דיאלוג על הסמכה

הייתי רוצה לפתח דיאלוג על כמה מהדברים שמוותרים עליהם כשמסמכים. אילו מהם התקשו במיוחד ואילו קלות באופן מפתיע?

על מה אתה מוותר כשאתה מסמיך? הרבה! הזהות שלך, העצמאות שלך, הפרטיות שלך, רבים מהצרכים היקרים שלך, אני מקווה שהערכתך העצמית. זה תלוי גם איפה אתה גר ומי מדריך אותך. מכובד זה די קפדני אבל יש בזה תועלת. מה אתה מרוויח? הרבה! ללמוד לדעת מה הופך את החיים למשמעותיים, ללמוד למשמעת את המוח, ללמוד לאהוב בשוויון נפש, ללמוד לשחרר את "הצרכים שלי, האושר שלי" כחשובים ביותר וכו'.

יש לי שאלות על חברות וקשרים משפחתיים. איך הם השתנו (ההזדמנויות שלך לבקר, להתקשר ולראות אותם). אני מנסה לראות מה כן התקשרות ומהי הרבה עבודה קשה וטובה משני הצדדים של החברות שלי שהייתי שונא להפסיד. אולי לא מוותרים עליהם, אלא מרחיבים את המעגל כך שיכלול קבוצה גדולה יותר של אנשים.

זה נשמע כאילו אתה חושב שאושר נובע מחברויות. כן, כולנו צריכים אהבה כדי לפרוח, אבל בשנים האחרונות הבנתי שהאושר מגיע מהמוח שלי, לא מאחרים. חברות אולי היא המצב שמאפשר לזרעי אושר להבשיל, אבל הם לא הגורם המהותי לאושר זה. לעתים קרובות חברויות מחזקות את תחושת הזהות, אך ככל שאנו גדלים בדהרמה, יותר מזהות זו נובעת ממימוש הטבע האמיתי שלנו והפוטנציאל שלנו. כשהמטרה הופכת ממוקדת יותר בהשגת לידה מחדש טובה, שחרור והארה, החברות שלנו משתנה באופן טבעי מעצמן, בדומה לכשאתה מפסיק לשתות, אתה באופן טבעי מפסיק להתרועע כל כך עם שתיינים וללכת למסיבות. זה לא אומר שניתקנו חברות לגמרי, אלא סנגהה באמת הופך ליותר מהמשפחה שלך ויותר מהזירה שלך לצמיחה, למידה והשתקפות. ככל שאני מתמסר לזה, אני מאושר יותר. כל אדם יכול להיות החבר הזה. והבדידות שלנו היא כלי נהדר ללמוד ממנו! כן, אנחנו פועלים להרחבת מעגל האנשים שהם חברים. קדושתו ה הדלאי לאמה אומר שהוא מנסה לראות בכל אדם שהוא פוגש חבר ותיק. זה נובע מעבודה עם המוח שלנו ולא כל כך עם לוודא שאנחנו מוקפים באנשים שאנחנו אוהבים באופן טבעי.

במבט לאחור, האם היית עושה משהו אחרת? מתי באמת התחלת לחשוב על הסמכה? וכאשר החלטת להסמיך, איך בעצם התגלגל התהליך שלך מבחינת זמן?

במבט לאחור, הלוואי והייתי מבין את הדהרמה טוב יותר לפני שהסמכתי. אבל אפילו נאיבי שהייתי, אני גם שמח שהסמכתי כשעשיתי וזכיתי ללמוד. אני יודע יותר מתמיד שדהרמה עוסקת בהפיכת המוח שלנו למוח מואר. לא ממש הבנתי את זה לפני שיצאתי להודו. לא ממש ידעתי על המוח ועל תהליך השינוי שלו. לא ראיתי את התמונה הגדולה יותר בבירור, אבל פשוט קפצתי.

יש לך הצעות לגבי חומר קריאה? אני קורא את החוברת של נירבל מתכוננים להסמכה למערביים, שיש לו הרבה שאלות טובות לשאול את עצמי, אז זה יעזור.

השאלות בחוברת של נכבד צ'ודרון עוזרות מאוד. עניתי להם כמה פעמים, ויכולתי להמשיך ולהסתכל יותר לעומק על מוטיבציה, ציפיות וכו'.

אולי תמצא קצת השתקפות/מדיטציה בתחומים אלה מועילים:

1. מה זה אושר? (שאלה גדולה!) מהם הגורמים לאושר וסיפוק גדולים יותר? (רמז: מצבי תודעה חיוביים המניעים מעשי סגולה של גוּף, דיבור ונפש.) איך אני יוצר את הסיבות שלהם עכשיו? מכיוון שכל מה שאני עושה הוא מאמץ ליצור אושר (בדוק את זה - זה נכון! הכל עד הבחירה באילו גרביים ללבוש!), מה יתמוך בי ליצור גורמים אמיתיים יותר לאושר עבורי ועבור אחרים? האם ניתן להתקיים במצב ללא כל סבל (ללא קיום מחזורי)? תתחילו לדמיין איך זה יהיה.
2. האם המשפחה שלך תמיד הייתה המשפחה שלך? איזה מערכת יחסים הייתה לך עם אחותך הנוכחית בחיים שלפני זה? איזה מערכת יחסים תהיה לך עם החיים הבאים שלה? כמה פעמים היא הייתה אמא, אחות, מאהב, אויב שלך? האם אתה יכול להוביל אותה להארה עכשיו? האם תוכל לחסל את הסבל שלה? איזו סוג של אהבה אתה יכול להציע לה עכשיו ואיזו סוג של אהבה תוכל להציע לה בטווח הארוך אם תתמסר לדהרמה?
3. באיזה תועלת אני לאחרים עכשיו? באופן מציאותי, לכמה אנשים אני באמת יכול לעזור בתור יצור חי רגיל? כיצד אוכל להועיל ביותר לאחרים? אילו סיבות אני צריך ליצור כדי לגרום לזה?
4. מה התקשרות? מה זאת אהבה? מה זה שוויון נפש? מה היתרונות של באמת לנסות להביא את אלה?
5. מה הפחדים שלך סביב הסמכה? מה אתה חושב שתפסיד? ממה אתה מפחד לחוות?
6. מה יכול להשתנות בתוכך מעצמו, ולהפוך את הכיוון שאתה רוצה לקחת בעתיד ברור יותר?

אני לא יכול להדגיש מספיק כי מדיטציה על הסבל של הקיום המחזורי היא מה שמתחיל להעיר אותנו. כל אושר רגיל הוא רק סבל של שינוי - הוא זמני, בטבעו של סבל, לא טהור וללא כל קיום מובנה. הטבע הבסיסי שלנו הוא חוסר שביעות רצון. (בדוק את זה. דע את זה בעצמך.) כמה פשטידת שוקולד או ריבס אפשר לאכול לפני שההנאה תיעלם? כמה נשיקות, אחיזת יד או אורגזמות יידרש כדי באמת לספק אותך לחלוטין? או שאנחנו כל הזמן צריכים לקבל תיקון חדש? כמה זמן תוכל לבלות עם החברים שלך לפני שתהיה משועמם ומוכן למצוא חבר חדש?

מטאפורה אחת שדבקה בי היא המחשבה שכולנו צריכים ניתוח מוח, אז אני מתרחק ממערכות יחסים כדי ללמוד רפואה וכירורגיה כדי שיום אחד אוכל להועיל יותר ויותר לאחרים. כרגע, כל מה שאני יכול לעשות זה להחזיק להם את היד, וזה לא עוזר לרפא את הגידול במוח שלהם.

מקווה שמשהו שם מועיל. מצפה לשיחה טובה.