פחד לגבי הכלכלה

• אנחנו צריכים לעצור ולחשוב במקום להיכנס לפאניקה בזמן קשיים כלכליים
• האם האושר שלנו באמת תלוי במצב הכלכלה?
• אנו יכולים להועיל רבות על ידי טיפוח שביעות רצון

פחד 10: הכלכלה (להורדה)

אתמול דיברנו קצת על עבודה עם פחד במצבים בריאותיים וחשבתי שאולי טוב לגעת במה אנחנו חוששים במצבים כלכליים, כי נראה שאנשים מתחילים להתלבט לגבי מצב הכלכלה. וקודם כל, רק הערה אחת היא, אני חושב שככל שנהיה צמודים ומפחדים, כך זה הופך לנבואה שמגשימה את עצמה. אז ככל, כמדינה, כולם אומרים "אהה, הכלכלה!" אז ככל שהם פועלים בדרכים שבעצם מחמירות את הכלכלה. אז אני חושב שזה דבר אחד שצריך להיות מודע אליו. ואז דבר שני הוא, באמת לשאול את עצמנו, כי אנחנו נוטים להיבהל: "אוי, אני לא אהיה מאושר כי זה וזה וזה וזה וזה, כי הכלכלה לא כל כך טובה". קודם כל לשאול את עצמנו: האם זה באמת כך שהדברים האלה הולכים לקרות? שנית לשאול את עצמנו: אילו משאבים יש לי, פנימיים וחיצוניים, להתמודד עם דברים שעלולים לקרות? כי בדרך כלל הם לא גרועים כמו שאנחנו חושבים שהם הולכים להיות. וגם אם הדברים צריכים להיות הדוקים, אז תמיד יש אפשרויות ודרכים להתמודד עם זה.

מקור האושר שלנו

אוקיי אבל, יותר מכל, השאלה היא באמת לשאול את עצמנו: האם האושר שלי תלוי במצב הכלכלה? כן? זו באמת השאלה שצריך לשאול את עצמנו. ואם אנחנו אומרים כן, אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה המשמעות והתכלית של חיי? כי אם אנחנו מקשרים את תחושת האושר שלנו למצב הכלכלה, אנחנו מכניסים את עצמנו למצב שבו אין לנו כוח על האושר שלנו; כי אנחנו אומרים שהכל תלוי במשהו חיצוני. באופן אישי, אני חושב שאושר פנימי לא צריך ולא תלוי במצב הכלכלה. למעשה, אנחנו יכולים להיות מרוצים יותר עם פחות ויש לנו פחות בעיות אם יש פחות. וגם תהיה חלוקה כלכלית שוויונית יותר על פני כדור הארץ אם, כמדינה, יהיה לנו קצת פחות ונחסוך כמה דברים ולא נצרך יתר על המידה וכן הלאה. ולמעשה אני חושב שזה אימון טוב מאוד לעבוד עם המוח שלצערי התרגל ל"אני רוצה את זה, בסדר בוא נלך להביא את זה." כי המוח הזה פשוט מזין כל כך הרבה ציפיות לא מציאותיות, כל כך הרבה התקשרות, והעובדה שכמדינה הכנסנו להרגל הזה של "אני רוצה את זה, ובכן בוא נלך לחנות ונקנה את זה", כי אשראי זה כל כך קל. המצב הנפשי הזה של חמדנות, כי זה לא רק תאוות הבצע של המנכ"ל, זו תאוות הבצע של הצרכנים שאומרים "אני רוצה את זה, בוא נלך להשיג את זה ואני רוצה את זה עכשיו למרות שאין לי כסף". זה סוג של חמדנות במוחנו שגרם למצב. ולהבין שבעצם אנחנו יכולים להיות מאושרים יותר עם הרבה פחות. כי אם כל הדברים שקיבלנו בעבר היו בעצם הגורם לאושר, אז ברגע שהשגנו דבר אחד שאהבנו לא היינו צריכים לקבל דבר שני, כי היינו לגמרי שמחים ומרוצים ומרוצים עם הראשון, אם זה באמת היה הגורם לאושר מתמשך. אבל כל הניסיון שלנו מראה לנו שהדברים האלה לא; לכן אנחנו צריכים ללכת להביא את הבא ואת הבא ואת הבא. אז נהיה מדינה של מכורים לצרכנים. וזה לא מביא אושר פנימה ולא טוב לחברה כולה.

להיות מרוצים מפחות

לכן, אני חושב שזה טוב מאוד רק להסתכל על החיים שלנו ואז לראות באיזו תדירות אנחנו יכולים להיות הרבה יותר מאושרים עם פחות, ובמיוחד אם לכולם יש פחות. אתה יודע, כי הם עשו מחקרים פסיכולוגיים ואנחנו שופטים את האושר שלנו בהשוואה לזה של כולם. או שאנחנו שופטים דברים, אתה יודע, כמה יש לנו, האם זה מספיק, בהשוואה לכל אחד אחר. אז אם לכולם יש קצת פחות, אז כולם עדיין מרגישים שיש להם מספיק כי אנחנו מעריכים את זה בהשוואה לאנשים אחרים. כי אנחנו לא מקנאים ומקנאים אלא אם יש למישהו יותר מאיתנו, אז אם כולנו יורדים שלב ביחד, אף אחד לא יקנא או יקנא. והם עשו כל כך הרבה מחקרים שמראים שזה באמת המקרה. ולכן, אני חושב שאנחנו מקבלים את זה דרך הגולגולות, לפעמים העבות מאוד, שלנו, שאנחנו בעצם יכולים להיות מאושרים יותר עם פחות, יש לנו פחות בעיות ולפעמים הרבה יותר שביעות רצון. ואני חושב שגם בכך שלא צורכים כל כך הרבה, אנחנו נעשים יותר יצירתיים, ואנחנו עושים יותר דברים עם המשפחה שלנו, ואנחנו עושים יותר דברים עם החברים שלנו, אנחנו עוזרים אחד לשני הרבה יותר. וכך היצירתיות הזו והדבר הזה של עבודה משותפת, לעשות דברים ביחד בעצם בונים מערכות יחסים חזקות יותר. ואני חושב שהיחסים החזקים יותר בין יצורים חיים מביאים הרבה יותר אושר מאשר למלא את חללי המחיה שלנו בהרבה דברים שאנחנו לא צריכים ואז לפחד כי אנחנו לא יכולים להשיג את הדבר החדש הבא שאנחנו לא צריכים. בסדר? מבינים על מה אני מדבר? כן? אז במקום לפחד מהכלכלה אז פשוט נהיה מרוצים ממה שיש לנו, כי בכל מקרה יש לנו הרבה יותר ממה שיש לרוב האנשים על הפלנטה הזו. ולעבוד על טיפוח התחושה הפנימית של האושר, וכך לשתף דברים ולמסור דברים ולבנות מערכות יחסים, ולהיות יצירתיים באופן שבו אנו מוצאים בידור.

אז שמתי לב שרבים מהאנשים במנזר חולקים את הדברים שלהם עוד קצת מאז ההרצאה שנשאתי על שחרור עצמנו מרכוש ואיך הם יוצרים את הזהות שלנו. אז אנשים חילקו דברים, וחלקו דברים יותר והתפטרו מדברים. וזה מביא הרבה אושר לא? כשאתה יכול לתת משהו למישהו אחר ולשתף דברים ואז לא להיות כל כך מרותק לכך שיש לך כל כך הרבה, בסדר? אז זה תרופה טובה מאוד למוח שפשוט מפחד ומפוחד מהכלכלה, כי האושר שלנו באמת לא תלוי בכל זה.