לְהִתְנַשֵׁף! אני הייתי האדם הכועס עליו דיברת!

באפריל בעלי ואני השתתפנו בא שיתוף יום הדהרמה במנזר. עזבנו את המנזר עם מוחות סקרנים, מתוך רצון לחקור את הבודהיזם. בלוח הזמנים של הריטריטים הקרובים, ראיתי נסיגה על סליחה שנשמעה מעניינת. חשבתי שאולי אוכל לשכנע את הבן שלי ללכת כי הוא צריך למצוא סליחה להרבה אנשים כולל אותי. אף פעם לא חשבתי שאני באמת צריך את זה, אבל בעלי עודד אותי ללכת. הסתכלתי על חומר הקריאה שהוצע ותמהתי עם הספר עבודה עם כעס. לא חשבתי על עצמי כאדם כועס, אבל בעלי אמר לי שהוא חושב שיש לי הרבה כעס בעיות והייתי מרוויח מכך שאלך. מכיוון שאני מחשיבה את בעלי כאדם חכם נכנעתי, נרשמתי לריטריט והתחלתי לקרוא את הספר.

התחלתי לקרוא עבודה עם כעס. דמיינו את ההפתעה שלי כשראיתי את עצמי בכל תרחיש שתיארת בספר. הייתי האדם שרכל בעבודה על אחרים. הייתי האדם ששמר טינה וטינה. הייתי האדם שלא יכול למצוא מחילה לאחרים. הייתי האדם שאמר דברים רעים לאחרים וחושב שאני יותר טוב מהם. אני יכול להמשיך, אבל מיותר לציין שאני משתלב ברוב הנושאים שסקרת.

הנסיגה הייתה פתיחת עיניים אמיתית לגבי הדרך שבה בחרתי לנהל את חיי ולהגיב לאחרים. (תמונה על ידי ארין נקרוויס)

הייתי בהלם! תמיד חשבתי שאני אדם נחמד ואדיב, ובהרבה מובנים אני כן. אבל בהרבה מובנים אני לא. הנסיגה הייתה פתיחת עיניים אמיתית לגבי הדרך שבה בחרתי לנהל את חיי ולהגיב לאחרים. חזרתי הביתה עם פרספקטיבה הפוכה לחלוטין על עצמי ועל אחרים. הבנתי שאני יוצר את כל זה כעס, לא האנשים שהאשמתי בזה. אני מבין ששלי כעס בילבל את חיי ופגעתי בעצמי ממש. אוי אלוהים!

למחרת בבוקר הלכתי לעבודה, מקום שבו ביליתי חלק גדול מהיום שלי בכעס על הרופא שעבדתי אצלו. כל הזמן מאשים את הרופא שלי כעס ואומללות, חזרתי הביתה והייתי מבלה את הערבים שלי בלספר לבעלי על היום הנורא שלי, כמה רע התייחסו אלי. ציפיתי ממנו לכמויות גדולות של אהדה ותמיד ציפיתי שהוא יסכים איתי. מעולם לא שקלתי לשנות את ההתנהגות שלי, אלא רק התלוננתי על אחרים. בעלי שנא את הערבים כי הוא לא הצליח לפתור את הבעיות שלי בעבודה.

בדרך כלל הצטרפתי לרכילות והנחתי אחרים במשרד. אבל אותו בוקר יום שני היה שונה. הלכתי לעבודה וחשבתי כמה התמזל מזלי שיש לי עבודה, כמה התברכתי לעבוד עם מנתח כל כך מוכשר שאומר ועושה כל כך הרבה דברים נהדרים כדי לעזור לאנשים. וכשהחברים שלי לעבודה התחילו להגיד איך אחד מחברינו לעובדים היה כל כך נורא בעבודה שלה וזונה אמיתית, מצאתי את עצמי אומר, "אני חושבת שקרולין רוצה להיות מאושרת בעבודה שלה, בדיוק כמו כולנו ואני הולך לנסות לעזור לה לעשות את זה". ובכן, החברים שלי בעבודה לא האמינו שאגיד את זה, והם רצו לדעת מה קורה איתי. אמרתי להם שאני לא חושב שהייתי מאוד נחמד, והרגשתי ממש רע עם הדברים שהשתתפתי בהם. אמרתי להם נופים לגבי מה שכולנו עשינו השתנה. עכשיו כשמישהו מנסה לפתות אותי להסכים איתם על כמה נורא מישהו אחר אני פשוט אומר, "אני חושב שהם רק רוצים להיות מאושרים כמונו." איזה סיבוב!

ביליתי שנים רבות מחיי בפוליטיקה. במשך השנים האחרונות הייתי צופה בכל התוכניות הפוליטיות של השמאל כל ערב וכל כך כועס על מה שחשבתי על הצד השני. ביליתי הרבה זמן ואנרגיה בכעס על מה שראש לימבו אמר או עשה, או על נשיאי עבר ופוליטיקאים בהווה. הייתי משמיע את שלי כעס לבעלי יחד עם כל שלי כעס על העבודה שלי. לפעמים אני לא מאמין שעשיתי את זה.

אחרי הנסיגה, הפסקתי לצפות בתוכניות האלה שהיו כל כך חלק מחיי היומיום שלי. כבר לא רציתי לכעוס כל יום עליהם. הרשיתי לעצמי פשוט להיות בלאגן לגבי זה. עצרתי ולא הסתכלתי אחורה. אני הרבה יותר רגוע עכשיו. וואו הערכתי אותך שיחה בפינת ארוחת הבוקר של בודהיסטווה על Rush Limbaugh! זה גרם לי להסתכל עליו, על עצמי ועל אחרים באור אחר לגמרי.

דבר נוסף שהשתנה לאחר הנסיגה הוא שהפסקתי לצפות בטלוויזיה במהלך ארוחת הערב. אהבתי את השקט במהלך הארוחות במנזר. מעולם לא חשבתי להיות מודע ומכבד בזמן האוכל, כי תמיד צפיתי בחדשות במהלך ארוחת הערב ובכל זמן אחר שאוכל, וזה בדרך כלל הכעיס אותי. עכשיו בעלי ואני יושבים ליד השולחן שלנו ואוכלים ומנהלים שיחות נפלאות ונהנים מהתפאורה היפה שכל כך התברכנו לקבל ממש מחוץ לחלון שלנו.

הדברים שלמדתי מהספר שלך ומהזמן שלי במנזר מפלים את חיי ואת כל האנשים סביבי כמו אבן נחל בבריכה. תודה רבה לך ולכל האנשים במנזר! אני מחכה בקוצר רוח לנתיב שאנחנו נמצאים בו ובקושי יכול לחכות כדי ללמוד עוד. גם בעלי שמח מאוד על כל זה ומרגיש שהוא מגלה כל כך הרבה על מהו אושר אמיתי. לפעמים אני בקושי מאמין שאני מאבד את שלי התקשרות ל כעס, אבל אני.