שינוי המוח השיפוטי

טיפול באירועים טרגיים בחמלה

• פיתוח חמלה כלפי הקורבן, המשפחה והמבצעים בהקשר של הבית הראשון של שמונה פסוקים של טרנספורמציה מחשבתית
• אנשים ומעשיהם הם דברים נפרדים
• חמלה טובה לבריאות הנפשית שלנו ונחוצה לבודהה
• הערות על אלימות בבידור

בריאות רגשית: טיפול באירועים טרגיים בחמלה (להורדה)

לשמוח בתכונות הטובות של אחרים

• בריאות רגשית לאור הבית השני של ה שמונה פסוקים של טרנספורמציה מחשבתית
• הערכה עצמית וענווה בריאה
• יהירות כסימן להערכה עצמית נמוכה
• אימון מוח לראות את התכונות הטובות של אחרים
• מוח שיפוטי

בריאות רגשית: שמחה בתכונות הטובות של אחרים (להורדה)

שאלות ותשובות

• להיות נאיבי לעומת להיות שיפוטי
• התערבויות להתמכרות לסמים
• התמודדות עם אנשים שיפוטיים
• הימנעות מהערכה עצמית נמוכה
• צפיות על הממשלה ועל עונש מוות
• הגברת שיתוף הפעולה במקום העבודה

בריאות רגשית: שאלות ותשובות (להורדה)

חלק 1: מקור האושר והבעיות

רואים את עצמנו כנמוכים מכולם

בכל פעם שאני עם אחרים, אתאמן לראות את עצמי כנמוך מכולם, ומעומק ליבי אחזיק בכבוד אחרים כעליון.

איזה אמריקאי אדום דם יחשוב ככה? זה נוגד לחלוטין את החוקה שלנו. זה מנוגד לחלוטין למדיניות החוץ שלנו. זה לגמרי נגד הממשל הזה, לא? כלומר, אני עלול להיעצר בגלל רטוריקה אנטי-ממשלתית שאומרה, "אני אתאמן בהחזקת עצמי כנמוכה מכולם". הם בטח היו אומרים "טוב, כי אתה הנמוך מכולם ואנחנו הטובים מכולם."

אבל יש מסר חזק מאוד בפסוק הזה, ואני חייב לומר שלהחזיק את עצמנו כנמוכים מכולם, זה לא אומר שיש לנו הערכה עצמית נמוכה. חזור, הפסוק הזה לא מעודד אותנו לשנוא את עצמנו. זה לא מעודד אותנו להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה. זה לא מעודד אותנו לוותר על הביטחון העצמי שלנו. למעשה, הכל חוץ מזה. מה שזה מעודד אותנו לעשות הוא להסתכל על יצורים חיים אחרים ולראות את הכישרונות שלהם, לראות את היופי שלהם, לראות את התכונות הפנימיות שלהם ולכבד את תכונותיהם הטובות. אנחנו לא צריכים לכבד את התכונות השליליות שלהם, אבל אנחנו יכולים לכבד את התכונות הטובות שלהם. בכל פעם שאנו מכבדים תכונות טובות אצל מישהו, אנו פותחים את עצמנו כדי ליצור את אותן תכונות טובות. כשאנחנו מכבדים אחרים, אז אנחנו מכבדים אותם.

אנחנו לא צריכים להיות מספר אחד. אנחנו יכולים להחזיק את עצמנו כנמוכים מכולם בדרך זו. זה לא אומר שאנחנו חורשים בעפר; זה לא אומר שאנחנו מסתכלים על עצמנו כעל הגרועים ביותר, אבל זה אומר שאנחנו לא מרגישים שבכל מצב אנחנו צריכים להיות המדהימים ביותר שמושכים את תשומת הלב של כולם ושמקבל את דרכם כל הזמן. שוב, בתרבות שלנו מלמדים אותנו שאנחנו צריכים פשוט לצאת לשם, וענווה, זה בקושי נכנס לגרסה האמריקאית של המילון. ענווה, אתה יודע, מה זה? כי חונכנו להיכנס ולהגיד, "הנה אני. זה אני ואני נהדר ואני נפלא”. כשאתה עושה את קורות החיים שלך ואתה הולך לעבודה, אתה רושם כל מיני דברים. אתה יכול לעשות את הדברים האלה? לא, זה לא משנה. פשוט תניח אותם בכל מקרה. כשאתה נכנס ואתה מתראיין לעבודה שלך, "אני יכול לעשות את זה אני יכול לעשות את זה. ובכן, את זה עוד לא למדתי אבל אני לומד מהר מאוד. יש לי את כל כישורי המחשב האלה". מה זה אומר שאתה יכול להקליד.

כל דבר אחר, אתה נכנס לעבודה ביום הראשון והם נותנים לך דברים למחשב ואתה אומר, "הא, מה אני עושה?" אין לנו בעיה להגיד "אני יכול לעשות את זה, אני יכול לעשות את זה." אנחנו מוציאים את כרטיס הביקור שלנו וזה סוג של אקורדיון והוא מתפרק ויש לו את כל הכותרות שלנו וכל הפעילויות שלנו. כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים, אנחנו אוהבים לספר להם מי אנחנו וכל ההצלחות שלנו וכמה אנחנו נפלאים ובלה, בלה, בלה, בלה, בלה. החיסרון בלהתנהג כך, להחזיק את עצמנו כמלכה שאנשים אחרים אוהבים, הוא בדרך כלל כשאנחנו מתנהגים בצורה מתנשאת. אני חושב שיהירות היא סימן להערכה עצמית נמוכה. תחשוב על זה קצת.

למה אנחנו מתנהגים בשחצנות? מהם המצבים שאנו נכנסים אליהם ואנחנו מסתובבים, "הנה אני." זה מצב שבו אנחנו מרגישים קצת חוסר ביטחון, לא? אנחנו מנצלים את עצמנו כדי לגרום לעצמנו להיראות טוב כי אנחנו בעצם לא מרגישים כל כך טוב עם עצמנו. אני חושב שדימוי עצמי נמוך ויהירות הולכים ביחד. זאת אומרת, אחרת למה אנחנו צריכים להיות שחצנים אם אין לנו הערכה עצמית נמוכה? אם יש לנו הערכה עצמית סבירה ואנחנו יודעים את התכונות הטובות שלנו, אנחנו יודעים גם את התכונות הרעות שלנו. כי הערכה עצמית לא אומר שאתה רק מכיר את הטובים שלך. אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים, יש לנו קצת אמון בעצמנו בּוּדְהָא הטבע והיכולת שלנו ללמוד ולתרגל. אם יש לנו סוג בסיסי כזה של ביטחון עצמי, אז אנחנו לא צריכים להרים את עצמנו ולעשות עניין גדול על עצמנו ולהקרין את התמונה הענקית הזו לכולם.

הוד קדושתו הוא אחד האנשים שאני רואה שהם באמת מתרגלים את זה. בכל כך הרבה מצבים הוא פשוט צנוע להפליא. הוא קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1989. הוא היה בדרום קליפורניה באותה תקופה, ואני נכחתי באירוע שהוא היה בו כשהגיעה הידיעה שהוא קיבל את הפרס. כל כך התרשמתי שכשהמילה הגיעה, הוא פשוט דחה אותה. הוא נכנס לחדר למחרת בבוקר, וכולם קמים וכולנו כל כך נרגשים, הו, מוחאים כפיים ויאי, יא, יא, והוא פשוט כמו כלום. "שב, בוא נמשיך עם מה שאנחנו עושים." והוא גם לא ביטל שום פעילות שלו. הוא לא ביטל את כל הפגישות עם הציטוט "אנשים קטנים" כדי להיות עם האנשים הגדולים בטלוויזיה הלאומית והבינלאומית. הוא היה די צנוע לגבי כל העניין. והוא לימד בארצות הברית זמן מה לאחר מכן. בכל מקום שאליו הלך אנשים קמו ומחאו כפיים ומחיאות כפיים סוערות והוא פשוט היה עומד שם ככה ומשתחווה בפני הקהל.

איך רובנו היינו פועלים אילו היינו מול קהל של כמה אלפי אנשים שמחאו לנו כפיים? "הנה אני, תרים אותי גבוה יותר ואני הולך לחייך אליך, ואתה יכול להמשיך למחוא כפיים כל עוד אתה רוצה." אבל לא כך היה הוד קדושתו, ואני חושב שהוא מסוגל להיות כזה כי יש לו ביטחון עצמי ממשי. במוחי, ביטחון עצמי וענווה הולכים ביחד. אדם שיש לו ביטחון עצמי ממשי יכול להיות צנוע מאוד. גם המורה שלנו בפארק הצבאים, גשה סופה, הוא דוגמה לאותה ענווה מדהימה. היום בחיינו הארוכים פוג'ה, זה כל כך מתוק, הוא אמר, "אוי, אתה משגע אותי אבל זה כמו חמור שלובש עור של נמר." רובנו היינו לובשים בשמחה את עור הנמר ומעמידים פנים שאנחנו נמר. זה מאוד מתוק ככה.

כאשר אני בחברת אחרים, אני יכול לראות את עצמי כנמוך מכולם, ומעומק ליבי אחזיק בכבוד אחרים כעליון.

זה נפלא להתאמן. זה מאוד מאוד נפלא להתאמן. זה כרוך באימון המוח שלנו לראות את התכונות הטובות של אחרים. אני חושב שזה אימון חשוב מאוד של המוח. כשאני אומר אימון התודעה, זה אומר שאנחנו מאמנים את המוח שלנו במודע לראות את התכונות הטובות של אחרים ולראות את מעשיהם הטובים, ולהעריך אותם, ולשמוח על האושר שלהם. זהו תרופה ישירה למוח השיפוטי.

מישהו כאן מכיר את המוח השיפוטי? אנחנו מכירים היטב את המוח השיפוטי. פשוט שבו בכל מקום, פשוט צאו החוצה ליד ה-Memorial Union, ובובו שם ותראו את כל מי שעובר ליד. מה קורה לנו בראש? מחשבות שיפוטיות על אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים. זה שמן מדי, זה רזה מדי, זה נמוך מדי, זה גבוה מדי, זה הולך מצחיק, זה נראה שחצן, זה נראה עצוב, זה נראה מפחיד, זה נראה מאיים, שיש לו אגו בְּעָיָה. רוב הפרשנות הריצה השיפוטית שלנו היא בעיקר מחשבות שליליות, לא? על אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים על סמך מה שלהם גוּף נראה כמו. ובכל זאת אנחנו אומרים שאנחנו נגד אפליה. אנחנו לא אוהבים את כל האנשים שיש להם דעות קדומות. אבל בעיקר אנחנו עם המוח השיפוטי הקטן שלנו ופשוט שופטים אנשים ימין, שמאל וימין, שמאל ומרכז. אז כולנו הפכנו לפסיכולוגים זעירים משלנו.

האם אתה עושה את זה? אנחנו מאבחנים אנשים כשאנחנו מדברים על האנשים איתם אנחנו עובדים? "הו, יש לי עמית שהוא כל כך גבולי שהם משגעים אותי. ובעלי מתנהג בצורה הכי פסיבית-אגרסיבית, ואני לא יודעת מה לא בסדר איתו. וכך וכך, היא פסיכוטית, הם לא מקשיבים בכלל, הם חולמים את הדבר שלהם". אני מתכוון שאנחנו מנתחים את כולם בפסיכואנליזה. אני חושב שזה מצחיק. זה המוח השיפוטי שלנו. האם המוח השיפוטי שלנו משמח אותנו? לא. אחד המורים שלי, Geshe Ngawang Dhargey, הוא נהג לדבר על המוח השיפוטי שלנו ואיך היינו נפגשים עם חברים קרובים ומדברים רע על אנשים אחרים - רק אחד מהבילויים האהובים עלינו, לא? אנחנו נפגשים עם מישהו אחר ואנחנו אומרים, "הו, האדם הזה שם, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה." אתה מדבר כל כך רע על כל האנשים האחרים האלה והמסקנה של השיחה היא, "טוב, שנינו חייבים להיות האנשים הכי טובים בכל העולם."

בחיינו הרגילים אנו מאמנים את עצמנו לראות פגמים אצל כולם. אז כברירת מחדל אנחנו הופכים לדבר הטוב ביותר שהעולם ראה אי פעם. זה רק מחזק את כולנו ריכוז עצמי שוב ושוב ושוב. אבל זה לא משמח אותנו נכון? המוח השיפוטי אומלל. זה באמת כואב כשכל המחשבות שלנו הן רק מחשבות של השפלת אחרים והתלוננות על אחרים, גנאי אחרים וזלזול באחרים. זו הדרך המטומטמת שבה האגו שלנו עובד, כי אנחנו מנסים לעשות את זה כדי שנרגיש טוב עם עצמנו כשדווקא דחיסות אחרים גורמת לנו להרגיש רקובים.

כל התרגול של אימון המוח שלנו והיכולת להסתכל על אנשים אחרים ולראות את תכונותיהם הטובות ולראות את מזלם ולשמוח במעשיהם הטובים - זה באמת אימון מנטלי נפלא לעשות. זה אחד שאתה יכול לעשות בכל מקום, אתה יכול לעשות את זה כשאתה עומד בתור. זה תרגול מצוין לעשות כשאתה תקוע בפקק. פשוט לשבת ולחשוב מחשבות טובות על אנשים. זה באמת תרגול די נחמד שמשמח מאוד את המוח נותן לנו הרגשה של תקווה ונותן לנו מודעות לטוב שיש בעולם.