אהבה, חמלה, שלום

במהלך חיי הקצר והמוגבל למדתי דתות רבות ושונות ומצאתי בסיס משותף ביניהן. הבסיס המשותף הזה הוא תרגול של אהבה, חמלה ושירות.

אהבה היא הדבר הכי חזק עלי אדמות. הוא מסוגל להקל על סבל, להביא אושר וליצור ניסים. בקורינתיים א' 13:3 כתב פאולוס: "גם אם אתן את כל רכושי להאכיל את העניים, גם אם אתן את שלי. גוּף להישרף, אם אין לי אהבה, זה לא מועיל לי". זו אחת ההצהרות הכי חזקות שקראתי אי פעם. בעיניי זה אומר שאתה יכול לעבור את החיים בנתינה חופשית, לדאוג לאחרים ולהקריב קורבנות כדי לעזור לאחרים, אבל אם זה לא נעשה מאהבה, אם אין לך אהבה בלב, אז חיית אתה חי לשווא.

המורה הסיני הדגול קונפוציוס אמר: "יש לאהוב בני אדם ללא הבדל לאום, גזע או דת - כולם - באותה מידה. אנחנו מוגנים על ידי אותם שמיים, וכולנו חיים על אותו כוכב הלכת כדור הארץ". אם תובנה כזו הייתה מקודמת דרך בתי הספר, הארגונים הקהילתיים והמשפחות שלנו, לחברה שלנו לא היו בעיות עם גזענות, אפליה ופשעי שנאה. בדהמפדה ה בּוּדְהָא אמר, "שנאה לעולם לא פוסקת על ידי שנאה בעולם הזה. רק באהבה נפסקת השנאה. זה חוק עתיק יומין". מי יכול להתווכח עם חוכמה כזו? ברור שנבחרי הציבור שלנו עושים זאת כשהם קובעים חוקים נוקשים יותר נגד פשעי שנאה. אני מניח שהם מתכננים להפחיד את השנאה ישר מאנשים, שזו לרוב דרכם של בני אדם.

חמלה היא גם מאוד חזקה. זה מאפשר לנו לראות את העולם דרך עיניהם של אחרים ונותן לנו להבין את הסיבות לאושר ולסבל. Thich Nhat Hanh, זן מאסטר בעל שם עולמי, כתב בספרו שלום הוא כל צעד בדרך, "מהות האהבה והחמלה היא הבנה, היכולת לזהות את הסבל הפיזי, החומרי והפסיכולוגי של אחרים, לשים את עצמנו 'בתוך העור' של האחר." אם נזכה ליכולת לראות דרך עיניהם של אנשים אחרים, נראה שהם לא שונים מאיתנו ושהם מרגישים אותו צורך לא לסבול ואותו רצון להיות מאושרים.

האנשים עם שנאה בלבם, ואלה שמבצעים פשעים הרסניים לא עושים את זה כי הם רוצים להיות אנשים כועסים ואומללים. הם עושים זאת מתוך אשליה שרק כך הם יכולים להרגיש בטוחים ובטוחים. הם מנסים להגן על עצמם מפני שאר העולם שהם לא מבינים. הם גם רוצים לחיות חיים מאושרים ושלווים. הם פשוט נקלעים לעולם צר האופקים שלהם ושוכחים מהרגשות והסבל של כל שאר האנשים בעולם הזה. ת'ובטן צ'ודרון, נזירה ומורה בודהיסטית טיבטית בעלת שם עולמי, נותנת הסבר ברור מאוד לכך בספרה אילוף התודעה:

לפעמים יש לנו מנטליות של "קח-קח". אנחנו רואים הכל וכולם במונחים של מה שאנחנו יכולים לקבל מהם. בהזנחה להתחשב בהשפעות שלנו על אחרים, אנו חושבים רק על האופן שבו אחרים מרוויחים ומזיקים לנו. גישה זו מובילה אותנו לבעיות עם אחרים, כי לא משנה מה אחרים עושים או עד כמה הם אדיבים, אנחנו אף פעם לא מרוצים. אנחנו נעשים עצבניים וחסרי שביעות רצון, ומאומללים את עצמנו ואת הסובבים אותנו.

דרך שבה נוכל לראות את המנטליות הזו בעצמנו היא לחקור למה אנחנו רוצים משהו או למה אנחנו רוצים לעשות משהו. נדרשת התבוננות בהרגלים ההרסניים שלנו לפני שאנו מוכנים להילחם בשנאה, כעס, ובורות של העולם הזה.

כדי להילחם בטבע ההרסני הזה עלינו להשתמש באחד הכלים הגדולים ביותר, בחרב החדה ביותר, והתרופה הגמישה ביותר: שירות. בזכות השירות שלנו לאחרים מבשילות אהבה וחמלה בחיינו. באמצעות שירות אנו מתגברים על השנאה ו כעס של העולם. והכי חשוב, באמצעות השירות שלנו אנו מקבלים תובנה והבנה לגבי טבעם האמיתי של הדברים.

השירות הוא המוקד של כל דת גדולה. לדוגמה, במרקוס 10:43-45, ישוע אמר, "מי שרוצה להיות גדול מכם חייב להיות עבדכם, ומי שרוצה להיות ראשון מכם חייב להיות עבד לכולם. כי גם בן האדם לא בא לשרת, אלא לשרת ולתת את נפשו - כופר לרבים". וביוהנסבורג כשגנדי הוכתר כ"מלך ההינדים והמוסלמים", הוא ענה: "זה לא נכון. אני משרת של הקהילה, לא המלך שלה. אני מתפלל לאלוהים שיעניק לי את הכוח... להטיל את חיי בעצם מעשה השירות.

הרוחניות שלנו מתבטאת בחיי היומיום שלנו כאשר אנו משרתים אחרים, והיא גם שוטפת את הדאגות והפחד שלנו. באמצעות שירות אנו מתעלים מעל האני האגואיסטי שלנו והופכים באמת לחלק מהשלם (אלוהים, יקום, בּוּדְהָא טבע וכו'). בקוראן, האימאם עלי אומר, "הדבר היעיל ביותר שבאמצעותו אתה יכול להשיג ברכות אלוהיות הוא שיהיה לך לב טוב לכל בני האדם."

אסור לנו להפלות בשירותנו לזולת, אלא לעזור באותה מידה לכל הנזקקים, גם אם פגעו בנו בעבר. כלל הזהב אומר: "עשה לאחרים כפי שהיית רוצה שיעשו לך." זה לא אומר תעשה לאחרים מה שאחרים עשו לך. לכן עלינו ללמד את ילדינו וללמוד בעצמנו להיות סלחנים, להתעלם מכך כשפוגעים בנו או נעלבים, ולא לנקום או לשמור טינה. כמו כן, עלינו לזכור תמיד להיות עדינים ואדיבים כאשר אנו מתמודדים עם אחרים.

אין הבדל בין אנשים בעלי דתות, גזעים או תרבויות שונות. בבהגווד-גיטה אמר החכם ההודי הגדול קרישנה: "תפוס שאלוהים נמצא בתוך כל יצור חי. להשתחוות נפשית לכל ישות ולהתייחס לכל היצורים באופן שווה". אם אנחנו רואים הבדל זה בגלל שאנחנו מגנים על האגו האנוכי שלנו. עד שנכבוש את הזהות ההזויה בעלת החשיבות הזו, לעולם לא נמצא את השלווה והאושר שאליהם אנו מייחלים. אבל ברגע שהסרנו את הרעל הזה מהמוח שלנו, נבין שאנחנו חלק מהמכלול, ושכשאנחנו אדיבים וחומלים לאחרים, אנחנו גם אדיבים וחומלים כלפי עצמנו. הנה סיפור שממחיש זאת היטב:

פעם חברי ה גוּף התעצבנו מאוד מהבטן. הם התרעמו על כך שעליהם להשיג מזון ולהביאו לקיבה בעוד שהקיבה עצמה לא עשתה אלא לטרוף את פרי עמלם. אז הם החליטו שהם לא יביאו יותר את אוכל הקיבה. הידיים לא היו מרימות אותו אל הפה. השיניים לא ילעסו את זה. הגרון לא יבלע אותו. זה יאלץ את הבטן לעשות משהו. אבל כל מה שהם הצליחו לעשות זה לעשות את גוּף חלש עד כדי כך שכולם אוימו במוות. בדרך זו, הם למדו שבעזרתם זה לזה הם באמת פועלים למען רווחתם.

זה המצב שלנו: כולנו בני אדם, יש לנו אותו רצון להיות שמחים וללא סבל, לנשום את אותו האוויר ולחלוק את אותו כוכב לכת. כמו הסיפור, לעתים קרובות אנו צריכים להיות קרובים למוות לפני שאנו מבינים שהתענוגות שאנו זוכים מעושר חומרי ואשליות אגואיסטיות הן קצרות מועד ורק מביאות לנו נזק בסופו של דבר. לפעמים צריך לזעזע לפני שאנחנו מבינים שיד עוזרת, מילה טובה או אפילו חיוך חם מביאים לנו פי עשרה מהאושר מאשר בעקבות משאלותינו המרוכזות בעצמנו.

בהרצאתו בפרס נובל לשלום, ה הדלאי לאמהטנזין גיאטסו כתב:

מכיוון שכולנו חולקים את כדור הארץ הקטן הזה, עלינו לחיות בהרמוניה ובשלום אחד עם השני ועם הטבע. זה לא רק חלום, אלא הכרח. אנו תלויים זה בזה בכל כך הרבה דרכים עד שאיננו יכולים לחיות יותר בקהילות מבודדות ולהתעלם ממה שקורה מחוץ לקהילות הללו. אנחנו צריכים לעזור זה לזה כשיש לנו קשיים, ועלינו לחלוק את המזל הטוב שאנחנו נהנים ממנו. אני מדבר אליך כאדם אחר, כאדם פשוט נזיר. אם אתה מוצא את מה שאני אומר שימושי, אני מקווה שתנסה ותתרגל אותו.

בכל פעם שאנו מבצעים מעשה אנוכי או לא מוסרי, איננו יכולים לצפות שהוא יביא שלום, הבנה ואושר לעולם הזה. במקום זאת זה מוסיף לבלבול, לשנאה ולסבל. שלום הוא מצב שהושג בכוונה, ויש לשמור עליו כל הזמן. לכן עלינו להשתמש במילות הנחמה והסליחה ולהכיר בהערכתנו לאחרים. כאשר אחרים נזקקים, במיוחד אלה מחוץ לקהילה שלנו, עלינו למהר לעזרתם. עלינו להגיע אליהם באהבה, חמלה והבנה. על ידי כך, נפרוס את כל חומות הדת, הגזע והתרבות והעולם שלנו סוף סוף יחיה בשלום.