חברים בנדבה

יכולים צורות מסורתיות של נזירות בודהיסטית - הכוללות נדרים של פרישות וה ויתור של עיסוקים עולמיים - לפרוח בתרבות רוויה בסט ערכים מנוגדים?

באוקטובר 2015, יותר מ-30 מנזרים בודהיסטים נפגשו כדי לדון בדרכים שבהן הכשרתם יכולה לשרת את הלך הרוח המודרני והמערבי. הבודהיסט המערבי ה-21 נזיר התכנסות, שהתקיימה במנזר סרוואסטי בצפון מזרח וושינגטון, הפגישה נזירים ממסורות רבות כדי לשתף פעולה, לתרגל ולתמוך זה בזה. נושא המפגש השנה היה "האתגרים והשמחות של נזיר חַיִים."

המכובד Thubten Chodron, שהוא המייסד והמנזר של מנזר סרוואסטי, שוחח לאחרונה עם עוזרת העריכה של טריסייקל, מארי סקרלס, על ההתכנסות וחוויותיה כנזירה בודהיסטית.

אתה יכול לספר לי קצת על ההיסטוריה של הבודהיסט המערבי נזיר כֶּנֶס?

זה הוקם לפני 21 שנה על ידי נזירה טיבטית באזור המפרץ. ככל שחלפו השנים, הגיעו יותר אנשים ועוד קבוצות הוזמנו - זה בסופו של דבר הפך לאירוע נפלא באמת. אנחנו רואים בזה מפגש של חברים שיש להם מטרה משותפת וערכים משותפים. זה נותן לנו הזדמנות להיפגש עם אנשים שדומים לנו, אנשים שבאמת מבינים ומעריכים את נזיר דרך חיים.

עד כמה שידוע לי, אין פגישה מקבילה שמתקיימת באסיה או במדינה אחת באסיה. מה הפרטים תנאים של ארה"ב או של המערב שהובילו לנחיצות ולעניין בקיום מפגש כזה?

באסיה זה לא קרה כי אנשים לא מדברים באותה שפה. כאן כולנו מדברים אנגלית אז הצלחנו ללמוד אחד מהשני, לראות את המשותף במסורות הבודהיסטיות ולהכיר בהבדלים. זה נתן לנו הזדמנות לדון כיצד להקים מנזר במערב כך שהוא תואם את התרבות המערבית אבל עדיין מנזר בודהיסטי. אנחנו יכולים לדון בסוגי הנושאים שעולים בקהילה וכיצד לטפל בהם.

כמו כן, מכיוון שיש כל כך הרבה קבוצות בודהיסטיות שונות בארה"ב, המפגש הזה הוא הזדמנות לשמוע אחד על המסורות של זה. במקום לשמוע דברים מיד שנייה ולהעביר שמועות וסטריאוטיפים, עדיף להיפגש ולהיות חברים. יש לנו כל כך הרבה במשותף כנזירים. במדינות אירופה ואוסטרליה זה דומה, כי יש לכם כל כך הרבה מסורות ביחד בחלל אחד. לשם השוואה, במדינה כמו תאילנד, כמעט כולם הם Theravada. יש להם מערכות משלהם וקבוצות משלהם. כל קבוצה במסורת Theravada בתאילנד הולכת להיפגש עם אנשים אחרים בקבוצה שלה. אותו דבר קורה בהודו עם בודהיסטים טיבטים. המערב הוא מקום שבו אנשים מושיטים יד ופוגשים אנשים שונים.

האם יש הבדל בין האופן שבו מתייחסים לנזירים כאן לעומת האופן שבו רואים אותם באסיה?

בטוח. באסיה, אם אתה הולך וחי בקהילה בודהיסטית, זה משחק כדור שונה לגמרי מאשר לחיות כ נזיר כאן במערב. אם אתה במדינה שבה יש קהילה בודהיסטית ענקית, אנשים מבינים משהו על החיים שלך בתור נזיר. כשאתה גר כאן באמריקה אתה יוצא החוצה ואתה מקבל כל מיני תגובות מעניינות. לאנשים אין מושג מה אתה!

אני יכול לדמיין! בני המערב אינם רגילים במיוחד לראשים מגולחים ולגלימות כתומות. איך לדעתך זה משפיע על הדרך שבה אנשים מתייחסים אליך?

שמעתי כמה אנשים אומרים, "הו, זה יוצר ריחוק עם אנשים אחרים." אבל הניסיון שלי הוא שזה יוצר קשר עם אנשים אחרים. תמיד לבשתי את הגלימות שלי בעיר; תמיד ניתן לזהות אותי בבירור. כשהם רואים אותנו בציבור, לאנשים יש איזשהו צורך או סקרנות או הערצה, ולכן הם מושיטים יד. יש לי אנשים שניגשו אליי ואומרים, "אתה מכיר את הדלאי לאמה? אתה בודהיסט?" אתה מוצא דברים מהסוג הזה, במיוחד עכשיו כשהוד קדושתו ידועה באמריקה. יש אנשים שיגידו את זה בצורה יותר טקטית, כמו, "מה אתה?" כשאני מספר להם, הם אומרים בהערכה, "אוי, ידעתי שאתה סוג של אדם דתי".

היו לי אנשים ששאלו אותי על לידה מחדש ואם אני יכול בבקשה להסביר את זה. בחור אחד במטוס פרק את מה שהיה בלבו עבורי. אני מניח שהייתי אדם בטוח!

יש לי גם כמה סיפורים משעשעים לספר. [צוחק.] פעם אחת - למעשה, זה קרה יותר מפעם אחת - ניגשה אלי אישה ובאדיבות ובחמלה הניחה את ידה על כתפי ואמרה, "זה בסדר, יקירי. כשהכימותרפיה תסתיים, השיער שלך יצמח בחזרה". הם אומרים את זה בכל כך הרבה חביבות שאני פשוט מגיב, "הו, תודה רבה." אם אני לא בורח לאנשהו, אני אגיד, "אה, למרבה המזל, אתה יודע, אני עושה את זה מבחירה. אני בודהיסט נזיר." אנשים לא יודעים מה אתה, אבל הם סקרנים ומתעניינים. אני מגלה שכשאתה מסביר להם דברים, הם מבינים והם מבינים את זה. הם מבינים למה מישהו אולי רוצה להיות א נזיר והדברים המיוחדים שאנו עושים או לא עושים.

הדבר שהכי מטריד אותי הוא, לפעמים, התגובה של בודהיסטים מערביים. בודהיסטים הדיוטים באסיה אוהבים את הנזירים ומכבדים את מה שאנחנו מנסים לעשות. אבל בודהיסטים מערביים מסתמכים לרוב על סטריאוטיפים ישנים ולא מבינים מה נזיר החיים הם ועל מה הם עוסקים. זה מטריד אותי אישית יותר מאנשים כלליים בחברה שאין להם מושג מה זה בודהיזם או נזירות.

מידע נוסף: ריטריט תלת אופן עם תובטן צ'ודרון: זיהוי ושינוי בקנאה וקנאה

מהם כמה מהסטריאוטיפים של נזירים מערביים?

לפעמים אתה שומע אנשים אומרים, "נזיר החיים מיושנים. אנחנו לא צריכים את זה עכשיו. זה כבר לא רלוונטי". או שהם יגידו, "אוי! אתה פרישות? האם אתה מדחיק את המיניות שלך ומכחיש רגשות לאינטימיות?" או, "הו, אתה מזמינה. אתה לא בורח מהמציאות?" זה צורם, במיוחד כשבודהיסטים הדיוטים במערב אומרים דברים מהסוג הזה.

מה הם חלק מהקשיים של הסמכה באקלים תרבותי שלא נזיר-יְדִידוּתִי?

הערכים של התרבות האמריקאית שלנו ושל המערב, באופן כללי, מכוונים לרעיון שאושר מגיע דרך חמשת החושים. אנחנו נקראים ישויות ממלכת הרצון מסיבה כלשהי. דעתנו מוסחת ללא הרף כלפי חוץ לכיוון ומחפשת הנאה מחפצי חושים. זה לא אומר רק דברים נחמדים לראות ולהריח - זה גם אומר מוניטין ומעמד ואהבה, אישור ושבח, כל הדברים האלה שבאים מבחוץ. כל הדימוי של חיים מוצלחים באמריקה מבוסס על דברים חיצוניים: שיש לך כסף, להיות מפורסם, לנהל יחסים טובים עם המשפחה שלך, ואולי להיות אמנותי. לא משנה באיזה תחום אתה עוסק, כולם רוצים להיות הטובים ביותר והם רוצים להיות ידועים בתור הטובים ביותר. אז החזון העולמי של חיים מוצלחים ומאושרים שונה מאוד מאשר א נזירהחזון של חיים מוצלחים ומאושרים.

האם אתה חושב שחלק מהלחצים הללו ייחודיים לארה"ב, בניגוד לשאר העולם?

להיות מחובר לדברים חיצוניים הוא אוניברסלי ליצורים חיים. לכולנו יש את אותם ייסורים; זה לא באמת משנה באיזו חברה אתה נמצא. החברה תשפיע בדיוק על איך שהיא נראית מבחוץ.

נושא נוסף שדנית בכינוס היה ההבדל התרבותי בין נזירים מערביים לבין המורים והתומכים האסייתים שלך. מה היו חלק מהנושאים שעלו?

הראשון שעולה על הדעת הוא תפקידן של נשים ונזירות בפרט. יש הבדל תרבותי באיך אנשים מרגישים לגבי זה. אני לא חושב שהבודהיזם עצמו מתעלם מנשים. במקום זאת, אלו התרבויות שהבודהיזם נמצא בהן באופן מסורתי - בדיוק כמו התרבויות שהנצרות, האיסלאם והיהדות היו בהן באופן מסורתי. כל התרבויות הללו בכל הפינה נוטות להזניח נשים.

אני רואה בזה הרבה יותר דבר תרבותי, לא כל כך כמשהו שמתגבש בתורות עצמן. אני יודע שאתה יכול להצביע על קטעים בכתבים בודהיסטים שתומכים בהיפך - אתה יכול לעשות זאת בכל דת. אבל ההרגשה האישית שלי היא שהמכשולים לשינוי הם לא הקטעים הבודדים בכתובים, הם התרבויות שהדהרמה מוטבעת בהן.

וזה גם לא שהתרבות האמריקאית שווה בין המינים. היו לי כמה חוויות מעניינות, בהקשר הזה, שבהן הייתם חושבים שאנשים יהיו מודעים יותר לשוויון מגדרי במערב, והם בכלל לא. הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא בכל פעם שאני מקבל מכתב ממישהו שלא מכיר אותי אישית. בדרך כלל מתייחסים אליו "אדוני היקר". הם מניחים שאם אתה מנהיג מנזר, אתה חייב להיות א נזיר. זה קורה במערב.

מידע נוסף: מגדר מחדש: האם אנחנו שם עדיין?

האם יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף?

כן! השמחה בלהיות א נזיר וכי נזירות בודהיסטית היא משהו חשוב. לא שכולם צריכים להיות א נזיר- זו הבחירה האישית שלהם. אבל הנזירות היא מרכיב חשוב בדהרמה ובקיומה של הדהרמה במערב. בין אם אנשים מוסמכים ובין אם לא, אני חושב שחשוב שתהיה הבנה של מה נזיר החיים הם - מדוע מישהו יהפוך ל- נזיר, מה תפקידנו, חשיבות הנזירות בשימור והפצת הדהרמה, כמו גם הדרכים שבהן קהילת הדיוטות וה נזיר הקהילה יכולה לשתף פעולה וללמוד אחד מהשני.

אני חושב שבאמת צריך להיות חינוך רחב יותר על נזירים ונזירות ומנזרים ודברים כאלה כדי שיהיו מערכות יחסים טובות יותר ויותר הבנה.

אם אתה מישהו שמתאים לו נזיר בחיים, אורח חיים זה יכול להיות משמח מאוד. יש לך תחושה אמיתית של מטרה ומשמעות בחייך. יש תחושה מיוחדת של קרבה ל שלושה תכשיטים [ה בּוּדְהָא, דהרמה ו סנגהה], ואתה יכול להיות שקוף יותר כבן אדם מבלי שתצטרך לשחק הרבה משחקים. הקדשת את חייך לדהרמה ולהועיל לאחרים; הכוונה הזו מנווטת אותך לכיוון נפלא. כמובן שיש את האתגרים של עבודה עם הבורות שלנו, כעס, התקשרות, ו ריכוז עצמי ומטפחים אהבה, חמלה וחוכמה, אבל כשאתה רואה את עצמך ואת הסובבים אותך משתנים, יש הרבה סיפוק.