תשומת לב לחיים

התחלתי את שנתי העשרים ואחת (בכלא) בשבוע שעבר. וואו, הזמן טס.

קראתי ספר בשם מה היית עושה בּוּדְהָא האם? מאת פרנץ מטקאלף כשאחת השאלות היכתה בי. מה היית עושה בּוּדְהָא לעשות אם הוא הרגיש שהחיים חולפים על פניו? התשובה הייתה: "תשומת לב היא לחיות; חוסר תשומת לב גווע. הקשובים לא מפסיקים לעולם; הלא קשובים כבר מתים." (Dhammapada 21)

זה הביא אותי. ביליתי הרבה שנים בחוסר תשומת לב, לא אכפת לי מהתוצאות שמעשיי גרמו לעצמי או לאחרים. זה הזכיר לי את הפתגם הישן, "כשהחיים נותנים לך לימונים..." אלא שלא הכנתי לימונדה. זרקתי את הלימונים על אנשים ועל סיטואציות.

היום אני מוצא שהרבה יותר קל לשחרר דברים. אני לא מתעצבן בקלות כמו פעם. אני לא מרשה לעצמי להיכנע להרגשה הכל כך נפוצה בכלא של פשוט לוותר. אני מתאמן כבר כמעט שש שנים, אז דרך החשיבה החיובית הזו לא התרחשה בן לילה. עכשיו אני שואל את עצמי "למה? למה לכעוס? למה להגיב? למה לוותר?"

אני מנסה כל יום ליישם מחשבה בודהיסטית על המעשים שלי. אני לא מושלם ויש לי ימים רעים. אבל אני לא נשאר שם. כל יום אני עושה צעד קדימה. אני חי. אפילו בעולם המבולגן הזה שאני (אנחנו) חיים בו, אני (אתה) חי.

עוד WWBD (מה היה בּוּדְהָא תעשה): "WWBD כדי למנוע שריפה?" קדושתו ה הדלאי לאמה אמר,

מאמץ מתון לאורך זמן חשוב, לא משנה מה אתה מנסה לעשות. אדם מביא את עצמו לכישלון על ידי עבודה קשה מאוד בהתחלה, ניסיון לעשות הרבה, ולוותר עליו לאחר זמן קצר.

נכשלתי כל כך הרבה פעמים. רציתי את זה כל כך מהר. אפילו כשהתחלתי להתאמן רציתי עכשיו הארה. אני לא יכול לזכור את המילים המדויקות שאמר המורה שלי לשורשים, אבל העיקר היה פשוט לתת לזה לקרות ולהיות סבלני כי אולי זה לא יקרה בחיים האלה.

אז עכשיו התרגול האישי שלי נשאר זהה. היום אני חי חיים טובים יותר עבורי ולטובת כל הסובבים אותי. הבודהיזם שיפר את חיי כמעט בכל רמה. חמלה, אכפתיות, אהבה הם בראש מעייני היום.

קרא ספרות בודהיסטית. זה לא משנה איזו כת, פשוט תקרא ותלמד ו מדיטציה על מה שאתה קורא. דעתך תתנקה. דלתות ייפתחו. אני מנסה לחזור הביתה מוקדם אבל גם אם לא, אשאר קשוב. אני אשאר בחיים.