מחשבות

המחשבה המרוכזת בעצמה עומדת מאחורי כל סיפורי ה"אימה" יוצרי החרדה שהמוח שלנו יוצר. המוח שלנו הוא כותבי תסריטים מדהימים, שהופכים אירועים בחיינו לדרמות. לפעמים אנחנו קורבנות, לפעמים אנחנו גיבורים. פעמים אחרות אנחנו רק שחקני רקע שמרגישים חסרי אונים, כאילו החיים חולפים על פנינו. אני יודע שהמוח שלי יכול להיות יצירתי להפליא. מעניין לראות אילו קווי סיפור מביאים לנו אושר ואיזה גורמים לנו אי נוחות. הבעיה שלי היא שאני אוהב להיות בסרט! ההרגל ליצור מנטלית סרט בכיכוב אותי נוח יותר מאשר להתנגד לנטייה הזו, גם אם הסרטים לא מתאימים למציאות ומאומללים אותי.

לשחרר

אני אשתחרר בחודש הבא ורוצה להמשיך בתרגול הדהרמה שלי. אני מרגיש שעלי להמשיך להתמקד בחסרונות של מעקב אחר שמונת הדאגות הארציות והסבל של הקיום המחזורי, כדי שאזכור מה חשוב בחיי. חייתי מחוץ לכלא בעבר והייתי מאוד אומלל כי ההתמקדות שלי הייתה בהנאה, שזה חיפוש בלתי נגמר. הכלא אינו הגורם לאומללותי. ייסורים הם! אני לא משתחרר מהגורם לאומללותי בחודש הבא. בין אם אני כלוא פיזי או לא, אני צריך לעבוד כדי לשחרר את מוחי מהייסורים. אלו הם חלק מהדברים שהזכרתי לעצמי.

תודה

על מה אני הכי אסיר תודה בחיים שלי? האנשים שממשיכים לתמוך בי ולעזור לי לתרגל את הדהרמה. אני מרגיש הכרת תודה לכל האנשים שאיפשרו לי לשנות את חיי, לכל אלה שעודדו אותי להישאר במסלול ולצפות שאממש את הפוטנציאל שלי.

במחשבה על הכרת תודה מנקודת מבט רחבה יותר, אני אוהב את הפסוק שאומר, "ישויות חיות אחראיות לכל האושר הרגיל והאולטימטיבי שלי." ככל שאני חושב יותר על כל הדרכים שבהן אחרים עוזרים לי במישרין ובעקיפין, אני מתמלא בהכרת תודה, ואני מנסה לעודד זאת ולהפוך את זה למשאלה להחזיר את חסדם עם ההארה שלי. כל כך מחולל bodhicitta הוא הביטוי החזק ביותר של הכרת תודה. כשהבנתי את זה, אני זוכר שקראתי על למה כן מודה לכולם, גם אם הוא זה שעוזר להם. אף פעם לא ממש הבנתי את זה עד לאחרונה. בודהיסטוות חיים במצב של הכרת תודה מתמדת. למרות שהכרת תודה עשויה להיראות כמו נושא קטן, היא מהותית לחיינו ולתרגול הדהרמה שלנו.

TB הביע את תודתו למנזר עם שחרורו: "תודה לך על תפילותיך ושל כל האחרים במנזר. אני כל כך אסיר תודה על כל התמיכה, ההדרכה והאהבה שלך לאורך השנים. אני לא מתקרב לבודההוד, אבל בהחלט אני אדם מאושר וטוב יותר ממה שהייתי לפני שמונה שנים וחצי, וזה רק בגלל האדיבות המדהימה של כל המורים שלי שעודדו את התרגול שלי בדהרמה. לא הייתי מוצא את דרכי בלעדיך."