עובד בכלא

נקודת מבט ממי שעובד עם אנשים בכלא.

עובד בית הסוהר עומד על גרם מדרגות.
אני משרת את מדיניות החמלה שכל היצורים החיים זכאים לה. (תמונה על ידי ג'ף דרונגובסקי)

קצין תיקונים כותב כיצד הוא פועל במסגרת מערכת התיקון כדי לטפל בנפשות בכלא בשוויון נפש ובחמלה וכיצד הוא מנסה לעזור להם ולמשפחותיהם.

כמו להפקיד את עצמך בידי אדם אמיץ כשאתה מפחד מאוד,
על ידי הפקדת עצמך בידי המוח המתעורר,
אתה תשוחרר במהירות,
גם אם עשית שגיאות מחרידות.

-מ ה מג'הימה ניקאיה, פאלי קנון

משרת שתי פוליסות

אני עובד במשרד השריף, במיוחד בכלא כמומחה למעצרים. זה אומר שאני עובד במגוון תפקידים בכלא, כמו בוקינג, בונדינג או מגדלי שמירה. אני עובד סביב רוצחים, מתעללים, גנבים קטנים, מכורים לסמים וכו'. מיותר לציין שאני רואה הרבה דברים והרבה אנשים. אנשים נותנים לי מגוון רחב של מבטים כשאני מספר להם מה אני עושה למחייתי. הדבר הכי גדול שהם שואלים הוא "למה?" הדרך היחידה שאני יודע לענות היא לחייך.

התפקיד שאני משרת בתיקונים הוא תפקיד כפול. ראשית אני משרת את מדיניות החמלה שכל היצורים החיים זכאים לה. שנית, אני משרת את מערכת התיקונים שבה יש מדיניות לא כתובה של "אנחנו והם". הסכנה היא שאם בוחרים להשתתף במדיניות הבלתי כתובה הזו, זה יצור קרע רציני בין אנשים. בקרע הזה טמונה הבחירה מי יקבל את החמלה שלי ומי לא. במילים אחרות, אם אתה לא כמו "אנחנו" ואחד מ"הם", אז הקרע בין האנשים הכלואים לצוות ברור. כמובן שזה לא בלעדי לסביבת הכלא.

אני מציע את המחשבות הבאות כדי לתת לאנשים פרספקטיבה אחרת על עבודה בתיקונים, פרספקטיבה ממישהו שעובד עם ובסביבת אנשים כלואים. חלק מהמחשבות הללו הן הערות נפשיות לעצמי. אחרים הם נושאים שדנתי בהם עם כמה אנשים כלואים ובני משפחותיהם.

הערות נפשיות לעצמי

היכנסו אל היום שלכם ללא דעות מוקדמות, שיפוטים או ציפיות. אל תשא מחשבה או רגש שיגרמו לכל יצור חי או לעצמך סבל. תהיה צלול ונוזל. זה יקדם חוסר פחד בנתינה שלך. נתינת החמלה והרצון להועיל לאחרים זה לא משהו שאתה צריך להמציא. זה כבר בתוכך לעשות. אין באר פתגמית שתתייבש. לחשוב שיש יציב גבולות ויצור חשש שבסופו של דבר תתייבש. אל תסבך את הנתינה שלך כדי להרגיש הישג.

אין ישות שהסבל שלה הוא יותר או פחות מכל ישות אחרת. סבל הוא סבל. סבל בכל מצב של הוויה אינו רצוי. בדיוק כפי שאתה רוצה לא לסבול, אחרים רוצים את אותו הדבר. לכל היצורים יש את הזכות לאושר ולא לסבול. לכן, אי אפשר להבחין למי נעניק חמלה ומי יישאר בחוץ. אדם לא נותן חמלה על סמך שיפוטים אישיים, דעות מוקדמות או ציפיות מאדם. זו תהיה מוטיבציה לא נכונה, ומוטיבציה לא נכונה היא סבל בכוונה תחילה.

האדם שאתה נתקל בו עשוי להיות בעל ריח רע, מלוכלך, או אולי ביצע מעשה חמור. יכול להיות שהם נקיים, מריחים נחמד ונראים ניצבים. החוכמה היא בידיעה שאין הבדל ביניהם - רק תוויות, אבל תוויות הן לא מי שהאנשים האלה.

זה לא ענייננו לשפוט את המעשים של מישהו. זה לא ענייננו לפתח תפיסה מוקדמת של איך אדם צריך לחשוב, להרגיש או לפעול. לא ראוי לצפות למשהו בתמורה לחמלה שניתנה.

אני בשום פנים ואופן לא אהיה חלק מ"אנחנו והם" בסביבת כלא או בכל סביבה אחרת. חמלה מיועדת לכל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל. אף ישות לא ראויה יותר או פחות לחמלה מכל ישות אחרת. כל היצורים, בלי תירוצים.

מחשבות שחולקו עם כלואים ובני משפחותיהם

כל אדם אחראי על מעשיו, בין אם הפעולות הללו טובות, רעות או אדישות. אחד יהיה אחראי עליהם ולכן, טוב להבין את המשקל וההשפעות הקרמתיות שלהם. אנו מקווים שמעשינו הם בעלי אופי אדיב ואוהב; אנחנו יודעים שלא כולם כאלה. כזה הוא טבעם של הדברים.

נסו לא להיאבק רגשית על עזרה למישהו. להיאבק יכול לגרום לפער רחב. נסו לא להיאבק בטבעו של שום דבר. לפעמים קשה להבין למה דברים הם בדרך מסוימת, וככל שאנו מנסים ליצור משהו שונה ממה שהוא טבעו, כך הוא יוצר יותר סבל. תן לזה להיות כמו שהוא ותתגלגל איתו. העולם תמיד משתנה וזז. מה שנולד צריך למות ולפעמים הרוח פשוט לא נושבת כמו שאנחנו אוהבים. אתה לא יכול להכריח או לקחת. כזה הוא טבעם של הדברים.

טבעם של כל הדברים הוא שהם ארעיים. לרדוף אחרי ולרכוש את הטלוויזיה הגדולה והטובה יותר לא יעניק לך אושר מתמשך בחייך הנצחיים. אין מים, משחה או שרביט קסומים שיעשו אותך צעיר או בן אלמוות. עם זה בחשבון, האם זה לא מוזר איך אנחנו יוצרים את הסבל שלנו?

יש מקרים שבהם אנו סובלים בידי אחרים. יש מקרים שבהם נראה לנו טרגדיה רחבה. אם אתה מאמין קארמהשאל את עצמך, "מאיפה הסבל הזה בעצם מגיע?" אם אתה לא מאמין קארמה, בדוק את עצמך לגבי האחריות לפעולותיך הקודמות. אם כל השאר נכשל או בורח ממך, טפחו לעומק את ההבנה של ארעיות כל הדברים. היו כנים עם עצמכם והתשובה תהיה שם.

הבינו שכמו שאנחנו יוצרים את הסבל שלנו, אנחנו יכולים ליצור את האושר שלנו. אושר אינו אומר לחפש מחוץ לעצמנו כדי למצוא את הדבר או האדם המושלם, אלא לחפש בתוכנו. כאשר חלקם חושבים על אושר, הם חושבים על מכונית או בית גדולים יותר ועל כל הציוד הנלווה אליהם. יש אנשים שיש להם כל מה שהם רוצים, והם אומללים. יש אחרים שאין להם כלום והם מאושרים לחלוטין. זה לא אומר שלהיות ניחן בחומר הוא דרך אומללה להיות.

כל מה שאתה צריך בשביל אושר רגוע ושליו נמצא בתוכך. אנחנו מאבדים את זה מעינינו על ידי איסוף כל כך הרבה מטען רגשי חסר תועלת בדרכנו. אם אתה מתכנן לצאת להליכה של עשרה קילומטרים, אתה לא לוקח איתך חמישים פאונד של מזוודות. אם עשית זאת, ההימור שלי הוא שתשליך את המזוודות לאחר מרחק קצר. המטען הרגשי שלנו אינו שונה. תוריד מטען ושחרר אותו. תאהבי את עצמך ותרגישי את המשקל יורד. מה שהיה נעלם, ומה שיהיה אפילו לא קרה. תהיה עם עצמך עכשיו.

אם אתה הולך ודורך על משהו פחות מהרצוי וזה מצפה את הנעל שלך, אתה זז במהירות לכבס את הנעל שלך. לאחר מכן אתה בודק בקפידה כל פינה ופינה של הנעל שלך כדי לוודא שהחומר הלא רצוי נעלם. אם הוא לא נעלם, אתה מנקה אותו שוב בקפידה. מצחיק איך אנחנו נותנים תשומת לב כל כך קפדנית לגופ על הנעל שלנו אבל לא לשבל שבמוחנו. והאם אנו נותנים תשומת לב קפדנית לאלה שאנו דואגים להם וכיצד אנו מתייחסים לישויות אחרות?

כל הדברים וכל היצורים החיים הם ארעיים. העולם וכל מה שבו משתנה ונעים כל הזמן. שום דבר לא נשאר אותו דבר מרגע לרגע. הבינו כמה יקר הצורה האנושית הזו ואת הארעיות הנלווית אליה. הבינו לעומק שיש לכם בתוככם את כל מה שאתם צריכים לאושר רגוע ושליו. אל תחשוב על להרוויח כלום אלא לאבד כמה דברים כדי לקלף שכבות כדי שתוכל לראות ולנצל את מה שתמיד היה שם. מכיוון שהעולם נמצא בתנופה מתמדת, יש לנו מעט זמן לפעול בצורה חיובית ולטובת כל היצורים החיים. כל החיים יקרים גם כשאנחנו מבינים שאנחנו אפר עם עקבות.

בשלב מסוים ולמען הריפוי האישי שלו, מי שעושה טעות - בין אם היא מכוונת או לא מכוונת - צריך לבוא במגע עם תגובת הנגד שהטעויות הללו מציגות לעתים קרובות. זה הטבע של עשיית טעויות ותו לא.

לעתים קרובות אנו מסבכים מצבים כדי להרגיש תחושת שליטה. ההבנה היא בידיעה שאיננו יכולים לכפות על דברים להיות כפי שאנו רוצים. במקום זאת אנו רוצים לשחרר מחשבות מסוימות לא מציאותיות כדי שנוכל לראות את הטבע האמיתי של הדברים.

כשאדם עשה טעות ונשלח לכלא, יש את התפיסה שהמשפחה הולכת איתו, כביכול. זה הטבע של עשיית טעויות ותו לא. אני לא מפחית בשום אמצעי את הרגשות של האנשים המעורבים. זה רק טבעו של המצב מצער ככל שיהיה. אם בן משפחה מעוניין לראות את אהובו, הוא ייתקל בבירור עניינים. זהו גם אופי המצב העומד על הפרק. זה לא יותר ולא פחות. כמובן שמערכת הכלא אינה הוגנת וצריכה רפורמה, כל החברה מעורבת בכך וכך זה ייקח זמן. ברגע שמישהו מסתבך במערכת הכלא, עבודה במסגרת הכללים שלה הופכת את השהות לנסבלת יותר.

בהתחשב בכל האמור לעיל, יש להבין כיצד הוא בוחר להתמודד עם המצב. להיות נוכח; תתאפס. עבודה נגד הזרימה הטבעית של כל מצב מביאה סבל ומניעה קרע גדול יותר לתוך המצב.

השורה התחתונה עבור כולם היא חמלה לכל היצורים החיים. חמלה, חמלה, חמלה. אין תירוצים אין חריגים. הבינו את המצב ומה הביא אתכם להיות מאחורי הסורגים או מאחורי זכוכית הביקור וקחו בחשבון את כל המעורבים.

מחבר אורח: שם המחבר שמור על פי בקשה