החירויות וההון של החיים האלה

אנחנו על הבית השני:

מבינים איך זה גוּף של חירויות ועושר נמצא אבל פעם אחת, קשה להשגה והוא הולך לאיבוד בקלות, עורר אותנו לקחת חלק במהותו, להפוך אותו לכדאי ולא להיות מוסחת מהעניינים חסרי המשמעות של החיים האלה.

אני לא אעבור את כל החירויות וההון הפעם. אתה יכול לחפש אותם בספר, אבל אני חושב שהדבר העיקרי כשאתה בוחן אותם הוא באמת לשים את עצמך במצב אחר ולראות אם זה יהיה קל או קשה לתרגל את הדהרמה. למשל, ברשימת החירויות, חופש מלידה מחדש כיצור גיהנום, כרוח רפאים רעבה, כחיה, כאל חסר תפיסה וכן הלאה. זה די מעניין ב מדיטציה מפגש להעמיד פנים שהייתה לך לידה מחדש של בעל חיים ואיך תוכל לתרגל את הדהרמה. אתה יכול לומר, "ובכן, על מה אתה מדבר? אני לא יכול להיוולד מחדש כחיה. איך אני יכול לעשות את זה מדיטציה?" כשהיינו ילדים, העמדנו פנים שאנחנו חיות, נכון, הרבה פעמים בהצגות שלנו, במערכונים שלנו, בדברים הילדותיים שלנו. תמיד העמדנו פנים שאנחנו חיות. יש לנו את היכולת הזו במשחק שלנו.

רק תארו לעצמכם לחשוב כמו אחד החתלתולים - כי חתלתולים חושבים שלא, הם? אני מתכוון שיש להם לייקים ודיסלייקים אתה רואה, נותנים את דעתם עכשיו. אתה חושב שאם המוח שלי היה כזה, וזה היה התחום של מה שחשבתי עליו והתחום של מה שחוויתי, האם ניתן היה לתרגל את הדהרמה? אתה באמת מכניס את דעתך למצב הזה ובאמת מעמיד פנים שזה כל מה שהמוח שלך חשב עליו, זה כל מה שהמוח שלך יכול לחשוב עליו. זה מאוד מפחיד כשאתה עושה את זה, וזה מה שגורם לנו להעריך לידה מחדש אנושית עד כדי כך שאנו רואים, "וואו, המוח שלי לא תקוע ככה."

או אם אתם חושבים שיש לכם כושר לקוי, דמיינו לעצמכם סוג של פגם מוחי או פגם רגשי, בעיה רגשית שהייתה כל כך חמורה שהיא באמת השפיעה על היכולות הקוגניטיביות שלכם ועל היכולת שלכם להבחין בדברים, על היכולת שלכם ללמוד. האם תוכל להתאמן?

באמת דמיינו את זה, ואז תחזרו למקום שבו אתם נמצאים עכשיו. זה מרגיש כמו הקלה כמו, "וואו, האם יש לי מזל". ואז תחשוב, "אבל אני לא יודע איזה סוג קארמה יצרתי כי המוות מגיע מהר ועד מחר, אם אמות, וכאלה קארמה מבשיל, אני יכול להיות בעצם אחד מסוגי היצורים האלה. מה קורה אז? מה קורה אז? זה לא שזה הולך להיות אני עם כל השפה המתוחכמת והיכולות המושגיות שלי, אלא בחיה גוּף. זה לא מה שזה הולך להיות. זו תהיה דרך חשיבה אחרת לגמרי וחוסר יכולת ללמוד תפיסות מורכבות ולחשוב על הדהרמה. מה לעשות אז?"

אם קשה לך עם זה, אז פשוט תדע איך זה כשאתה ממש מותש ואתה לא יכול לחשוב ישר, איפה שהמוח שלך ממש לא בשליטתך, ואתה לא יכול לגרום לו לחשוב בצורה ברורה דֶרֶך. או כמו כשיש לך חום ואתה ממש חולה ורק תחשוב על הזמן הזה. זה מוציא אותך מהרעיון לחשוב, "זה פשוט אהיה אני באחר גוּף." אתה מבין, "לא זה לא. וברגע שעזבתי את זה גוּף, זה לתמיד, ואני בזה גוּף. ואז מה קורה אז? בזמן המוות, נניח חיי בעלי חיים, מה הסיכוי שאחשוב על הדהרמה שיש לו איזושהי טוב קארמה לְהַבשִׁיל?"

ואז אתה באמת מודאג ואתה גם מעריך כל שנייה שיש לך כבן אדם. כשאתה מעריך כל שנייה כי אתה רואה שזה לא הולך לקרות, זה לא יימשך לנצח. אתה יכול בקלות להיות בעוד לידה מחדש, אז אתה לא מבזבז זמן לעשות דברים מטופשים כמו רכילות ולהשתמש במוחנו לכל מיני דברים שלא צריך להשתמש בהם - לישון כל היום, לישון כל הלילה, לראות טלוויזיה , כל מיני דברים כאלה. במקום זאת, אנו מבינים שהזמן שלנו הוא הדבר היקר ביותר שלנו, ואנחנו רוצים לנצל כמה שיותר זמן בתרגול בפועל. בין אם זה תרגול פורמלי או תרגול בחיי היומיום שלנו, אבל תמיד לשמור את המוח שלנו בדהרמה ולא רק לתת למחשבה שלנו לבדוק, בין אם לחיות בחוסר שכל או בלא מודע, אתה יודע שתמיד מנמנמים או ככה.