קבלת פני פליטים

קבלת פני פליטים

  • הבאת השקפה חיובית למצב הפליטים באירופה
  • לראות במצב הזדמנות במקום להגיב בפחד

ההרצאה הזו היא המשך להרצאתו של הנכבד תובטן צ'ודרון: חיים בלי פחד

צ'ודרון הנכבד ואני קיימנו לפני כמה ימים אינטראקציה קצרה שבה שיתפתי על המצב בגרמניה עם מאות אלפי הפליטים שמגיעים לגרמניה ולמדינות רבות אחרות באירופה ואפילו הרבה הרבה יותר למדינות כמו עיראק או טורקיה. נכבד צ'ודרון דיבר על פינת ארוחת הבוקר של בודהיסטווה ב-29 באוגוסט על דעות קדומות נגד מהגרים ברחבי העולם.

לגבי גרמניה: קראתי בחדשות שיש תגובות אלימות כלפי מי שמחפש מקלט בגרמניה. ראיתי בתי הגירה בוערים וקראתי שיש פעולות אלימות נגד פליטים בכל יום ברחבי גרמניה. לאחרונה בעיירה אחת בדרום מזרח גרמניה מצאו 600 פליטים בית במחסן לשעבר. לרוע המזל הם לא התקבלו בברכה על ידי חלק מהגרמנים, בצורה אלימה למדי, כך שהם לא יכלו לצאת מהמחסן ללא תמיכה משטרתית גדולה.

ישנם סיפורים רבים אחרים ואולי חלקכם קראתם על כך בעצמכם. עצוב לי לשמוע על זה ואני מנסה להתמודד עם זה במוחי. אֵיך?

קודם כל, אני מנסה להבין מה באמת קורה ואז אני מנסה להשתמש בדהרמה כדי להשיג קצת הבנה ברמה עמוקה יותר ולעבוד עם המצוקות שלי, עם החרדה שלי, כעס או מוח עם דעות קדומות. כמובן שאני יכול לראות שזה די שינוי במבנה החברתי של גרמניה ושיש אתגרים רבים בניהול הכמות ההולכת וגוברת של פליטים. אבל אני גם יכול לראות את ההזדמנויות הנלוות לזה ואת העובדה הפשוטה של ​​מעשים טובים על ידי מתן מקלט לנזקקים, על ידי הושטת יד ושיתוף.

עבור גרמניה, במיוחד עם הרקע ההיסטורי שלה של מלחמת העולם השנייה או ההפרדה בין מזרח ומערב גרמניה, יש ערך עצום להיות פתוחה וגמישה, לעזור לבני לאומים שונים.

אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, הפצה אתמול שכולנו צריכים להחיל חמלה והבנה כלפי אותם פליטים. היא הזכירה לאומה את נסיבות הפליטים במדינותיהם ואת המסע הקשה שעברו בחציית האוקיינוס, את נתיב הבלקן ברכבת, במשאיות או ברגל לגרמניה או למדינות אחרות באירופה. גרמניה היא עבור פליטים רבים מדינה של תקווה ומקרה. וגרמנים רבים כן מסכימים!

וזה מה שאני רוצה להדגיש שוב היום. אני רוצה לציין שיש הרבה קולות ומעשים חיוביים בתוך גרמניה. לא רק אנגלה מרקל מדברת בעדם. על פי כמה מחקרים סטטיסטיים, כ-57% מהגרמנים מקבלים בברכה את כמות הפליטים ההולכת וגדלה, למרות שהקולות לצמצום כמות השינויים של המהגרים עולים עם הגידול במספר המהגרים כעת. באופן כללי 93% מסכימים לתת לעולים מקלט אם הם פליטים עקב מצבי מלחמה בארצם או עקב רדיפות דתיות ופוליטיות.

הסטטיסטיקה הזאת מצאתי מאוד מעניינת. בסטטיסטיקה עדכנית מאוד מאוגוסט 2015 הם מדדו ש-60% מהגרמנים כבר או רוצים לתמוך בהגירה אפילו באמצעות התנדבות, תמיכה כספית או פעילויות אחרות! אותו נתון מדד גם כי ל-82% מהגרמנים יש אפס אהדה לחלוטין למי שתוקפים מהגרים בדרכים שונות או מפגינים נגדם. אלו הצהרות חיוביות שעלינו לעודד ולחזק, במיוחד באמצעות מדיה ככלי למתן מידע נכון לבניית עמדות ראויות.

ואחת הדרכים לפרק דעות קדומות, חרדות וכאלה היא ליצור קשר עם המקלטים. היה לי יפה לשמוע שיש אלפי מתנדבים שעוזרים ישירות במחנות, בבתי הגירה, במוסדות מנהליים וכו' שעוזרים למשל:

  • עבודת אדמיניסטרציה
  • עם הוראת גרמנית
  • מתן מקומות לינה
  • בגדים ותרופות
  • ואפילו על אישי יותר על ידי הקשבה וכן הלאה.

רק לאחרונה הוזמנו כ-400 מתנדבים ממוסדות ממשלתיים להודות להם בפומבי על מאמציהם להושיט יד, לתמוך וליצור סביבה חמה וניתנת לניהול למי שמחפש מקלט. למשל העיירה שעליה דיברתי ממש בהתחלה שבה 600 פליטים נכלאו במחסן עקב פעולות אלימות ממש מחוץ לבניין, יזמה לאחר כמה ימים של אלימות פסטיבל קבלת פנים לכל אותם פליטים. הממשלה והמשטרה נתנו תמיכה. אז פעם ראשונה שזה קרה בגרמניה. הגיעו משאיות מברלין, בירת גרמניה, עמוסות בגדים, צעצועים לילדים, ספרים ומוצרי טיפוח וסיפקו את כל הסחורה הזו לפליטים. מוזיקה הושמעה, אוכל ושתייה הוצעו. ילדים שיחקו מחוץ לרחוב ומתנדבים רבים תמכו באירוע השליו הזה.

אלו צעדים בכיוון הנכון. מנקודת מבט בודהיסטית, תרגול נדיבות בצורה של מתן חסד והגנה יביא לתוצאות בקבלת אותו בחזרה בעתיד.

כמו מניסיוני האישי, אני לא פליט אלא מהגר לארה"ב, חי על גרין קארד ולפני כן על ויזה דתית. עזבתי את ארץ הולדתי גרמניה כדי למצוא הדרכה ותמיכה בדהרמה כאן במנזר סרוואסטי. קיבלתי תמיכה אדירה מחבריי כאן כדי להיות מסוגל להתיישב, ללמוד ולתרגל את הדהרמה כבר לא מעט שנים. כפי שאני יכול לראות כבר אחרי כארבע שנים, למדתי הרבה, גדלתי בדהרמה, שיניתי את דעתי לחיובי. עכשיו אני מזהה שאני הרבה יותר בעמדה של ממש להחזיר מרצון. לעזור לנזירים אחרים כאן, לשרת את המורה שלי, לחלוק את הדהרמה בצורה של התרגול שלי. הקהילה נהנית כעת מהמאמץ שלהם, מהשמחה שלהם לחלוק איתי את זמנם, המרחב והמשאבים החומריים שלהם.

אני יכול לראות את אותו הדבר עבור מדינות כמו גרמניה. אותם פליטים, אם יחליטו להישאר, יוכלו ומוכנים מאוד לחלוק איתנו את כישוריהם, טוב לבם וחוכמתם. כמו כן, הם יתמכו מסוג זה של מערכת חברתית שיש לגרמניה כרגע רק על ידי חיים ועבודה שם באופן חוקי.

לראות מהגרים/פליטים בחמלה, בהבנה ובתחושת גמישות תהיה בעיניי מצב של ניצחון. אם נקבל אחרים בשוני ביניהם, אם נקבל שינוי (שינוי חברתי), נוכל להפיק תועלת עצומה מבחינה אישית, חברתית ואפילו כלכלית אם רוצים לשלב את זה גם בתמונה.

וכפי שאנג'לה מרקל אמרה לאחרונה: "Wir schaffen das". "אנחנו יכולים לעשות זאת."

נכבד Thubten Jampa

וון. Thubten Jampa (דני Mieritz) הוא מהמבורג, גרמניה. היא מצאה מקלט בשנת 2001. היא קיבלה לימוד והכשרה, למשל הוד קדושתו הדלאי לאמה, דאגיב רינפוצ'ה (טיבטהאוס פרנקפורט) וגשה לובסנג פלדן. כמו כן היא קיבלה לימוד ממורים מערביים מהמרכז הטיבטי בהמבורג. וון. ג'מפה למדה פוליטיקה וסוציולוגיה במשך 5 שנים באוניברסיטת הומבולדט בברלין וקיבלה את התעודה שלה במדעי החברה בשנת 2004. משנת 2004 עד 2006 היא עבדה כרכזת מתנדבים ומגייסת כספים עבור הקמפיין הבינלאומי לטיבט (ICT) בברלין. ב-2006 היא נסעה ליפן ותרגלה זאזן במנזר זן. וון. ג'מפה עברה להמבורג ב-2007, לעבוד וללמוד במרכז הטיבטי-המבורג, שם עבדה כמנהלת אירועים ובניהול. ב-16 באוגוסט 2010 היא קיבלה את נדרי אנאגריה מ-Ven. Thubten Chodron, שאותו שמרה בעת מילוי חובותיה במרכז הטיבטי בהמבורג. באוקטובר 2011, היא נכנסה להכשרה כאנאגריה במנזר סראבסטי. ב-19 בינואר 2013 היא קיבלה גם את הסמכת טירונים וגם את ההכשרה (סרמנריקה וסיקסאמאנה). וון. ג'מפה מארגנת ריטריטים ותומכת באירועים במנזר, עוזרת בתיאום שירותים ותומכת בבריאות היער. היא מנחה של תוכנית החינוך המקוון של חברי מנזר סראבסטי (SAFE).