קריאה לאחדות

אחרי האירועים האחרונים בקפיטול וההלם הראשוני ואפילו הזעם שלי, התבוננתי בזהירות במוחי. הזעם הראשוני שלי פינה את מקומו לעצב ולמען האמת תחושה של שחיקה תקשורתית מהסיקור. די נמאס לי מחברים ובני משפחה בעלי כוונות טובות לשלוח לי סרטונים ומאמרים שהטון שלהם הוא: "האם אתה יכול להאמין לתומכי טראמפ האלה??!! איך הם מעיזים לעשות דבר כזה??!! חייבים לגרום להם לשלם!! רק אנשים איומים יעשו דברים נוראיים כאלה... גם טראמפ חייב לשלם ואנחנו צריכים לשמוח בסבלו"... או לפחות כך מובילים אותנו להאמין... ולרגע שם, נכנסתי מיד לנרטיב הזה. אבל משהו משך אותי. תקראו לזה קול הדהרמה הפנימי שלי, לא יודע, אבל משהו כרסם בי, ואמר לי: די כבר!! זה לא מועיל למוח שלי!! זו לא התשובה! אנחנו יכולים לעשות יותר מזה כשמדובר בהתייחסות לאלה של פוליטיים שונים נופים. אני יכול לעשות יותר טוב מזה!

אם נמשיך את הטיית המידע הזו ונזין את תפיסת העולם שלנו של: אני צודק שהם טועים, אנחנו והם, אז זה רק יוביל להתמרמרות ושנאה צדקניות יותר. זו לא דרך שאני רוצה ללכת בה.
דעתי (ואני מקווה שזה לא נשמע מתנשא) היא שכשמדובר בכמה אנשים בימין הקיצוני, זה כמעט כאילו יש לנו בן משפחה חולה. הם הוטעו עמוקות, שיקרו להם, וכתוצאה מכך הם מתקשים לראות את המציאות. קורא לזה תצוגה שגויה(ס). אבל אל תטעו, חולים או לא, הם חלק מהמשפחה של אחינו האמריקאים. אסור לנו לוותר להם.

לאחרונה צפיתי בסרטון שלך על חשיבות האמת. אני באמת מעריך את מה שלימדת אותנו על האמת. להסתכל במראה ולשאול באילו דרכים הייתי מטעה, לא ישר או לא אמיתי וכיצד אני יכול להשתפר הוא באמת תרגול רב עוצמה. ברור שהאמת חשובה. זו התחלה טובה. אנחנו צריכים עוד משהו. נזכרתי באחד הגיבורים שלי נלסון מנדלה. כשנבחר לנשיא דרום אפריקה לאחר שנים של מאסר, הוא לא הגיב בשנאה. לא, הוא הקים ועדת אמת ופיוס. נראה לי שאנחנו צריכים למצוא איזשהו מכנה משותף. לרפא, ללמוד את הלקחים ולהמשיך איכשהו מזה. אולי אנחנו צריכים לשאול דף מספרו של מנדלה ולקיים גם ועדת אמת ופיוס.

אמנם זה נכון שאנשים מסוימים צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם, אסור לעשות זאת מתוך תחושה של צדקנות, לעג, לעג, כעס ולהאשים. זו תגובתם של חלק מהשמאל. אף אחד מהדברים הללו אינו מועיל ורק משמש ללבות את המצב. אנחנו צריכים להראות להם קצת חמלה וכבוד. כתבת ודיברת בהרחבה על מעבר לאשמה. בבקשה בוא נעשה את זה עכשיו.

אם אני רואה את אלה שהסתערו על הקפיטול ותומכי טראמפ כחולים או סובלים השקפות שגויות, אז אני מניח שאני צריך לשאול את עצמי, "באיזה אופנים אני גם סובל השקפות שגויות?" לאור העובדה שלכולנו יש בּוּדְהָא פוטנציאל, כל אנטיפתיה כלפי תומכי טראמפ אפילו בצורתה העדינה ביותר תהיה א השקפה שגויה. זה פשוט עניין של תארים. 

אין דבר כזה אמריקה האדומה ואמריקה הכחולה. יש רק אמריקה הסגולה. הבדלים פוליטיים חוצים ערים, עיירות, משפחות, חברים, שכנים וכו'. איך לחלק את אלה? האם יותר חלוקה היא באמת התשובה? אני חושב שלא. קריאה זו להתנתקות מחלק מהימין הקיצוני אינה התשובה. כולנו במדינה הזו קשורים זה לזה בצורה כזו או אחרת. עכשיו יותר מתמיד אנחנו צריכים לזכור שאנחנו משפחה אמריקאית אחת. ועוד לעניין כקדושתו ה הדלאי לאמה אומר, "משפחה אנושית אחת".

זו התחינה שלי: אני מפציר בעצמי ובאחרים לשאוף ככל האפשר למפגן אחדות. חֶמלָה. סְלִיחָה. מצא איזשהו מכנה משותף ואל תיכנע כעס ושנאה.

לבסוף אני זוכר את תורתו המעוררת השראה של המורה הדגול שלנו בּוּדְהָא:

השנאה אינה פוסקת בשנאה, אלא רק באהבה בלבד; זה הכלל הנצחי.