגויה מעצמי והשתחרר מהשנאה העצמית שלי, כמו גם פתח דלת להתחלה של חמלה כלפי כל היצורים החיים.

כשהייתי ילד תמיד ראיתי את עצמי ככזה שהוא נחות מאחרים וככזה שלעולם לא יסתכם בשום דבר בעיני מישהו אחר.

ככל שהתבגרתי אישרתי את ההשקפה הזו על עצמי על ידי ערעור כל ניסיון שלי להשיג משהו חיובי. עד מהרה התחלתי לשנוא את כולם סביבי. באותו זמן לא הבנתי שגדלתי לסלוד מעצמי יותר ככל שעשיתי יותר ויותר מעשים פליליים. תמיד חשבתי שהכאב והאומללות שלי נגרמו על ידי אחרים ושנאתם כלפיי.

הגעתי לנקודה בחיי אחרי 24 שנות מאסר שבה נאלצתי להסתכל לתוך הלב והמוח שלי או למות.

זה עתה נתפסתי לבריחה השלישית שלי מהכלא והסתכלתי על עוד עשורים רבים של מאסר כאשר התמלאתי צער ואומללות ובושה. רציתי להתאבד. למרבה המזל, זה היה השלב שהתחלתי להסתכל פנימה, לבחון את עצמי באמת ולנסות להגיע להבנה כלשהי לגבי מי או מה אני.

בהתחלה יכולתי לראות את עצמי רק כמפלצת שטרפה את החלשים וניצלה את אלה שלא היו בורים בדרכים ובמזימות פליליות. זה רק שימש להגביר את השנאה העצמית שלי ולהמשיך את מעגל ההתעללות וההאשמות העצמיות. זה נמשך רק כשנה והיה סוחט מאוד מבחינה רגשית.

לאחר שנה של אומללות ומבחן וכישלון בביסוס איזושהי יציבות רגשית, כתבתי מכתב לאדם שחשבתי שיהיה בטוח לחלוק את הכאב והסערה הפנימיים שלי. הוא כתב לי בחזרה ושיתף שברור שאני רוצה להפסיק את האלימות בחיי, אבל האם הבנתי ששנאה עצמית היא גם סוג של אלימות ואפילו יותר הרסנית מפגיעה באחרים?

זה היה כמו התגלות עבורי כי יכולתי לראות איך השנאה העצמית שלי היא גם דרך שבה השתמשתי כדי להימנע מהבעיה האמיתית של שחרור כעס ובורות בחיי ולתת לטבע הטהור שלי לצאת ולהפסיק את האלימות.

זהו טריק קטן וחכם שאנו משתמשים בו כדי לסטות מהנושא האמיתי של השתקפות פנימית, השנאה העצמית הזו, וזו גם אשליה שלא משרתת שום מטרה בצמיחה בחמלה כלפי אחרים.

ברגע שהבנתי את זה, התייצבתי להתמודד עם כל מה שעשיתי לאחרים ולעצמי, כשמוחי העלה אותם מדיטציה או מחשבה יומיומית. בהתחלה לא יכולתי לנתק את האשמה והבושה המשתקת שבאו עם ההכרה בעוולות שלי (עוד טריק למנוע מעצמי להתמודד עם הבעיה הזו אני בטוח). אבל הכרחתי את עצמי לומר, "בסדר, עשית את זה וזה היה לא בסדר. אבל גרוע מכך הוא התעלמות ואי הכרה בעוולות הללו כדי לתת להם להפסיק להחזיק בכוחם שלך"

עד מהרה הצלחתי לזהות ולהכיר בדברים שעשיתי מתוך בורות, כעס ותאוות בצע ולראות אותם כחלק ממשהו שבמהותו הוא לא באמת אני.

זה שאנחנו מתבלבלים, אובדים ומוצפים כשאנחנו מנסים לחיות חיים מלאי אשליה והסחת דעת מהקיום האמיתי שלנו זו עובדה. זה שנוכל להתגבר על הבלבול הזה, ההרגשה הזו של להיות אבודים ובודדים ומוצפים זו גם עובדה. כפי שהמורה שלי שיתף אותי לאחרונה, "יש לנו טבע בסיסי שהוא טהור לב ונפש ולא נגוע". מה שקורה כשאנחנו נקלעים לאשליה ולמעגל השנאה העצמית הוא שהטבע הטהור שלנו מעורפל כמו שמיים כחולים שעננים מתנפחים מכסים אותו. השמיים עדיין כחולים וטהורים, אבל עלינו להסיר את העננים האלה כדי לראות את השמים הכחולים בבירור.

אז, כל זה הגיע כהכרה וככל שהתפתח במשך מספר שבועות הצלחתי לסלוח לעצמי ולהפסיק את האלימות של השנאה העצמית שלי. עדיין יש לי רגשות מהסוג שאני מבין שהם אמפתיה לאלה שפגעתי בהם וכעת אני מסוגל להתמקד בהתייחסות לאחרים שעוברים את הכאב והסבל של אי היכולת לסלוח לעצמם.

אני מרגיש תחושה של "השתחררות" ממשהו ששמר אותי כאסיר במוחי. יש לי גם תחושת מטרה מעבר לעצמי שהיא לפעמים מעוררת יראה ובהחלט שלווה.

לאנשים בכלא יש יכולת להגיע לאחרים שנקלעו לסבל שעלול להיות חזק כמו שמישהו אי פעם מגיע למימוש עצמי ולסליחה עצמית בגלל כל מה שעברנו והעמדנו על אחרים. תמשיך לחפש להכיר את עצמך. המשיכו להסתכל על הדברים הכואבים ביותר בחייכם ותזכרו שאתם בהחלט לא לבד וגם לא מפלצת, אלא אחד שסלח על העוולות שנעשו לעצמכם וגם לאחרים.