לידה מחדש וארעיות

אתמול הייתה לך משימה קטנה לחפש את הנשמה שלך. האם תוכל למצוא משהו שהוא לא שלך גוּף ולא המוח שלך שהוא באמת אתה? בלתי ניתן לשינוי? נִצחִי? אתה יכול לראות שזה רעיון מנחם, ובמיוחד אם גדלנו בדת תיאיסטית שמלמדת את זה, אז זה מאוד מנחם בצורה אחת לחשוב שיש משהו שהוא באמת אני, שהוא קבוע, שלא ימות לעולם. למרות שה גוּף מת. בדרך אחרת, כמו שאמרנו אתמול, אם דבר כזה היה קיים, אז אנחנו באמת לכודים כי אז אין אפשרות להגיע להתעוררות. אין אפשרות לשפר כי אין שום דבר שמשתנה. אמנם מבחינה רגשית, ברמה אחת, אנו עשויים למצוא את הרעיון של נשמה מנחמת, ברמה אחרת, אם אנחנו באמת מדיטציה על ארעיות כמו שצריך ועל ראיית שאין עצמי קבוע, יחידתי, עצמאי זו נשמה, למעשה אנו עשויים לגלות שחוסר הנשמה הזה מנחם יותר כי חוסר הנשמה הזה אומר שאנחנו לא לכודים ומוגבלים בתחום הסבל המוגבל שלנו. העובדה שדברים משתנים יכולה להיות משהו מרומם כי זה אומר שיש הזדמנות ליצור את כל התכונות הטובות של בּוּדְהָא. עלינו לשנות את הדרך שבה אנו חושבים ולהחליף את מה שנראה לנו כמנחם רגשית.

היו עוד שאלות. מישהו שואל לגבי הצעת מחיר ב לב פתוח, תודעה צלולה שאומר [קריאה]:

"לכל אדם יש זרם מחשבתי נפרד. אנחנו לא שברי תודעה אוניברסליים כי לכל אחד יש חוויות משלו. זה לא אומר שאנחנו מבודדים ולא קשורים, שכן ככל שאנו מתקדמים בדרך, אנו מתחילים להבין את האחדות והתלות ההדדית שלנו. ובכל זאת, לכל אחד מאיתנו יש זרם תודעתי שניתן לעקוב אחריו עד אין סוף בזמן".

השאלה היא [קריאה]:

"הא? ברצינות, את זה אני לא ממש יכול לעטוף את המוח שלי כיוון שהוא נראה מאוד סותר. ראשית, יש לנו זרם תודעה אינדיבידואלי, שלפי הקריאה שלי בפרק זה נראה, בעודו מתמשך וזורם תמיד, איכשהו שומר על דפוסים ייחודיים שמתגלגלים פנימה והחוצה מצורות שונות."

יש את הרעיון של הנשמה שוב אותו אדם מכניס [קורא]:

"עם זאת, מוצע שנבין את האחדות והתלות ההדדית שלנו, שכאשר יחקרו אותם רחוק מספיק בכיוון של מציאות אולטימטיבית, לא יגלה שום הפרדה או ייחוד אינדיבידואלי. מכאן, קשר הדדי. כיצד אנו מיישבים שום אני קיים באופן מובנה עם זרמים נפרדים של תודעה שהם ייחודיים ואינם חלק מהמוח האוניברסלי?"

לכל אחד מאיתנו יש זרימת מחשבה. במילים אחרות, זרם התודעה שלי אינו זרם התודעה שלך. זה לא זרם המחשבה של אף אחד אחר. כולנו לא מנותקים מהגוש הישן של זרם תודעה אוניברסלי אחד, אבל כשאומרים שאנחנו לא מבודדים ואנחנו תלויים זה בזה, מה שאנחנו מגיעים לשם הוא רק ברמה הקונבנציונלית, בני אדם אינם מבודדים, דברים עצמאיים שלא משתנים. מי שאנחנו הוא מתעורר תלוי תופעות-שֶׁלָנוּ גוּףהתלוי של מתעורר, המוח שלנו תלוי עולה, העצמי תלוי עולה. ברמה המקובלת, כל הדברים קשורים זה בזה. אין מוח אוניברסלי אחד שמתפרק לאחר מכן לזרמי נפש שונים, וכולנו חוזרים לאחדות בסוף. זה לא ככה.

לכל אחד מאיתנו יש זרם מוח משלו במובן שכאשר זרם מוח אחד הופך בּוּדְהָא, זה לא אומר שזרם המחשבה של כל אחד אחר הופך בּוּדְהָא. אנחנו כן משפיעים אחד על השני אז בדרך זו אנחנו תלויים זה בזה. זה מדבר בשתי דרכים שונות. גם לזרמי התודעה שלנו אין כל טבע אינהרנטי, כך שלמרות שזרם תודעה אחד אינו זהה לאחר, כל זרם תודעה הוא משהו שמתעורר באופן תלוי. זה תלוי בסיבות ו תנאים. זה תלוי בחלקים. זה תלוי בהגות ובתיוג.

האם זה ברור? אנשים מקבלים את זה? זה חשוב.

כדאי שאמשיך עם זה כאן [קריאה]:

"עמוק בפנים הרגשתי שיש משהו שהוא אני שימשיך לחיים הבאים. ואז בנוסף לחשוב על עצמי כקיים באופן מוצק ומטבעי, האני שאליו אני קשור הוא גם נצחי. זה היה ממש מספק אותי. אני אחווה את תוצאות הפעולות שלי בחיים הבאים, ויצרתי את קארמה להיוולד מחדש לתוך המצב הזה".

שוב יש רעיון של נשמה. יש אחד אני. אני יוצר את הסיבות, ואז אותו אני חווה את התוצאה. אם אתה מסתכל על זה, זה בלתי אפשרי מבחינה לוגית, כי אם הנשמה הייתה קבועה וקפואה, היא לא הייתה יכולה ליצור קארמה כי יצירה קארמה כרוך בשינוי, ואם משהו נוצר קארמה וחוויתי את התוצאה, היא חייבת להיות שונה ממה שיצר את זה קארמה. שני דברים, אם יש לך נשמה קבועה, נשמה קבועה לא תוכל ליצור קארמה. אם אתה אומר שלמרות שזה קבוע, זה עדיין יוצר קארמה, אז הנשמה שנוצרה היא קבועה ולא יכלה לחוות את ההשפעות של קארמה מכיוון שחווית ההשפעות כרוכה בשינוי.

ואז אם אתה אומר שיש נשמה שמשתנה, היא יוצרת את קארמה והוא חווה את התוצאה, אז אתה עדיין תקוע עם בדיוק מהי הנשמה הזו אם זה לא גוּף וזה לא המוח? כי אנחנו עדיין נאחז למשהו שהוא העצמי שהוא נפרד לחלוטין ובלתי תלוי במצטברים, ואין דבר כזה. שהעצמי קיים רק על ידי התווית שלו בתלות בצברים. ברגע שאנחנו אומרים שהעצמי רק מתויג, אנחנו אומרים, "זה רק מתויג, אבל הנה זה." ברגע שאנחנו אומרים, "הנה זה," אז אנחנו הופכים את זה לקיים מטבעו שוב. להגיד שזה קיים רק על ידי תיוג זה בדיוק זה. זה לא יותר ממה שנוצר על ידי התפיסה ותיוג. אתה לא יכול להצביע על זה בשום מקום כשאתה מסתכל בניתוח אולטימטיבי. כשאתה לא מסתכל בניתוח אולטימטיבי, אתה אומר, "יש את סמפה, ויש את טמפה, ויש את ג'ינגמי, וכל האני הזה קיימים." אם תנסה למצוא אותם ולבודד את מה שהם, אתה לא יכול. ראה זה המקום שבו אנחנו מתקשים כי ברגע שאנחנו מנתחים ומנסים לחפש מה זה, אנחנו לא מוצאים את זה, אז אנחנו אומרים שזה לא קיים. ברגע שאנו מחפשים את זה, ונראה כאילו יש שם עצמי, אנו עשויים לומר, "אה, זה קיים באופן תלוי, אבל למעשה המוח שלנו חושב שזה אינהרנטי."

זה תמיד הקושי שיש לנו. אנו מבלבלים בין אי-קיום לבין ריקנות ומציאות קונבנציונלית, התלויה הנובעת עם קיום אינהרנטי. אנחנו לא יכולים, בכל אחד משני הזוגות האלה, אנחנו לא יכולים להבחין בהבדל בין שני חברי הזוג. הם די שונים אז אנחנו באמת צריכים לחשוב על זה.