איך מתמודדים עם מחלה

כולנו חולים. הדרך היחידה להימנע ממחלה היא למות קודם. אבל אחרת, ברגע שאנחנו נולדים לתוך קיום מחזורי עם זה גוּף זה תחת השפעת מצוקות נפשיות ו קארמה, אז מובטחת מחלה. אבל זה הטבע שלנו גוּף-זה מזדקן וזה נהיה חולה.

אז איך נתמודד עם מחלה כשהיא מגיעה? אנחנו יכולים פשוט לרחם על עצמנו. אנחנו יכולים להאשים מישהו אחר. אנחנו יכולים לכעוס. אנחנו יכולים לעשות את עצמנו ואת כולם סביבנו אומללים למדי. האם זה מרפא את המחלה? לא ברור שלא.

מכשולים לביטול שורש המחלה

דבר אחד הוא להיפטר מהגורם השורשי למחלה, שהוא לידה. [צחוק] אם אנחנו לא רוצים לחלות, אז אסור לנו להיוולד בסמסרה. איך נפטרים מהלידה בסמסרה? על ידי ביטול הגורם העיקרי, שהוא בעיקרו בורות ו התקשרות.

כולנו אומרים, "כן, כן, אני חייב להיפטר מבורותי. אבל אחר כך." [צחוק] "אני נהנה עכשיו. אני צעיר וכל החיים שלי מולי. יש כל כך הרבה שאני יכול לעשות. יש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה להיות איתם. כל כך הרבה אנשים שאכפת לי מהם. אני רוצה שתהיה לי קריירה. אני רוצה לטייל. אני רוצה לקבל את כל ההנאות. אני רוצה לעשות את זה ואת זה. אני אדאג לקיום מחזורי בהמשך."

ובכן, זה מה שאנחנו עושים במשך עידנים. אנחנו מתמהמהים כבר עידנים. לאן זה הביא אותנו? לידה מחדש אחת אחרי השנייה. אנחנו פשוט ממשיכים לקחת לידה מחדש אחת אחרי השנייה כי אנחנו ממשיכים להתמהמה. למה אנחנו דוחים? בגלל התקשרות.

אז הנה אנחנו שוב. שורש הסבל שלנו: בורות ו התקשרות. למה שלא נבטל את הבורות ו התקשרות? כי אנחנו בורים ומחוברים. [צחוק] עלינו לראות את המצב בבירור. עלינו לפתח אומץ רב כדי לראות את המצב בו אנו נמצאים, ואז להשקיע קצת מאמץ כדי להבין את המצב הטבע האולטימטיבי של המציאות, הריקנות מכל תופעות. בדרך זו, אנו מבטלים את הבורות שגורמת ללידה, הזדקנות, מחלות ומוות.

עכשיו, עד שנגיע לנקודה שבה נוכל להבין ריקנות, איך עוד נוכל להתמודד עם מחלה? ובכן, יש מגוון דרכים מעניינות למדי.

לחץ על כפתור "השהיה" בסיפורי האימה שלנו

דרך אחת היא לבחון את המוח ולראות מהי התגובה שלנו למחלה. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חולה, המוח שלי מאוד מפחד ואני מתחיל לכתוב סיפורי אימה.

למשל, יש לי הרגשה מצחיקה כאן בחזה ואני מסיק שאני עומד לקבל התקף לב. "מישהו הולך לאסוף אותי? האם יקחו אותי לבית החולים? מה יקרה בבית החולים?" זה היה רק ​​דבר קטן, אבל המוח שלי מפוצץ את זה לתוך, "אני הולך לחטוף התקף לב!"

או שיש לנו קלקול קיבה ואנחנו חושבים, "אה, יש לי סרטן בקיבה." כשהברכיים שלנו כואבות פנימה מדיטציה עמדה, "אוי, מוטב שאעבור כי אחרת אהיה נכה כל חיי." האם המוח שלך כותב סיפורי אימה מהסוג הזה?

מה שיש לנו בהתחלה הוא התחושה של אי נוחות מסוימת גוּף- תחושה פיזית. ובהתאם לאופן שבו אנחנו מתייחסים לתחושה הפיזית הזו, אנחנו יכולים ליצור הרבה מאוד סבל נפשי. כשאנחנו מגיבים לתחושה הפיזית הזו עם פחד וכל סיפורי האימה, אנחנו יוצרים טונות של סבל נפשי, לא?

אם אנחנו מסוגלים ללחוץ על כפתור ה"השהה" בסיפורי האימה שלנו, ורק להיות מודעים לתחושה הפיזית, אז אנחנו לא צריכים ליצור כל כך הרבה סבל נפשי. זה הופך להיות רק תחושה לחוות. זה לא חייב להיות משהו שאנחנו מפחדים ממנו, משהו שאנחנו מתוחים לגביו. זו רק תחושה, ואנחנו נותנים לתחושה הזו להיות.

זה די מעניין. בשלנו מדיטציה, אנו חווים תחושות פיזיות שונות. אם נסמן תחושה "כאב בברך", אז הכל באמת מתחיל לכאוב. אבל אם אנחנו מתייגים את זה "תחושה" ואין לנו כל כך את המושג של הברך, אז זו רק תחושה. איפה התחושה? איפה ה גוּף?

אתה יכול להתנסות בדרכים שונות לשחק עם החוויה הפיזית של הכאב שלך מדיטציה, במקום לחזור להרגל להימתח סביבו ולפחד ממנו.

"כמה נהדר שאני חולה!"

דרך חלופית נוספת להגיב כשאנחנו חולים, היא לומר, "כמה נהדר שאני חולה!"

זה הפוך ממה שאנחנו חושבים בדרך כלל, לא? התרופות נגד הדהרמה לרוב הצרות שלנו הן בדיוק ההפך - בדיוק מה שאנחנו לא רוצים לעשות. זה המקרה כאן, כלומר כשאנחנו חולים, לומר, "נהדר! זה כל כך נהדר שאני חולה".

אתה הולך להגיד, "השתגעת? למה אתה מתכוון בזה שזה נהדר שאתה חולה?"

ובכן, המחלה שלנו נגרמת בשלילי קארמה שיצרנו בעבר. עכשיו כשהשלילי קארמה מבשיל בצורה של המחלה שלנו, זה לא מטשטש את המוח שלנו יותר. אולי זה שלילי קארמה למעשה היה הכוח לגרום לנו להיוולד מחדש בלידה מחדש נוראית (כגון יצור גיהנום, רוח רפאים רעבה או חיה) במשך די הרבה זמן, אבל במקום זאת זה מבשיל עכשיו כסוג של כאב קטן. אם נסתכל על זה כך, אז המחלה שיש לנו כרגע היא למעשה די ניתנת לניהול. זה לא משהו להתבאס עליו. זה לא כזה נורא.

אז לפעמים, אומר "אוי טוב!" הוא תרופה טובה. אני אספר לך סיפור על נזירה אחת שהיא חברה שלי.

פעם אחת היא הייתה בנסיגה והייתה לה רתיחה גדולה על הלחי וזה היה מאוד כואב. בזמן ההפסקה בינה מדיטציה הפעלות, היא נתקלה במורה שלנו, למה זופה רינפוצ'ה.

רינפוצ'ה אמר, "מה שלומך?"

היא אמרה [בטון נאנק], "הו! יש לי את הרתיחה הזאת..."

ורינפוצ'ה אמר: "נהדר! פַנטַסטִי! אתה כל כך בר מזל!"

זה היה כמובן הדבר האחרון שהיא רצתה לשמוע. היא רצתה קצת רחמים במקום. אבל רינפוצ'ה אמר, "זה פנטסטי! כל השליליים האלה קארמה שיכול היה להבשיל במצב נורא, אתה חווה את זה רק על ידי רתיחה. איזה מזל יש לך!"

אז בכל פעם שיש לנו סוג של כאב פיזי או מחלה, אם אנחנו מסתכלים על זה בצורה הזאת, אם אנחנו מסוגלים לראות את זה מנקודת מבט אחרת, אז אנחנו מבינים שזה בעצם לא כל כך נורא. אנחנו יכולים לשאת את זה כשאנחנו חושבים איך זה היה יכול להבשיל בדרך אחרת שהיתה מביאה הרבה יותר סבל. ואנחנו יכולים להרגיש ברי מזל שזה קארמה מבשיל עכשיו, אז זה לא יסתיר את המוח שלנו יותר. אז זהו כלי נוסף לשימוש כאשר אתה חולה.

מה יגיד קדושתו הדלאי לאמה?

יש עוד סיפור שאני אוהב. זה קרה לפני מספר שנים לחבר שלי. היא הייתה צעירה, אולי בשנות השלושים המוקדמות לחייה. היא לא הרגישה טוב במשך זמן מה והלכה לרופא. הרופא נתן לה פרוגנוזה איומה ואמר לה, "זה לא נראה טוב. אתה הולך להיות חולה להרבה זמן. אתה עלול למות מזה."

התגובה המיידית של חברתי הייתה כמובן להתעצבן ולחוש פחד ורחמים על עצמה. ואז, בשלב מסוים, היא פשוט עצרה ושאלה את עצמה, "ובכן, אם הדלאי לאמה היו במצבי, איך הוא ירגיש? איך הוא יתמודד עם המצב הזה?" היא חשבה על זה, והמסקנה שאליה הגיעה הייתה שהוד קדושתו יגיד, "פשוט תהיה אדיב".

אז היא אימצה את זה כמוטו שלה: "פשוט תהיה נחמד". והיא חשבה, "בסדר, אני הולכת להיות בבית החולים לזמן מה. אני הולך לפגוש כל מיני אנשים - האחיות, הטכנאים, המטפלים, הרופאים, השוערים, החולים האחרים, המשפחה שלי ואחרים. אני הולך לבוא במגע עם הרבה אנשים, ואני רק אהיה אדיב". היא החליטה שמה שהיא הולכת לעשות זה להיות נחמדה למי שהיא נתקלה במקרה.

היא אמרה שברגע שהמוח שלה חשב ככה, אז זה נעשה שליו. זה בגלל שהיא קיבלה שהיא הולכת להיות חולה והיה לה דרך פעולה, שהיא פשוט להיות אדיבה. היא הבינה שגם כשהיא חולה, היא עדיין יכולה לעשות את חייה מועילים. היא עדיין יכולה לתת משהו לאחרים שישפר את איכות חייהם.

כפי שהתברר, הרופא שלה עשה עוד בדיקות ואמר לה שהוא נתן לה אבחנה שגויה, שאין לה מחלה כל כך קשה. כמובן שהיא די הוקלה לשמוע את זה, אבל היא אמרה שזו הייתה חוויה טובה מאוד לעבור את זה.

מהם חיים שווים?

אני גם זוכר כשגרתי בסינגפור ב-1987 וב-1988, היה בחור צעיר אחד שמת מסרטן. הוא היה בסוף שנות העשרים לחייו. יום אחד ביקרתי אותו והוא אמר, "אני פשוט אדם חסר תועלת. אני אפילו לא יכול לעזוב את הדירה שלי." היינו ליד החלון, ואמרתי, "תסתכל מהחלון הזה. כל האנשים האלה שמתרוצצים - אתה חושב שהחיים שלהם שווים? אולי הם עסוקים בהרבה דברים אבל האם זה אומר שהחיים שלהם שווים?"

המשכתי והסברתי לו שלחיות חיים שווים זה לא אומר להיות הכי עסוק בעסוקים. לחיות חיים שווים תלוי במה שאנו עושים עם המוח שלנו. גם אם שלנו גוּף הוא חסר יכולת, אם נשתמש בלב ובמוח שלנו כדי לתרגל את הדהרמה, החיים שלנו הופכים מועילים מאוד. אנחנו לא צריכים להיות בריאים כדי לתרגל את הדהרמה.

אולי יהיה קל יותר לתרגל אם אנחנו בריאים, אבל עדיין, אם אתה חולה, אתה משתמש בכל זמן ואנרגיה שיש לך ואתה מתאמן. גם אם אתה לא יכול לשבת זקוף, או שאתה שוכב על המיטה, או שאתה ישן הרבה, או מה שזה לא יהיה, אתה עדיין יכול לחשוב מחשבות טובות. אתה עדיין יכול להרהר בטבעה של המציאות. אתה עדיין יכול לחשוב על קארמה. אתה עדיין יכול מקלט ב בּוּדְהָא, דהרמה ו Sangha. יש עדיין הרבה שאתה יכול לעשות גם כשאתה חולה. וזה עושה את החיים שלך מאוד מאוד משמעותיים.

אל תחשוב שהחיים שלך משמעותיים רק בגלל שאתה מתרוצץ ומייצר ווידג'טים. אל תחשוב שזה - שיש לך משהו להראות כלפי חוץ - הוא הסמכה של חיים שימושיים. לפעמים, אולי יש לנו הרבה דברים להראות עבור המאמצים שלנו מבחוץ, אבל בתהליך של עשיית הדברים האלה, יצרנו המון שליליות קארמה. השלילי הזה קארמה אינו מוצר שימושי של חיינו.

מצד שני, אנחנו יכולים להיות חולים ולשכב במיטה, אבל אם נשתמש במוחנו כדי ליצור הרבה דברים חיוביים קארמה, שתהפוך לסיבה ללידה מחדש טובה ותקרב אותנו לשחרור ולהארה.

אל תזלזל בכוח הנפש. המוח באמת חזק מאוד. גם אם אתה חולה, רק הכוח של המחשבות החיוביות שאתה מייצר יכול להשפיע לא מעט על האנשים סביבך.

.