פסוק 33-2: חסד הזולת

• איך אנחנו נשארים בחיים בגלל טוב לבם של אחרים
• בזכות טוב לבם של אחרים אנו מסוגלים לעשות את הדברים שאנו יכולים לעשות
• להעריך את המאמצים של אחרים

41 תפילות לטיפוח bodhicitta: פסוקים 33-2 (להורדה)

"שכל היצורים יחזירו את חסדם של כל הבודהות והבודהיסטוות."
זוהי התפילה של ה בודהיסטווה כאשר רואים מישהו גומל חסד של אחר.

חשבתי שאדבר קצת על טוב לבם של אחרים, ואחר כך על טוב ליבם של הבודהות והבודהיסטוות. ישנם סוגים שונים של חסדים, אך אנו מסתמכים על שני סוגי החסד כדי להיות מוארים. עם אחד או עם השני, לא עם שניהם, אז בלי הארה.

טוב לבם של יצורים חיים, שעליהם נדבר עוד בלילה של חמישי לימוד. עובדה שאנחנו נשארים בחיים בגלל טוב לבם של אחרים. יש לנו חיי אדם יקרים בזכות טוב לב ההורים שלנו וכל האנשים שטיפלו בנו כשהיינו קטנים. כשאנחנו רואים הורים עכשיו דואגים לילדים שלהם, אנחנו אף פעם לא חושבים על עצמנו כמו אחד מהתינוקות הקטנים האלה, כשמישהו צריך להחליף לנו חיתולים, כשמישהו התעורר איתנו באמצע הלילה, מישהו היה צריך להרגיע אותנו כשנפלנו והלכנו בום, כל הדברים הקטנים שהורים עושים לילדים. קשה לנו לחשוב על עצמינו בתפקיד הזה ועל מישהו שעשה את כל זה בשבילנו. מלמדים אותנו איך לדבר, ומלמדים אותנו לא לתקוע את האצבעות בתקע החשמל, ולוקח אותנו לרופא כשהיינו חולים בחצבת, ומלמד אותנו לרכוב על אופניים, ומנחם אותנו כשילדים אחרים זרקו לנו חול בפנים. וקראו לנו בשמות, נזפו בנו כשקראנו לילדים אחרים וזרקנו להם חול על הפנים.

יש לנו את היכולת להפוך למבוגרים בזכות החסד של בני המשפחה והחברים שלנו שגידלו אותנו כשהיינו ילדים, וגם בזכות החסד של מורי בית הספר שלנו. כפי שיודע כל מי שעבד אי פעם כמורה בבית ספר ממלכתי, זה אחד המקצועות הכי לא מוערכים ולא מוערכים. אני חושב שזה בגלל שכל אחד מאיתנו עבר בית ספר. אנשים לא מאוד מעריכים מורים ובכל זאת החינוך שלנו מגיע להם. אנחנו קוראים וכותבים כל יום. איך נדע איך לעשות את זה? כי אנשים לימדו אותנו. כל הכישורים האלה שאנחנו פשוט לוקחים כמובנים מאליהם באו בגלל שלאנשים אחרים היה אכפת מספיק בשביל ללמד אותנו.

אלו מיומנויות נפוצות שאנו ברי מזל שיש לנו. לא משנה מה מיומנויות יוצאות דופן ייחודיות שיש לך - אם אתה אומן מחשבים, או אמן, או ספורטאי, בכל דבר שאתה מצטיין בו - יש לנו את הכישורים האלה גם כי אנשים אחרים לימדו אותנו.

כל הדברים שאנו משתמשים בהם על בסיס יומי הגיעו כולם מנועם של אחרים. לעתים רחוקות מאוד אנחנו נכנסים לבית ואומרים "תודה" לכל האנשים שבנו אותו. למרות שאנו רואים אנשים בונים בית גוטאמי, ברגע שנאכלס אותו האם, כשנכנס פנימה, נגיד "תודה" נפשית לכל האנשים שבנו אותו? או שאנחנו הולכים להגיד, "סוף סוף, סיימנו לבנות את הדבר." בטקס הפתיחה, יהיו לנו את המשרוקיות הקטנות שאנו משמיעים, וכובעים וכרזות.

אנחנו צריכים באמת להעריך את המאמצים של אנשים שעושים את כל הדברים שמאפשרים לנו להישאר בחיים, שמאפשרים לנו לעשות את כל הדברים שאנחנו נהנים לעשות במקום שנצטרך לעשות הכל בעצמנו. אתה יודע איך כולנו נהנים לעשות דברים מסוימים, ואנחנו לא נהנים לעשות דברים אחרים, וכמה דברים שאין לנו אפילו את היכולת לעשות. זה בגלל טוב לבם של אחרים שאנחנו יכולים לעשות את הדברים שאנחנו מצטיינים בהם, ושאנחנו נהנים מהם בלי לבנות את המכונית שלנו, לחרוש את השדות שלנו, ולתקן את המחשב שלנו, או כל אחד מהדברים האלה. זה בגלל טוב לבם של אחרים שיש לנו זמן לעשות דברים אחרים. זה משהו שבאמת צריך להעריך ולהיות אסיר תודה עליו.

כאשר אנו מרגישים שקיבלנו מידה רבה של חסד, אז אוטומטית מגיעה הרצון לגמול על כך. אנחנו צריכים להשקיע לא מעט זמן בלחשוב על טוב ליבם של אחרים כלפינו. לפעמים האגו שלנו באמת מתנגד לזה. היינו מעדיפים לחשוב על החסד שלנו כלפיהם, ואיך הם צריכים לעשות דברים עבורנו. הדהרמה מלמדת אותנו לחשוב על טוב לבם כלפינו וליצור משאלת לב להשיב על כך, בגדול או בקטנה, איך שאנחנו חושבים שזה מתאים, וזה נושא לשיחה אחרת.