אופטימיות והתנערות

• שיחה בתגובה ל"כוחה של אופטימיות"
• מתמודד עם קשיים באופטימיות
• כמה אופטימיות אינה מנוגדת ליצירת ויתור
• להיות אופטימי מרמז על הבנה וקבלה מסוימת של טבעה של הסמסרה

אופטימיות ו ויתור (להורדה)

קיבלנו שאלה מאחד ה SAFE [חינוך חברי מנזר סרבסטי] משתתפים. היא אמרה שהיא צפתה בסרטון שנתתי לפני זמן מה שנקרא "כוחה של אופטימיות," והיא נרשמה לשיעור SAFE מספר שתיים שבו הנושא נמצא ויתור, פיתוח ה נחישות להיות חופשי מסמסרה. אז היא אמרה שהיא התמודדה עם הרבה קשיים בחייה, חלקם היו מסכני חיים, אבל תמיד הייתה לה גישה חיובית מאוד דרכם והייתה אסירת תודה על העזרה שהיא קיבלה מאנשים אחרים כשהיא קיבלה הבעיות השונות הללו - חלקן היו בעיות רפואיות, חלקן לא. היא מאוד שמחה שהייתה לה צורת חשיבה אופטימית כזו וראתה שלגישה החיובית הזו יש השפעה טובה על המוח שלך, זה עוזר לך גוּף להחלים מהר יותר, יש לך מערכות יחסים טובות יותר עם אנשים אחרים, וכן הלאה.

אבל השאלה שלה היא, בלימוד החסרונות של סמסרה, היא אומרת,

עכשיו כמעט נראה כאילו האופטימיות הזו מנוגדת לשיטות שמלמדים אותנו לטפח ויתור. אני יודע שהאופטימיות שלי שונה מזה התקשרות להנאת החיים. [זה בטוח, זה שונה מאוד.] אבל אני עדיין מרגיש קצת בלבול כשאני שוקל את זה בהקשר של התורות על החסרונות של הקיום המחזורי.

ואז היא שאלה אם אני יכול לדבר על זה ב פינת ארוחת הבוקר של בודהיסטווה.

העניין הוא שכאשר יש לנו גישה אופטימית לגבי דברים שקורים בחיינו, זו לגמרי גישה מציאותית כי אנחנו פשוט ניגשים לדברים עם מוח שאומר, "מה אני יכול ללמוד, איך אני יכול להרוויח, איך אני יכול לקבל , איך אני יכול להתחבר לאנשים אחרים?" זו גישה מאוד מציאותית ומועילה, והחיים של כולם יהיו הרבה יותר טובים אם הייתה להם גישה אופטימית במקום להניח תמיד את הגרוע מכל.

כשאנחנו מדברים על החסרונות של הקיום המחזורי, גם זו גישה ריאלית. אנחנו לא פסימיים. אנחנו רק רואים מהו קיום מחזורי, ומה הוא לא. בסדר? אנחנו בטוח מטפחים התפכחות מסוימת מהקיום המחזורי, אבל ההתפכחות הזו מנוגדת למוח שאומר, "אני הולך למצוא עונג אולטימטיבי עונג ואושר ו אושר בקיום מחזורי." וזו גישה מציאותית כי זה לעולם לא יקרה. אז אנחנו רק רואים את הקיום המחזורי על מה שהוא כדי שנוכל להתמודד איתו בצורה מעשית, שהיא לטפח את המשאלה ואת הנחישות לצאת ממנה ולהתגבר עליה.

זה לא אומר שאנחנו ניגשים לחיים בצורה פסימית, תמיד מניחים שהגרוע מכל עומד לקרות כי הפסימיות הזו (היא) גישה לא מציאותית כי היא קפיצה למסקנות.

אופטימיות היא משהו שמועיל, יש בה ריאליזם. אבל להיות אופטימיים לא אומר שאנחנו חושבים שאנחנו הולכים למצוא נצח אושר ושמחה בסמסרה, כי זה לעולם לא יקרה. אז אנחנו נעשים אופטימיים לגבי השגת השחרור, לגבי היצירה bodhicitta, על השגת התעוררות מלאה, כי זה מצב טוב, מצב של אושר מתמשך שאנחנו באמת יכולים להגיע אליו, ושאנחנו יכולים ללכת לקראתו.

האם ברור לפתח את ויתור של סמסרה הוא ריאלי? אנחנו לא נשארים במנטליות של "סמסרה מסריחה", אבל אנחנו מטפחים את האופטימיות שתיקח אותנו לפתח את התכונות הטובות שלנו ולוותר על מצוקותינו ולהגיע להתעוררות מלאה. אבל בינתיים, בזמן שאנחנו בסמסרה, על בסיס יומיומי, אנחנו מנסים לקבל גישה חיובית וגישה אופטימית, שהיא גם מועילה ומציאותית.

[בתגובה לקהל] כן, אז האופטימיות שיש לנו פוטנציאל לצאת מהקיום המחזורי כלולה ב ויתור. וזה מאוד חשוב - אולי בקורס SAFE 2 אנחנו צריכים להוסיף עוד קצת על זה, בערך בודהא הטבע, על שתי האמיתות הנאצלות האחרונות. כי לא מדובר רק בשתי האמיתות האצילות הראשונות. שתי האמיתות הנאצלות האחרונות, אני חושב, מגיעות בקורס SAFE עתידי, אבל אולי אנחנו צריכים להזכיר את זה לאנשים גם כשהם הולכים לעומק על שתי האמיתות הראשונות.

[בתגובה לקהל] כן, ותקרא את המכתב שמציג את הקורס, כי הוא מדבר על זה שם.

המכובד Thubten Chonyi: אז מבחינתי המכתב והדיבור על האופטימיות מרמזים, למעשה, על קבלה של, הבנת טבעו של הקיום המחזורי, ולא על הכחשה. כך שלחוות את הקשיים שלנו ולאחר מכן להיות אופטימיים סביב היכולת שלנו להיות מסוגלים לשנות או להעריך את טוב הלב של האנשים שסביבנו פירושו שבמרומז כבר קיבלת שזה המצב, בניגוד לדחיקת זה. וזה מה, נראה לי... זה באמת מועיל אם כן ביכולת ליצור את נחישות להיות חופשי אנחנו צריכים לקבל את מה שזה ויש לנו גישה חיובית לגבי הדרך בה אנחנו הולכים קדימה.